חארס
חארס (בערבית: حارس) הוא יישוב פלסטיני הממוקם במחוז סלפית שבשומרון, ו-24 ק"מ מדרום-מערב לשכם, בגובה של כ- 465 מ' מעל פני הים.
 | |
| טריטוריה |  הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | סלפית |
| שטח | 8,392 דונם |
| גובה | 510 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 4,137 (2017) |
| קואורדינטות | 32°06′51″N 35°08′28″E / 32.114166666667°N 35.141111111111°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
מקור השם
יש מספר סברות למקור שם המקום:
א. יש המציעים חורבה זאת כזיהוי לעיר תמנת חרס. [דרוש מקור]
ב. מדובר בישוב הקדום ארוס, שנזכר בכתבי יוסף בן מתתיהו כמי שנבזז בידי חייליו הערביים של הנציב הרומי בסוריה פובליוס קווינקטיליוס וארוס כי זו הייתה אחוזתו של תלמי, והערבים כעסו על כל "אוהבי הורדוס".(4 לפנה"ס) .[1] [2] [3] עם זאת, יצוין כי לא נמצאו שרידים ארכאולוגיים מתקופה זו.[4]
ג. בערבית, משמעות המלה חארס (حارس) היא - שומר. אגדה עממית מייחסת את שם הכפר לשרידי הטירה העתיקה ב"ח'רבת אֶ-תֵל" (ראה להלן) שבה נמצא "שומר". [5]
היסטוריה
לפי שרידים ארכאולוגיים הכפר היה מיושב כבר מתקופת הברונזה הקדומה. במרכז הכפר נמצאת "ח'רבת אֶ-תֵל" ( חורבת התל)[6] ובה נתגלו ממצאים רבים מהתקופה הכנענית (ברונזה קדומה ותיכונה) ותקופת הברזל. [5]
גרעין הכפר הנוכחי הוקם מסביב שני קברי שייח ("א-שייח עותמאן" ו"שייח עבדאללה") ומסגד מהתקופה הממלוכית בארץ ישראל. [5] בשנת 1359 הוא מוזכר על ידי אבן קאדי כמקום שנקנה על ידי הסולטאן .[4]
התקופה העותמאנית
ברשומות המס העות'מאני משנת 1596, מופיע הכפר עם 21 בתים בסנג'ק שכם. תושבי הכפר שילמו מס על כוורת דבורים לייצור דבש.[7]
במאות ה-18 וה-19 חארס היה חלק מחבל הארץ שנקרא "ג'וֹרַת עַמְרַא" או "בילאד ג'מאעין." אזור זה היה על התפר שבין הרי יהודה והרי השומרון, והוא סבל מחוסר יציבות פוליטית עקב הגירת שבטים ותחרות מתמדת בין משפחות תקיפות על גביית מיסים בשם השלטונות העות'מאניים.[8]
בשנת 1870, חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן ביקר בכפר וכתב: "בכפר מבנה גדול ממדים ששימש כמסגד, מחולק לשלושה חלקים המופרדים על ידי עמודי שיש בגדלים שונים, וככל הנראה עתיקים. על תל חורבות של מגדל עתיק. המקום נטוע כעת בזיתים. שני קברים עתיקים וכמה בורות חצובים בסלע שייכים לעיר העתיקה שעמדה כאן."[9]
בסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 מתואר הכפר כ-"כפר על ראש גבעה, מוקף במטעי זיתים.[10]
לאחר 1967
בעקבות מלחמת ששת הימים, ב-1967, עבר הכפר משליטה ירדנית לישראלית.
בשנת 2000 חסמה מדינת ישראל בפני תושבי הכפר, במסגרת ההגבלות על התנועה בגדה, את הכניסה הצפונית לעיירה סלפית, כביש המסתעף מכביש 5 והמשמש גם ככביש הגישה המרכזי לאריאל, וכפתה על כפרי נפת סלפית נתיב נסיעה ממושך אל העיירה, העובר דרך צומת תפוח ודרך הכפרים יאסוף ואיסכאכא, עד לכניסה המזרחית לסלפית. נסיעה שארכה קודם לכן כחמש דקות ארכה במסלול זה כשעה.[11]
בזמן האינתיפדה השנייה בשנת 2003, החלה מדינת ישראל בהקמתה של גדר ההפרדה סביב ההתנחלות אריאל ויצרה חיץ המפריד את הכפר ושישה כפרים נוספים (כיפל חארס, קירה, מארדה, ג'מעין, זיתא-ג'מעין ודיר איסתיא), שבהם חיים כ-25,000 תושבים, מעיר המחוז והמרכז השלטוני שלהם, בעיירה סלפית שבה הם מקבלים שירותי בריאות וחינוך.[12] התושבים עתרו לבג"ץ נגד תוואי הגדר, ב-2006 נדחו העתירות על ידי בית המשפט העליון.[13]
אוכלוסיה
| מפקדי אוכלוסין | ||
| שנה | תושבים | מקור |
| 1922 | 285 | [14] |
| 1931 | 394 | [3] |
| 1945 | 540 | [15] |
| 1961 | 726 | [15] |
| 1967 | 641 | [3] |
| 1997 | 2,230 | [14] |
| 2005 | 2,967 | [14] |
| 2007 | 3,071 | [14] |
אדמה, חקלאות ומים
ב-1945 נמצא ששטח הקרקע הכולל היה 8,391 דונם, כשמתוכם 1,545 שימשו למטעים ואדמות השקיה, 1,341 לגידולי דגנים, ואילו 21 דונמים סווגו כשטח בנוי.
8,387 דונם הם אדמות שרשומות כפרטיות ועוד ארבעה דונם רשומים מושע. [15]
לפי נתוני 2013: השטח הבנוי הוא כ- 300 דונם, והאדמות המעובדות הן בסדר גודל של 3,000 דונם. משנת 1981 פרושה בכפר רשת צנרת מי שתייה. [14] [16] לחקלאות משתמשים במי בארות ובורות מים.
לאחר הסכם אוסלו, ב 1995, 523 דונם, כ-6% מאדמות הכפר, החלק הבנוי, סווגו כשטח B, ואילו 7,923 דונם, האדמות החקלאיות, כ- 94% מהשטח הכולל, סווגו כשטח C.[17] מאז 1995, ועדות התכנון המקומי בשטחי "C" אינם פעילות ומדינת ישראל אינה נותנת לתושבי הכפר אישורי בנייה.[18] מאז שנות ה-2000, לא נותר שטח פנוי לבנייה בתוך הכפר, ובתים חדשים שנבנים גולשים לתוך שטח C, אך צה"ל והמנהל האזרחי נוהג להרוס בתים אלו.[19]
בשנת 1981 הפקיעה מדינת ישראל - 2,812 דונם מאדמות הכפר, כמפורט מטה [17]:
| הפקעות מאדמות כפר חארס | ||
| שנה | דונם | מטרה |
| 1981 | 2,124 | אזור תעשייה ברקן |
| 1981 | 201 | ברקן |
| 1981 | 304 | רבבה |
| 1981 | 183 | קרית נטפים |
עד שנות השמונים של המאה ה-20 עבר כביש חוצה שומרון הישן (כביש 505) במרכז הכפר, כאשר נבנה מעקף מדרום לכפר. ובשנות ה-90 של המאה ה-20 הפקיעה מדינת ישראל קרקעות נוספות של הכפר לצורך הקמת כביש 5. בסך הכל הופקעו 3,097 דונם מאדמות הכפר. [20]
