הרובע האחד עשר של פריז

"האחד-עשר" הוא רובע מלא חיים ומגוון. באזור המערבי שלו מצויים כיכר דה לה רפובליק המקושרת לכיכר הבסטילייה בדרום, דרך שדרות רישאר לה נואר על טורי העצים, השווקים הגדולים וגני המשחקים שבה. אזור הבסטילייה ורחוב פובורג סן-אנטואן מאכלסים בתי קפה אופנתיים, מסעדות וחיי לילה שוקקים, כמו גם מגוון חנויות בוטיק וגלריות. אזור אוברקמף בצפון הוא מוקד נוסף של חיי הלילה בפריז. החלק המזרחי הוא אזור מגורים בעיקרו, ובו מסחר קמעונאי, בעוד שהאזור סביב שדרות וולטר ופרמנטייה מהווה צומת-דרכים פעיל עבור התושבים המקומיים.

הרובע האחד-עשר נמצא במזרח פריז, בגדה הימנית של הסן. הוא גובל בצפון ברובע העשירי, במערב ברבעים השלישי והרביעי, ובדרום ברובע השנים-עשר. שטח הרובע האחד-עשר הוא 3.67 קמ"ר, עובדה שהופכת אותו לגדול ביותר מבין עשרים הרבעים של פריז.

שיא צפיפות האוכלוסין ברובע האחד-עשר היה בשנת 1911, בה עמד מספר התושבים על 242,295 (66,092 איש לקמ"ר). גם כיום זהו הרובע הצפוף ביותר בפריז, ומרכז עסקים גדול של העיר: 149,102 תושבים ו-71,962 משרות על פי מפקד האוכלוסין משנת 1999.

תחת נפוליון השלישי, הברון אוסמן שינה לחלוטין את פני הבירה הצרפתית. תעלת סן מרטן כוסתה על ידי מה שהפך לשדרות-רישאר-לה-נואר - אזור מגוריו העתידי של הקומיסר מגרה, דמות הבלש שיצר ז'ורז' סימנון. במאה ה-19, שדרות ולטר ושדרות דה לה רפובליק נסללו כדי להקל על התנועה בשדרות העמוסות, והקלו על ירי התותחים במקרה של התקוממות. בשנת 1859 סופחו אזורי בלוויל ושרון לבירה, שחולקה לעשרים רבעים. מה שהיה עד אז הרובע השמיני הפך לרובע האחד-עשר. בשנת 1872 היה הרובע הזה לבעל צפיפות האוכלוסין הגבוהה ביותר בפריז, עם למעלה ממאה אלף תושבים. עם זאת, לקראת סוף המאה החל תהליך של דילול מספר התושבים.

תושבי הרבעים של אזור זה נכנסו להיסטוריה בשנת 1789. בחודש אפריל, תעשיין עשיר בשם רוויון (Réveillon) הציע לכונן מס חדש שהיה אמור לפגוע במשכורת הנמוכה ממילא של הפועלים הקטנים, שכבר היו בין כה חשופים לרעב ולמצוקות. ב-28 באפריל יצאה קבוצה גדולה לעבר רחוב מונטרוי, שיעדה בית-המגורים של רוויון.

הדיכוי היה חסר-רחמים. המהפכה הצרפתית למעשה כבר החלה: פחות משלושה חודשים מאוחר יותר, ב-14 ביולי, כלא הבסטיליה הותקף ונתפס, והמונרכיה הצרפתית הופלה. מודעים לתפקידם הפוליטי, אנשי אזור הפרברים (שטחו של הרובע האחד-עשר כיום היה באותן שנים מחוץ לחומות פריז) היוו את חיל-החלוץ של המהפכה הצרפתית: בשנת 1792 הם היוו את המסדר הראשון של הסנקילוטים שלכד את משפחת המלוכה הצרפתית בארמון טווילרי. ואולם, לאחר נפילתו של רובספייר, תושבי הרובע התקוממו שוב נגד הרעב והפגינו נגד האספה המחוקקת בצעקות "לחם או מוות". הממשלה, בעזרת הצבא, הצליחה להשתיק את מחאת אנשי הפרברים.

בשנת 1830 ובשנת 1848 התעורר שוב הלהט המהפכני הוותיק; ב-1870 הצטרפו תושבי הרובע לאנשי הקומונה, ששלטונה קצר הימים נגמר במרחץ דמים, בין ה-21 וה-28 במרץ, שנת 1871. ממשלתו של אדולף תייר (Thiers), יחד עם הגנרל גסטון דה גייפה (Gaston de Galliffet) דכאו ביד קשה את אזור ההתנגדות האחרון, בשטחו בל הרובע האחד-עשר.

כל אחד מעשרים הרבעים של פריז מחולק בעצמו לארבעה רבעים (quartiers). הרבעים הפנימיים של הרובע האחד-עשר, מצפון לדרום, הם:

• רובע דה לה פוֹלי-מֵריקוּר (Quartier de la Folie-Méricourt) הגובל בצפון ברחוב פוּבּורג די טמפל, במזרח בשדרות בֵּלוויל, במערב בשדרות די טמפל ובדרום ברחוב אוֹבּרקמְף.
• רובע סנט-אַמבּרוּאַז (Quartier Saint-Ambroise) הגובל בחלקו הצפוני ברחוב אוֹבּרקמְף, במזרח בשדרות מנילמונטן, במערב בשדרות פִיי-די-קַלוור ובשדרות בּוֹמַרְשֵה, ובדרום ברחוב די שְמאן-וֶר.
• רובע לה רוֹקֶט (Quartier de la Roquette) גובל בחלקו הצפוני ברחוב שמאן-ור, במזרח בשדרות מנילמונטן וכן בחלק משדרות שרון, במערב בחלק משדרות בומרשה, הכיכר הבסטיליה ובחלק משדרות פובורג סן-אנטואן.
• רובע סנט-מָרְגֵריט (Quartier Sainte-Marguerite) גובל בחלקו הצפוני והמערבי ברחוב שרון, במזרח בשדרות שרון, ובדרום ברחוב פובורג סן-אנטואן.

עיינו גם בפורטל:
	פורטל פריז

• שדרות שָרוֹן
• רחוב דה לה רוֹקֵט.
• שדרות רישאר לֵה נוּאָר.
• כיכר הבסטיליה.
• כיכר הרפובליקה.
• כיכר נַסְיוֹן.
• בית הכנסת דון יצחק אברבנאל.

• מיזמי קרן ויקימדיה
  מדריך למטייל בוויקימסע: הרובע האחד עשר של פריז
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרובע האחד עשר של פריז

• אתר האינטרנט הרשמי של הרובע האחד עשר של פריז (בצרפתית)

• הרובע האחד עשר של פריז, ברשת החברתית פייסבוק
• הרובע האחד עשר של פריז, ברשת החברתית אקס (טוויטר)