זבולון סימן-טוב

סימן-טוב נולד בעיר הראת במערב אפגניסטן, סמוך לגבול עם איראן, שבה התקיימה במשך שנים קהילה יהודית ענפה. סימן-טוב הגיע לקאבול כילד כשהוריו ברחו בשנות ה-50 מהעיר הראת, לאחר שהאפגנים בעיר החלו לרדוף את בני עירם היהודים בעקבות הקמת מדינת ישראל.

בשנות השבעים עזבו רוב בני הקהילה היהודית את קאבול, והתפזרו בעולם. אחרי הפלישה הסובייטית בדצמבר 1979 עזבו המשפחות היהודיות האחרונות את קאבול, ונותרו בה רק יהודים בודדים. ביניהם, זבולון סימן-טוב, שהיה מוכר שטיחים, ויצחק לוי, שהיה מעין רופא אליל. שניהם הכריזו על עצמם כגבאי בית הכנסת היחיד שנותר בקאבול, עברו להתגורר במתחם הריק של בית הכנסת ושמרו עליו. לעיתים התקבצו שם אזרחים זרים או חיילים יהודים המוצבים במדינה, וכך המשיך בית הכנסת להיות פעיל מעת לעת.^[3]

לפרנסתו פתח סימן-טוב חנות שטיחים סמוך לביתו, אולם הוא נאלץ לסגור אותה בשנת 2001, לאחר הפלישה האמריקאית לאפגניסטן. צורכי הדת שלו נשלחו אליו מדי חג על ידי ארגון יהודי מניו יורק.^[4] בשר כשר, לצרכיו האישיים ולפרנסתו, שחט סימן-טוב בעצמו, לאחר שקיבל אישור מיוחד מרב בסמרקנד שבאוזבקיסטן הסמוכה.^[5]

בשלב מסוים עלה סימן-טוב עם משפחתו לישראל וגר בחולון כמה שנים. הוא הסתכסך עם אשתו, סירב לתת לה גט ולשלם מזונות, ברח מישראל וחזר לקאבול להתגורר במתחם בית הכנסת, כאשר משפחתו גרה עד היום בחולון. גם יצחק לוי עלה לישראל, הותיר את משפחתו בבאר שבע, וחזר לקאבול.

סימן-טוב טען שמשפחתו הביאה את ספר התורה העתיק של בית הכנסת, ולכן גם טען לבעלותו עליו. גם יצחק לוי טען מנגד לבעלות על ספר התורה הנדיר והיקר. עקב כך, שררו בין סימן-טוב ללוי יחסי עוינות. המחלוקת התגלגלה להאשמות הדדיות בפני הרשויות, ובסופה נכלאו סימן-טוב ולוי על ידי הטליבאן. בתקופת מעצרם נבזז בית הכנסת וספר התורה העתיק נגנב. הם שוחררו ממעצרם ללא פתרון לשאלה מי גנב את הספר.

בשנת 2005 מת לוי^[6] וסימן-טוב נותר לבדו במתחם בית הכנסת.

סימן-טוב סירב בעיקשות לעזוב את ארצו על אף שמשפחתו הקרובה מתגוררת בישראל, עד שב-5 באפריל 2021, בעקבות השתלטות הטליבאן על אפגניסטן, החליט לבסוף לעזוב והודיע כי בכוונתו לעלות לישראל תוך מספר חודשים.^[7][8] באוגוסט 2021 הודיע כי החליט להישאר במדינה, בטענה שהוא הרגיש שעליו להישאר כדי להגן על בית הכנסת האחרון שנותר במדינה מפני הטליבאן.^[9] לעומת זאת, לפי אחת הטענות, סימן טוב בחר שלא לעלות לישראל משום שהוא מסרב לתת גט לאשתו, החיה בישראל.^[10]

בספטמבר 2021 עזב לבסוף את אפגניסטן לארצות הברית, אחרי שחש שהסכנה לחייו גברה. בכך הסתיימה, ככל הידוע, הנוכחות היהודית באפגניסטן.^[11][1][2] בערב יום הכיפורים ה'תשפ"ב חתם על הגט לאשתו, אחרי שנים רבות שסירב לעשות זאת.^{[דרוש מקור]}

סיפורם של לוי וסימן-טוב נתן השראה למחזה מאת המחזאי האמריקאי ג'וש גרינפלד, The Last Two Jews of Kabul.^[12] מלבד המחזה צולם גם סרט בלגי באורך מלא, בשם Cabale à Kaboul ובנוסף נכתב על סימן-טוב בספר A Political and Economic History of the Jews of Afghanistan.

• צור שיזף, קהילה של איש אחד, באתר ynet, 7 במאי 2007
• רון בן ישי, שני יהודים נותרו בקאבול. שלום לא היה ביניהם, באתר ynet, 8 בספטמבר 2021
• The last Jew in Afghanistan סרטון באתר YouTube (באנגלית) 2012
• He's the last jew in Afghanistan סרטון באתר YouTube (באנגלית) 2019
• שלומי זייאנץ, הודעתי לחברים האפגנים שלי: תודיעו לקרוביי בישראל כשאמות, באתר ישראל היום, 13 בפברואר 2020