הרכבת התחתית של טשקנט

רעיונות בהקשר להקמת המערכת הסעה תת-קרקעית בטשקנט החלו עוד בשנת 1963. בעקבות רעידת האדמה בטשקנט שהתרחשה בשנת 1966 נדחו התוכניות עד לסיום שיקום העיר. בשנת 1970 אושר התכנון סופית ובניית המערכת החלה בשנת 1971. הקו הראשון שבהמשך קיבל את השם "צ'לינזר" נחנך ב-6 בנובמבר 1977 והוא כלל מסילה באורך 12.2 ק"מ עם 9 תחנות. מנהרות הרכבת מתוכננות כך שתהיינה עמידות ברעידות אדמה חזקות, לדברי המתכננים עד 9 בסולם ריכטר.

נכון לפברואר 2014 הרכבת התחתית של טשקנט כוללת:

• קו צ'לינזר (האדום) - שאורכו 15.5 קילומטר ובעל 12 תחנות.
• קו אוזבקיסטן (הכחול) -שאורכו 14.3 קילומטר ובעל 11 תחנות. הוקם בשנת 1984.
• קו יונוסבד (הירוק) -שאורכו 6.4 קילומטר ובעל 6 תחנות. הוקם בשנת 2001. התכנון היה להמשיך את הקו עד למרכז שכונת יונוסבד, אך בשל בעיות תקציביות בניית הקו נעצרה.

הרכבת התחתית כוללת 3 גשרים עיליים למעבר מעל התעלות. עומק המנהרות הוא 7-25 מטר ומרחק הממוצע בין התחנות הוא כ-1.4 קילומטר.

המערכת מצוידת בציוד מתוצרת רוסיה.

בתחילת המאה ה-21 היו תוכניות להקמת הקו הרביעי תוך עזרת חברה סינית. העבודות היו מתוכננות להתחיל בשנת 2003 אך הוקפאו.

בשנת 2020 הוקמו 7 התחנות הראשונות של קו הטבעת אשר כולן היו מעל לפני הקרקע והן נבנו מעל לכביש הטבעת העירוני. כמו כן קו צ'ילנזר הוארך דרומה. כל התחנות החדשות עדיין לא קיבלו שמות רשמיים ובימים אלו הן ממוספרות לפי הסדר והן מופיעות במפה כ-bekat (מאוזבקית: תחנה).

מדיה וקבצים בנושא הרכבת התחתית של טשקנט בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של הרכבת התחתית של טשקנט
• אתר על הרכבת התחתית של טשקנט
• עמוק באדמה, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2018