וילון הוא מחיצה העשויה מבד או מחומר דומה, שבדרך כלל ניתנת לפתיחה ולסגירה.הווילון מחובר בדרך כלל בחלקו העליון למוט או מסילה, באופן שהווילון חופשי לנוע על פניו. דרך נפוצה לתלות כך את הווילון על המוט הוא באמצעות טבעות. סופיות המחוברות לקצות המוט מונעות מהווילון לגלוש מהמוט.
השימוש הנפוץ בווילון הוא בחלונות של בתי מגורים להחשכת החדר לפעילויות שונות, כגון שינה, וכן לאפשר פרטיות בחדר. בנוסף וילונות משמשים במקומות כמו חדרי הלבשה, תאי מקלחת ציבוריים או בתי חולים, על מנת ליצור מחיצה ולשמור על פרטיות.
פרגוד הוא וילון היוצר חלל פרטי, בדרך כלל לצורך החלפת בגדים, בתוך חלל גדול. בחנויות בגדים תאי הלבשה נסגרים באמצעות פרגוד. סוג אחר של פרגוד הוא מבנה נייד העשוי ממספר מסגרות או לוחות המחוברים ביניהם בצירים, ויוצר פינת הלבשה זמנית במקום בו יוצב. כמו כן, הצבעה חשאית נעשית בדרך כלל מאחורי פרגוד.
וילונות משמשים גם אמצעי להפרדה ויזואלית בסיטואציות אחרות, בתיאטרון הווילון מכונה "מסך". מאחוריו עוסקים השחקנים בהכנות אחרונות להצגה בעוד הקהל ממתין לתחילתה, עת יורם המסך.
בדי וילונות נארגים ברוחב יותר גדול מאשר בדי בגדים. הם ארוגים בדוגמאות נאות או מאוירים יפה. אי לכך גם בזמנים רגילים נשים אוהבות לעיתים לתפור מהם שמלות וחצאיות רחבות. בזמני מלחמות שונות, כשאזלו הבדים המיועדים לבגדים, היו נשים שהורידו וילונות מהחלונות והפכו אותם לבגדים.
במחזמר צלילי המוסיקה, מריה האומנת של ילדי משפחת פון טראפ [Von Trapp] האוסטרית תופרת להם בגדים מווילונות. רוזמארי פון טראפ, אחת מבנות המשפחה, אישרה את נכונות הסיפור.[1]
לווילון יש תפקיד מיוחד בהיסטוריה הנוצרית והיהודית. וילון הפרוכת הפריד בין המקום הקדוש, השמור לכהנים, ל"קודש הקודשים" בבית המקדש בירושלים. בברית החדשה מסופר שכאשר ישו מת, קרעו את וילון בית המקדש לשניים, לסמל את קריעת החיבור בין האנושות לאלוהיות עקב מותו של ישו.