וידהאן פרישד

החל משלהי המאה ה-19 הוקמו גופים מחוקקים שונים במחוזות הודו הבריטית ובמדינות נסיכותיות שנכללו בה, שהיו בעלות מידות שונות של אוטונומיה ומשטר עצמי, אך מרביתם היו בתי מחוקקים חד-בתיים.

מועצות מחוקקות הוקמו בעקבות חקיקת חוק ממשלת הודו על ידי הפרלמנט הבריטי ב-1935, שקבע את הצורה הבסיסית של בתי מחוקיים בהודו. בחוק נקבע כי יוקמו מועצות מחוקקות בנשיאות מדראס, נשיאות בנגל, נשיאות בומביי, המחוזות המאוחדים (אנ'), ביהר ואסאם.^[1] הבחירות הראשונות לאספות במדינות השונות נערכו ב-1937, לאחר שהקונגרס הלאומי ההודי קיבל את אישורו המסויג של מהטמה גנדי להשתתף בהם. המערכת הוקמה רק בשטחים שתחת שלטון בריטי ישיר.

במהלך כתיבת חוקת הודו נידונה קביעת מועצות מחוקקות, והוחלט לאפשר את קיומם, תוך קביעת מגנון המאפשר לבטל את המועצה על פי החלטת המדינה.^[2]

בחוקת הודו נקבע כי בכל מדינה תוקם אספה מחוקקת, אך קיומה של מועצה מחוקקת נקבע רק למספר מדינות.^[3] מספר חברי המועצה המחוקקת לא יגדל משליש מחברי האספה המחוקקת של המדינה, ונקבע כי המועצה אינה יכולה להיות בת פחות מ-40 חברים. מתוכם, כשליש נבחרים על ידי חברי גופי שלטון מקומי, בקירוב אחד לשנים עשרה מחברי המועצה יבחרו על ידי בוגרי אוניברסיטה הודית שלוש שנים קודם לבחירות, אחד לשנים עשר יבחרו על ידי מורים במערכת החינוך המדינתית מבית ספר תיכון ומעלה במשך לפחות שלוש שנים, כשליש נבחרים על ידי חברי האספה המחוקקת של המדינה, וששית ממונים על ידי מושל המדינה, אשר מוסמך למנות אנשים אשר הם בעלי ידע מיוחד או ניסיון מעשי בספרות, מדעים, אומנות, שירות ציבורי או תנועות קואופרטיביות.^[4]

ניתן להקים או לפרק מועצה מחוקקת בהצעה שקיבלה את אישור שני שלישים מחברי האספה המחוקקת של המדינה לצד והפרלמנט ההודי.^[5]

חברי אספות מחוקקות נדרשים להיות רשומים בפנקס הבוחרים המדינתי ומעל גיל 30, ואינם יכולים לכהן כחברי הפרלמנט ההודי או באספה המחוקקת.

מועצות מחוקקות אינן מתפזרות באופן מלא, אלא כשליש מחבריהן עומד לבחירה כל שנה שנייה, דבר המעניק לחבריהן כהונה בת שש שנים.^[6] בהודו הבריטית נהגו הבחירות מדי שנה שלישית.^[7]