ח'ופש
ח'ופש (במצרית עתיקה: ח'פש) היא חרב חרמש מצרית עתיקה שמקורה במזרח התיכון והופיעה לראשונה בתקופת הברונזה התיכונה.[1]
בראשית דרכו שימש הח'ופש כנגד המצרים אך עם התקדמות הסחר בין ממלכות המזרח העתיק החלו המצרים לאמץ את חרב הח'ופש כחרב שלהם. מגמה שהגיעה לשיאה בימי הממלכה החדשה.
אורכה של ידית חרב הח'ופש הוא בדרך כלל 18 ס"מ כאשר אורכו של הלהב הוא בדרך כלל 40 ס"מ ומתעקם לצורת מגל לעוד 15 עד 30 ס"מ. דוגמאות שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות מראות שהח'ופש הייתה בעלת ידית ליד אחת שממוקמת לפני הלהב כאשר אורכו של הלהב שהיה מחולק לשני חלקים (החלק התחתון אינו מופרד מהידית והחלק העליון דומה למגל) היה כשל שלוש ידיות. שלושת הרבעים התחתונים של החלק העליון מתעקמים לפיתול שטוח שבו מתרחב הלהב.
ייתכן כי מהח'ופש נגזר שמה של חרב הקופיס היוונית[2]. מהיוונית, התגלגל השם לעברית לתיאור סכין גדולה עם להב כבד לחיתוך בשר - קוֹפִיץ.
