העיר בוורוד

"העיר בוורוד" היה גלגולו של העיתון "הזמן הוורוד" שנוסד בשנת 1996 ונסגר בפברואר 2008 לאחר שנקלע לקשיים כלכליים. לאחר סגירתו של הזמן הוורוד נרקם שיתוף פעולה בין רשת שוקן לאגודת הלהט"ב שנועד להמשיך את הוצאת העיתון, ועורר ביקורות בציבור. במסגרת המיתוג המחודש של מקומוני הרשת שונה שם העיתון ל"העיר בוורוד" והוא הופץ בפורמט זהה לשאר מקומוני "העיר" של רשת שוקן.

העיתון הציג סקירה חדשותית של אירועים ונושאים הקשורים ללהט"ב מישראל ומהעולם, כתבות פנאי ולייף סטייל, תיירות, אופנה, פנאי וכלכלה, וכן טורי דעה של דמויות בולטות מתוך הקהילה ומחוצה לה. כתבות המגזין של העיתון סיקרו נושאים חברתיים שונים, וגיליון מיוחד הוקדש לאירוע הרצח בברנוער.

במהלך השנתיים בהן יצא נערך העיתון על ידי מיה מנע. במאי 2010, חמישה חודשים לפני סגירתו, הושק העיתון מחדש במסגרת אירועי הגאווה 2010, ואף הפורמט שלו שונה לגודל קטן יותר ולדפי כרומו. לאחר השינויים יצאו ארבעה גיליונות והושק שירות להפצה חינמית של העיתון לבתי מנויים. באוקטובר 2010 הודיעה רשת שוקן על סגירת העיתון.

בגליונותיו המוקדמים ה"זמן הוורוד" עסק בנושאים חתרניים ובמחאה לטובת קידום זכויות הקהילה. כך, למשל, בשער הגיליון שיצא ב-3 בנובמבר בשנת 1996 פורסם פוטומונטז' של חברי הכנסת הדתיים חנן פורת וזבולון המר בגופם של דוגמנים ערומים בחלק גופם העליון. העיתון פרסם תמונה זו במטרה ללעוג למדיניותם המפלה כלפי הקהילה. יש הטוענים כי עקב הרכישה של העיתון והפיכתו למוסף במקומון "העיר" של רשת שוקן, העיתון איבד את אופיו החתרני לטובת שיח מסחרי ורדוד בדומה למקומונים אחרים של אותה תקופה.^[1] העיתון עבר כחלק מתפנית מסחרית זו לעיסוק מוגבר בענייני לייף סטייל, אופנה ויחסי ציבור. בתקופה זו רוב הדיונים של הקהילה ההומו-לסבית (כפי שנקראה אז) שעסקו בנושאים פוליטיים חברתיים עברו לאינטרנט.

• ערן סויסה, לא התרומם 1, באתר nrg‏, 26 באוקטובר 2010