קונסוליית ישראל במומבאי
הקונסוליה הישראלית במומבאי היא נציגות דיפלומטית של מדינת ישראל בעיר מומבאי שבהודו, שתפקדה כנציגות העליונה של ישראל בהודו בין השנים 1951 ועד להקמת שגרירות ישראל בניו דלהי ב-1992.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| כתובת | Marathon Futurex ,1301, A Wing |
| עיר | מומבאי |
| מדינה | מהאראשטרה |
| תאריך פתיחה | 1954 |
| תאריך סגירה | 2003 |
| תאריך פתיחה מחדש | 2004 |
| דיפלומטיה | |
| חלק מ | יחסי הודו–ישראל |
| כפופה ל | שגרירות ישראל בניו דלהי |
| שטח האמנה | מהאראשטרה, גואה, גוג'ראט ומאדהיה פרדש (מערב הודו) |
| מדינה מיוצגת |  ישראל |
| https://embassies.gov.il/mumbai | |
  | |
הקונסוליה אחראית כיום למדינות מהאראשטרה, גואה, גוג'ראט ומאדהיה פרדש.[1]
היסטוריה
הודו הכירה בישראל ב-1950 והתירה לישראל, בספטמבר 1951, למנות נציג מסחרי בבומביי שבהמשך הועלה לדרג של קונסול כבוד.[2]
ישראל הקימה קונסוליה בבומביי, בה שכנו באותה עת מרבית הנציגויות הזרות, ב-1953, ומשרד החוץ ההודי הכיר בה בנובמבר אותה שנה.[3]
ב-1957 מונה יצחק שנהר לקונסול, אך הוא נפטר לפני שהמינוי יצא לפועל.[4][5]
בספטמבר 1960 הועלה דרג הנציגות לקונסוליה כללית.[6]
ביום העצמאות ה-16 ב-1964 ביקש קונסול ישראל במומבאי לקיים מסיבה לציון היום בניו דלהי, שפוזרה על ידי ממשלת הודו, שטענה כי אין לקונסול סמכות אלא במדינת מהאראשטרה בה שוכנת מומבאי ולא בשאר מדינות הודו.[7] המדינת ישראל טענה ששטח האמנתו של הקונסול כולל את כלל שטח הודו.[8][9]
במאי 1970 שיגר פת"ח מכתבי איום לקונסול.[10]
באפריל 1972 ערכו בני ישראל ההודיים הפגנה מול הקונסוליה במומביי, כמחאה על "המדינות הגזענית" של ישראל.[11]
בקיץ 1982 הוכרז קונסול ישראל בבומביי, יוסף חסיף, כ"אישיות בלתי רצויה" לאחר שהאשים בראיון עיתונאי את ממשלת הודו בכניעה לסחטנות ערבית.[12][13] בעקבות כך נוהלה הקונסוליה על ידי סגן קונסול.
ב-1989, בעקבות פגישה שקיים ראש הממשלה רג'יב גנדי עם חבר הקונגרס היהודי סטפן סולארז, יושב ראש תת-ועדת החוץ לענייני דרום-מזרח אסיה ובעל עניין מיוחד בהודו וניסה אף לסייע בקידום יחסי הודו–ישראל, התיר גנדי לישראל למנות מחדש קונסול בבומביי.[14][15] לתפקיד מונה עמוס רדיאן, שכיהן כסגן הקונסול.[14]
בדצמבר 1991 החלה הודו לקשור יחסים עם ישראל, ואף שדרגה את מעמד הקונסוליה במומביי, כשהודיעה לקונסול כי מכאן ואילך יורשה להיפגש במהלך ביקוריו בניו דלהי עם ראש האגף המדיני האחראי למערב אסיה במשרד החוץ ההודי ולא רק עם ראש האגף הקונסולרי.[16]
ב-29 בינואר 1992 הודיעה הודו על העלאת דרג היחסים עם ישראל לרמת שגרירות משני הצדדים,[17] והקונסוליה הוכפפה לשגרירות ישראל בניו דלהי.
הקונסוליה נסגרה באוגוסט 2003 משיקולי תקציב ונפתחה שוב ב-2004.
קונסולים
| שם | תקופת כהונה |
|---|---|
| מיכאל מיכאל | 1959–1962 |
| אריה אילן | 1962–1963[18] |
| פרץ גורדון | |
| ראובן דפני | 1965–1969 |
| יעקב מוריס | ?[10] |
| יאיר אתן | 1971–1973 |
| עמנואל סרי | 1981–1984 |
| גיורא בכר | 1989–1992 |
| יצחק גרברג | 1992–1996 |
| וליד מנצור | 1996–1999 |
| דב שגב-שטיינברג | 1999–2003 |
| דניאל זוהר-זונשיין | 2005–2008 |
| אורנה שגיב | 2008–2013 |
| ברט ג'ונתן מילר | 2013–2014 |
| דוד עקוב | 2014–2017 |
| יעקב פינקלשטיין | 2017–2021 |
| קובי שושני | 2021–מכהן[19] |
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של קונסוליית ישראל במומבאי- תיקי נציגות ישראל בבומביי, הודו, באתר ארכיון המדינה
