הרפובליקה העממית של אנגולה

המשטר הוקם ב-1975, לאחר שאנגולה הפורטוגזית, מדינה אוטונומית,^[1] קיבלה עצמאות מפורטוגל באמצעות הסכם אלבור.^[2][3] המצב במדינה האוטונומית האפריקאית הגדולה האחרת לשעבר של פורטוגל,^[1] הרפובליקה העממית של מוזמביק, היה דומה.^[4] לאומה שזה עתה נוסדה היו יחסי ידידות עם ברית המועצות, קובה והרפובליקה העממית של מוזמביק.^[5] המדינה נשלטה על ידי התנועה העממית לשחרור אנגולה (MPLA), שהייתה אחראית על המעבר למדינה חד-מפלגתית מרקסיסטית-לניניסטית. הקבוצה נתמכה הן על ידי קובה והן על ידי ברית המועצות, וכן ממדינות ברית ורשה.^[6]

ממשלת אנגולה ניהלה את תפוקת הנפט שלה ביעילות. המאזן המסחרי נותר רווחי והחוב החיצוני נשמר בגבולות סבירים. ב-1985 הסתכם החוב ב-324 מיליון דולר, או כ-15% מהיצוא.^[7]

נעשה מאמץ גדול בתחום חינוך מבוגרים ואוריינות, במיוחד במרכזים עירוניים. ב-1986 עלה מספר התלמידים בבית הספר היסודי על מיליון וחצי, וכמעט חצי מיליון מבוגרים למדו קרוא וכתוב. שפת ההוראה נותרה פורטוגזית בעיקרה, אך נעשו ניסויים להחדיר לימוד שפות אפריקאיות מקומיות משנות הלימוד הראשונות. היחסים בין הכנסיות למפלגת השלטון נותרו רגועים יחסית.^[7]

קבוצת מתנגדים, האיחוד לעצמאות מוחלטת של אנגולה (UNITA), בראשות ז'ונאס סאווימבי, הציתה מלחמת אזרחים עם MPLA, בגיבוי משני של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה וארצות הברית,^[8] הוקמה הרפובליקה העממית הדמוקרטית של אנגולה בניגוד לרפובליקה העממית של אנגולה. ארצות הברית עשתה כל שביכולתה על מנת למנוע את התפשטות הקומוניזם באפריקה וזו הדוגמה הגדולה ביותר.^[9] מלחמת אזרחים זו ייצגה את אחד מעימותי הפרוקסי האלימים ביותר של המלחמה הקרה, שהביאה ל-1.4-1.5 מיליון הרוגים בשנים 1975–2001, וגרמה לעקירה פנימית של יותר מארבעה מיליון בני אדם.^[6]

בינואר 1984 נוהל משא ומתן על הסכם. דרום אפריקה השיגה מאנגולה הבטחה להסיר את תמיכתה ב-SWAPO (תנועת העצמאות הנמיבית שהוקמה באנגולה מאז 1975) בתמורה לפינוי כוחות דרום אפריקה מאנגולה. למרות הסכם זה, דרום אפריקה, בתואנה של רדיפה אחר כוחות גרילה של SWAPO, ערכה מבצעים רחבי היקף על אדמת אנגולה בכל פעם ש-UNITA הייתה מותקפת על ידי כוחות ממשלת אנגולה. במקביל, דרום אפריקה ארגנה פיגועים באנגולה. במאי 1985 יירט סיור אנגולי יחידת כוחות מיוחדים דרום אפריקאית במאלונגו שעמדה לחבל במתקני נפט.^[7]

ארצות הברית סיפקה למורדים טילי קרקע-אוויר סטינגר דרך בסיס קמינה בדרום זאיר, בסיס שארצות הברית שקלה להפעיל מחדש לצמיתות. הסיוע האמריקאי כלל גם נשק נ"ט כדי לאפשר ל-UNITA להתנגד טוב יותר למתקפה הגוברות של צבא לואנדה נגד אזורים שעדיין בשליטתה במזרח ובדרום-מזרח המדינה.^[7]

בשנות ה-80 המשיכה דרום אפריקה לתמוך ב-UNITA, וממשלת לואנדה איבדה תקווה לניצחון צבאי בטווח הקצר. בשנת 1988, הקרב על Cuito Cuanavale, שבו נלחמו כוחות בגיבוי קובני ודרום אפריקה עד לקיפאון, הוביל להסכם המשולש, שהבטיח את עצמאותה של נמיביה ואת נסיגת הכוחות הקובנים והדרום אפריקאים מאנגולה.^[10][11]

בשנת 1991 חתמו MPLA ו-UNITA על הסכם השלום הידוע בשם הסכמי Bicesse, שאיפשר בחירות רב-מפלגות באנגולה.

בשנת 1992 הפכה הרפובליקה העממית של אנגולה לרפובליקה של אנגולה ונערכו בחירות. עם זאת, הסכם השלום לא החזיק מעמד, שכן סאווימבי דחה את תוצאות הבחירות והלחימה התחדשה ברחבי המדינה עד מותו ב-2002.^[12]