וילאייט אדנה

בתחילת המאה ה-20 היה שטח המחוז על פי הדיווחים 14,494 מילים רבועים (37,540 קילומטרים רבועים), בעוד שהתוצאות הראשוניות של המפקד העות'מאני הראשון של 1885 (פורסם בשנת 1908) נתנו לאוכלוסייה 402,439 תושבים.^[4] דיוק נתוני האוכלוסייה נע בין "משוער" ל"סתם השערה" בהתאם לאזור שממנו נאספו.^[4]

המחוז תואר על ידי האנציקלופדיה בריטניקה בשנת 1911 כעשירה בעושר מינרלי שלא נוצל ברבעים ההרריים, ופורייה במישור החוף, שגידל כותנה, אורז, דגנים, סוכר ופירות. בשנת 1920, האזור נודע בזכות האזור המערבי המיוער שלו, שלא היה בו ייצור חקלאי מועט. אזור קיליקיה נודע בזכות הייצור החקלאי שלו, כולל חיטה, שעורה, שיבולת שועל, אורז, זרעים, אופיום, קנה סוכר וכותנה. ייצור הכותנה הפך פופולרי יותר לפני מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1912 ייצר האזור 110,000 חבילות כותנה ו-35,000 טון זרעי כותנה.^[5] פיריט נכרה באזור בתחילת המאה ה-20.^[6]

הסנג'קים של הווילאייט והקאזות שלהם:^[7]

1. סנג'ק אדנה (אדנה (מושב), חמידייה, קראסאלי)
2. סנג'ק מרסין (מרסין (מושב), טרסוס)
3. סנג'אק ג'בל-אי ברקט (יארפוז (מושב), אוסמניה, איסלחייה, בולאניק, האסה)
4. סנג'ק קוזאן (סיס (מושב), Hacın, Feke, קארס-אי זילקדרייה)
5. סנג'ק איצ'ל (סיליפקה (מושב), אנאמור, ארמנק, גולנר, מוט)