הרמון (בערבית: חרים حريم מהמילה حرم; בטורקית: Harem), הוא אגף בארמון המשמש למגורי נשותיו ופילגשיו של המלך (ולפעמים גם אנשי ממשל אחרים). תופעה זאת הייתה ידועה בכמה ממלכות בעת העתיקה.נשות ההרמון חיו בדרך כלל במסגרת ההרמון עצמו ולא הורשו לצאת לבדן מעבר לחומותיו. הגברים היחידים שעמם הן היו נפגשות, מלבד סריסים, היו המלך (או בעל ההרמון) אביהן ואחיהן. ידוע כי לבבלים ולפרסים הקדמונים היו הרמונות.
בביולוגיה משתמשים במילה הרמון כדי לתאר בעלי חיים המתקבצים בלהקות של נקבות תחת זכר שליט, כמו אצל האריה, אריות הים ופיל הים.
המילה הרמון היא מילה יחידאית בתנ"ך המופיעה בפסוק בספר עמוס "וְהִשְׁלַכְתֶּ֥נָה הַהַרְמֹ֖ונָה".[1] משמעות המילה לא ברורה אבל ברור שהשלכה להרמון היא ענישה לנשות שומרון. על פי רוב הפרשנים מדובר בשם של מקום. [2] יש שראו בה מילה זהה למילה ארמון בהחלפת האותיות א' ו-ה'. יש שפירשו שמדובר בחלק הארמון המיועד לפילגשי המלך.[3] פירוש זה נתקבע בעברית המודרנית כנראה בהשפעת המילה הלועזית Harem. מקור המילה מן השורש ה.ר.מ או לחילופין ח.ר.מ, שהקשרו בערבית (וכן בעברית) הוא של דבר אסור, מקודש או מרוחק, מה שאכן בא לידי ביטוי במגורי הנשים, שהיו נפרדים ומוצנעים משאר הארמון.