זקום מצרי

מקור הזקום הוא אפריקני, צומח בארץ באזורים חמים לאורך הבקע הסורי-אפריקני. ניתן למצאו בערבה, במדבר יהודה, בבקעת הירדן בסמוך ליריחו ולפצאל, ועד לוואדי אל מליח שבעמק בית שאן. התפוצה הצפונית של הצמח בארץ היא בשמורת הטבע זקום כפר רופין ושמורת זקום מעוז חיים. זקום מצרי הוא צמח מוגן בישראל.^[2]

גזע הזקום מסתעף לענפים נושאי קוצים חיקיים. העלים מורכבים מזוג עלעלים גלדניים, עגלגלים או אליפטיים. הפריחה בחודשים פברואר-יולי. הפרחים קטנים, יושבים בקבוצות חיקיות וצבעם ירקרק. הפרי הוא בית-גלעין סגלגל צבעו נוטה לכחול, ואורכו עד 3 ס"מ. גלעינו עשיר בשמן. הפירות מבשילים באביב, בסביבות חודש מאי. צבע הפירות הבשלים אז הוא חום-צהבהב.

פרי הזקום שימש כמזון לעבדים באפריקה, והעץ כונה גם "תמר העבדים".

מפירות הזקום המצרי ניתן להפיק שמן, הנחשב ברפואה העממית כתרופה לכאבי פרקים ושרירים. שמן הזקום המצרי נמכר בעבר בשם "צרי גלעד", המוזכר בתנ"ך בספר ירמיהו^[3]. העלים ידועים כמחטאים פצעים מוגלתיים, ואכילת הפירות הבשלים נחשבה לתרופה נגד תולעים ועצירות קשה.

במצרים הקדומה הזקום נחשב כבעל תכונות המביאות לחיי נצח. פירותיו נמצאו בקברי מלכים וכהנים. לעומת זאת, באסלאם הזקום נחשב לעץ השאול שמבעיר את מעי החוטאים במרירותו (סורא 37 וסורה 44). הבסיס לדימוי זה היא טעם הלוואי המר של הפרי שניתן להוציאו בבישול (קריספיל, ילקוט הצמחים, ב, תשמ"ג, עמ' 196–200).

ויקטור גרן לועג לצליינים הבורים שזיהו את הצמח עם העץ שזכאי טיפס עליו כדי לחזות בישו, אף שעץ זה היה שקמה^[4]. הזיהוי הזה מתועד במקורות נוספים ונעשה מחמת דמיון השמות.

מדיה וקבצים בנושא זקום מצרי בוויקישיתוף

• זקום מצרי, באתר ITIS (באנגלית)
• זקום מצרי, באתר NCBI (באנגלית)
• זקום מצרי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• זקום מצרי, באתר צמח השדה
• זקום מצרי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
• זקום מצרי, באתר Tropicos (באנגלית)
• זקום מצרי, באתר GBIF (באנגלית)
• זקום מצרי, באתר The Plant List (באנגלית)
• זקום מצרי, באתר IPNI (באנגלית)
• זקום מצרי, מאפיינים ותכונות רפואיות - מתוך אתר starmed.co.il
• זקום מצרי ושימושיו באזור בקע הירדן, זהר עמר ואורית שמיר.