העיר החופשית קרקוב

בשנת 1815 הוחלט על ביטול דוכסות ורשה, וחלוקתה בין פולין הקונגרסאית לממלכת פרוסיה, אולם העיר קרקוב הושארה כעיר חופשית. בשנת 1818 הורחבה האוטונומיה של העיר, ולאוניברסיטה היגלונית שבעיר הותר לקבל תלמידים מכל רחבי פולין, ובכך הפכה העיר החופשית למרכז לפעילות פוליטית פולנית.

במהלך מרד נובמבר בשנים 1830–1831, קרקוב הייתה בסיס להברחת נשק לתוך שטחי פולין הקונגרסאית שהייתה בשליטה רוסית, ומשום כך, לאחר תום המרד הוגבלה מאוד האוטונומיה של העיר. המשטרה הייתה בשליטה אוסטרית, ובחירת הנשיא הייתה חייבת להיות מאושרת על ידי אוסטריה, פרוסיה ורוסיה.

בשנת 1846 פרץ בעיר מרד קרקוב, ולאחר דיכויו בוטלה העיר החופשית, והיא הפכה לדוכסות הגדולה של קרקוב. הדוכסות הייתה חלק מממלכת גליציה ולודומריה, לצד דוכסות אושוויץ ודוכסות זאטור. לאחר קריסת האימפריה האוסטרו-הונגרית בשנת 1918 בסוף מלחמת העולם הראשונה, צורפו שטחי הדוכסות לרפובליקה הפולנית השנייה.

העיר החופשית של קרקוב הוקמה מהחלק הדרום-מערבי של דוכסות ורשה (חלק ממחוז קרקוב לשעבר על הגדה השמאלית של נהר הוויסלה). שטח העיר היה לפחות 1164–1234 קמ"ר, והוא גבל בשטחי האימפריה הרוסית, ממלכת פרוסיה והאימפריה האוסטרית. בשטחי העיר החופשית נכללו העיר קרקוב וסביבותיה; והם כללו 224 כפרים ושלוש ערים (כשאנוב, טשביניה ונובה גורה).

בשנת 1815 האוכלוסייה בעיר הייתה 95,000; ואילו בשנת 1843 היו בה 146,000 תושבים. 85% מהם היו קתולים, 14% יהודים, ואילו בני דתות אחרות היוו כ-1%. משפחת האצולה הבולטת ביותר הייתה משפחת פוטוצקי שהשתייכו למעמד המגנאטים, והיו להם אחוזות בקז'שוביצה.

• הדוכסות הגדולה של קרקוב
• ממלכת גליציה ולודומריה