הרפובליקה העממית של לוגנסק

ערך מורחב – יברומאידן

בסוף נובמבר 2013 התפשטו ברחבי אוקראינה הפגנות המוניות ומחאה נגד ממשלת אוקראינה וסירובו של ראש ממשלת אוקראינה, מיקולה אזארוב לחתום על הסכם שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי. ההפגנות דוכאו מספר פעמים עד שב־21 בפברואר 2014 נשיא אוקראינה, ויקטור ינוקוביץ' הסכים בלחץ מדינות המערב לחתום על הסכם עם האופוזיציה להסדרת המשבר הפוליטי במדינה. עוד באותו היום ינוקוביץ' עזב את קייב. למחרת הראדה העליונה הכריזה על הדחתו של ינוקוביץ' מתפקידו ועל בחירות חדשות. מועד הבחירות נקבע ל־25 במאי 2014. עד הבחירות, מונה יו"ר הראדה, אולכסנדר טורצ'ינוב לממלא מקום הנשיא. ב־23 בפברואר הראדה הכריזה על ביטול החוק שהעניק מעמד מיוחד לתושבי מזרח אוקראינה אולם טורצ'ינוב הטיל וטו על ההחלטה עשרה ימים לאחר מכן.

ב־27 בפברואר הוקמה במדינה קואליציית "הבחירה האירופית" שהורכבה ממפלגות האופוזיציה. באותו יום מונה ארסני יאצניוק לראש הממשלה והוקמה ממשלה חדשה. ממרץ 2014 התנהלו עימותים קשים באזורי מזרח אוקראינה, נגד השלטונות והאופוזיציה שעלתה לשלטון. המפגינים במחוז לוהנסק ובמחוז דונצק דרשו להעניק מעמד מיוחד למחוזות, אך השלטון סירב לכך והגיב ובדיכוי המהומות בכוח. בתגובה, כוחות פרו־רוסיים מזוינים בלוהנסק פרצו למבנה ממשלת מחוז לוהנסק, השתלטו עליו ומינו מושל חדש למחוז, אלכסנדר חאריטונוב. בינתיים, 3,000 מפגינים שנשאו דגלי רוסיה יצאו להפגין נגד השלטונות האוקראיניים. המושל החדש שמינו השלטונות, מיכאיל בולוטסקי, אולץ להתפטר ולקראת ערב הגיע מספר המפגינים ל־10,000 איש.

ב־6 באפריל 2014 השתלטו המפגינים גם על סניף שירות הביטחון האוקראיני בעיר, ב־29 באפריל הם השתלטו גם על משרד התובע המחוזי ועד 11 במאי 2014 גורשו כל נציגי השלטון באוקראינה ממחוז לוהנסק והמפגינים הכריזו על הקמת "הרפובליקה העממית של לוגנסק".

ב־11 במאי 2014 נערך משאל עם על מעמדה של מחוז לוהנסק. מארגני משאל העם אמרו שמרבית התושבים הצביעו בעד עצמאות מחוז לוהנסק והקמת הרפובליקה העממית של לוגנסק. לא נכחו משקיפים בינלאומיים כדי לאמת את משאל העם. למחרת הכריזה לוהנסק על עצמאותה. ב־24 במאי, הרפובליקה העממית של דונצק והרפובליקה העממית של לוגנסק הודיעו במשותף על כוונתם להקים קונפדרציה בשם המדינה הפדרלית של נובורוסיה. הקונפדרציה התפרקה זמן קצר לאחר מכן.

ב־4 בפברואר 2017 נהרג שר ההגנה של לוגנסק, אולג אנשצ'נקו בפיצוץ מכוניתו.^[3] בנובמבר 2017, ראש הרפובליקה איגור פלוטניצקי הסתכסך עם שר הפנים שלו וזה הביא להפיכה במדינה, בסיוע יחידות מיוחדות, שאילצו את פלוטניצקי להימלט לרוסיה. השר לביטחון המדינה של לוגנסק, לאוניד פסצ'ניק, הוכרז כממלא מקום ראש הרפובליקה במקום פלוטינצקי שדווח כי הכריז על התפטרותו.

ב־21 בפברואר 2022 הכריז נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין כי רוסיה מכירה ברפובליקה כמדינה עצמאית^[4] ושלחה כוחות צבא למען "שמירת השלום".^[5]

ב־24 בפברואר 2022 הרפובליקה העממית של לוגנסק לקחה חלק בפלישה הרוסית לאוקראינה.

ב־29 ביוני 2022 הכריזה סוריה על הכרה במדינה, בנוסף להכרה ברפובליקה העממית של דונצק.^[6]ב־13 ביולי באותה השנה, קוריאה הצפונית הכריזה על הכרתה במדינות גם כן.^[7]

ב־3 ביולי 2022 הרפובליקה השיגה שליטה מלאה על אדמת לוגנסק. חלק קטן משטח לוגנסק עבר לשליטת אוקראינה בספטמבר ואוקטובר 2022. ב־30 בספטמבר 2022 אדמת לוגנסק סופחה לרוסיה, ובשל כך, חדלה עצמאותה של הרפובליקה והיא הפכה למחוז ברוסיה במעמד של רפובליקה.

לרפובליקה העממית של לוגנסק אין מוצא לים. היא גובלת ממזרח ודרום עם רוסיה, ממערב, עם הרפובליקה העממית של דונצק (מדינה לא מוכרת שהכריזה באופן חד־צדדי על היפרדותה מאוקראינה) ובצפון, גובלת עם אוקראינה. הרפובליקה נמצאת בחלקו הדרום מזרחי של מחוז לוהנסק האוקראיני ונמצא באזור המורכב ברובו מעמקים.

בהתאם לחוקה שהתקבלה ב־14 במאי 2014, הכריזה על עצמה הרפובליקה העממית של לוגנסק כרפובליקה בעלת משטר נשיאותי, ראש המדינה נבחר בבחירות ישירות והוא ראש הרשות המבצעת. ראש המדינה מכהן במשך 5 שנים. ראש המדינה הנוכחי הוא לאוניד פסצ'ניק.

הרשות המבצעת היא מועצת השרים של הרפובליקה ויושב ראש מועצת השרים הוא ראש הממשלה. ראש הממשלה מתמנה על ידי המועצה המחוקקת ושרי המועצה ממונים על ידי ראש המדינה בהמלצת ראש הממשלה. ראש הממשלה הנוכחי הוא סרגיי קוזלוב, שמונה על ידי המועצה המחוקקת בדצמבר 2015.

המועצה המחוקקת היא "המועצה העממית של הרפובליקה העממית של לוגנסק" ובה 50 חברים. שתי תנועות פוליטיות חברות במועצה, "עולם תושבי לוגנסק" (Мир Луганщине) ו"האיחוד הכלכלי של לוגנסק" (Луганский экономический союз). ב־2015 הוקם "איחוד הקומוניסטים של לוגנסק" וב־2016 הוקמה המפלגה הקומוניסטית של הרפובליקה העממית של לוגנסק, אך 2 התנועות הללו אינן זוכות לתמיכת השלטון הבדלני ברפובליקה.

סמל הרפובליקה העממית של לוגנסק התקבל ב־30 במאי 2014 והוא מזכיר במידה רבה את סמלי הרפובליקות של ברית המועצות, אך ללא הפטיש והמגל.

№	שם	דיוקן	תקופת כהונה		שיוך מפלגתי	הערות
1	ולרי בולוטוב		18 במאי 2014	14 באוגוסט 2014	עצמאי
—	גנאדי ציפקאלוב		13 במאי 2014	17 במאי 2014	עצמאי	ממלא מקום
2	איגור פלוטניצקי		14 באוגוסט 2014	24 בנובמבר 2017	"השלום ללוגנסק"	כיהן כממלא מקום מאוגוסט ועד נובמבר 2014
3	לאוניד פסצ'ניק		24 בנובמבר 2017	מכהן	רוסיה המאוחדת	מאז 2022 הוא במעמד מושל

הכוחות המזוינים של הרפובליקה מכונים "המיליציה העממית" (Народная милиция ЛНР) והם מורכבים מ־8 חטיבות המנהלות מאבק מזוין נגד הכוחות המזוינים של אוקראינה. מצוידים לרוב בנשק קל, תותחים ונגמ"שים. גוף ביטחון הפנים של המדינה הוא המשרד לביטחון המדינה האחראי לסיכול ריגול, הגנת הגבולות ומניעת חתרנות. מאז 2022 הפך לחלק משירות הביטחון הפדרלי הרוסי.

מועצות עירוניות:

• מועצת העיר לוגנסק
• מועצת העיר אלצ'בסק
• מועצת העיר אנטראציט
• מועצת העיר בריאנקה
• מועצת העיר קירובסק
• מועצת העיר קרסנודון
• מועצת העיר קרסני לוץ'
• מועצת העיר פרבומאי
• מועצת העיר רובן
• מועצת העיר סברדלובסק
• מועצת העיר סטחאנובץ

מחוזות:

• מחוז אנטראציט
• מחוז קרסנודון
• מחוז לוטוגין
• מחוז פרבאל
• מחוז סברדלובסק
• מחוז סלביאנוסרב

באוקטובר 2014 הראדה העליונה של אוקראינה שינתה את גבולות המחוזות סלביאנוסרב ונובואיידר.^[8] בנובמבר 2014 ממשלת אוקראינה אשררה את גבולות המחוזות שאינם נמצאים בשליטתהּ.^[9]

נתוני האוכלוסייה במחוזות ובערים מסתמכים על נתוני הוועדה הממלכתית לסטטיסטיקה של הרפובליקה העממית של לוגנסק מ־1 ביוני 2016.^[10]

הממשלה הבדלנית של הרפובליקה אישרה שימוש הן במטבע האוקראיני, ההריבניה והן במטבע הרוסי, הרובל. במאי 2014 הוקם הבנק הלאומי של לוגנסק שהוא הבנק המרכזי והסמכות המוניטרית הבלעדית ברפובליקה. מיד לאחר הכרזת העצמאות החד צדדית ניהלו השלטונות הבדלניים הליך הלאמה של כל הנכסים הממשלתיים של אוקראינה במחוז לוהנסק.

בפברואר 2015 חברת נפטוגז האוקראינית הפסיקה לספק גז לאזור דונבאס, במקום זאת גזפרום הרוסית החלה לספק את הגז לאזורים אלה.^{[11][12][13][14]}

• אתר האינטרנט הרשמי של הרפובליקה העממית של לוגנסק

מדיה וקבצים בנושא הרפובליקה העממית של לוגנסק בוויקישיתוף

• יואב קרני, ‏פוטין בולע את אוקראינה בנגיסות קטנות. האם זה יספיק לו בינתיים?, באתר גלובס, 21 בפברואר 2022