הר תורען

בעבר הרכס היה מכוסה יער צפוף ויש עדויות לכך שבמאה הקודמת עוד חיו בו ברדלסים וכנראה גם נמרים. כיום נמצאים בו צבאים ושועלים^[1].

בדרום הרכס קיימת תופעה גאומורפולוגית ייחודית של בליה ספרואידית: בשיפוע ההר נחשף מבנה טבעתי בשכבות סלעי הגיר והדולומיט, כאשר סחיפה שחלה בעמק בדופן הקמר יצרה מבנה קונצנטרי של עיגולים בתוך עיגולים, בדומה לבצל שחתכו ממנו נתח וקליפותיו מתגלות לעין^[2][3]. ניתן לראות את התופעה מכביש 77.

על ההר עצמו שוכנים שני יישובים: בית רימון ומצפה נטופה, ונטועים בו כרמי זיתים רבים. למרגלות ההר מצפון נמצא הכפר בועיינה-נוג'ידאת ולמרגלותיו מדרום שוכן הכפר טורעאן, המשמר את שמה של "תרען" הנזכרת אצל חז"ל, אשר ממנה נגזר שם ההר.

מדרום להר נמצאת בקעת תרען, בה עברה בתקופה הרומית הדרך הראשית שבין טבריה וציפורי, ואשר כיום עובר בה כביש 77, ובסמוך למרגלותיו המזרחיים של ההר נמצאות חורבת משכנה וחורבת עמודים, שרידי שני יישובים יהודיים גדולים מתקופת התלמוד.

בראש ההר נמצא מגדל תורען – מגדל תצפית שהוקם על ידי הקרן הקיימת לישראל. אפשר להיכנס למסלול על ידי פנייה שמאלה בכניסה למצפה נטופה.

על הרכס נמצא מרכז "דרך-ארץ" שהוקם לזכרו של רס"ן דני גומז שנפל במלחמת לבנון השנייה. המרכז פועל בתור מרכז תיירותי, בעל אופי חינוכי-חקלאי המופעל על ידי מתנדבים. הפרויקט משלב בין תחומי התיירות, החינוך והחקלאות על ידי לימוד מורשת והיסטוריה בשילוב התנסות בעבודות חקלאיות שונות.

• עמנואל הראובני, פסגות, כנרת בית הוצאה לאור, 1993.