הסולטאנים הממלוכים במצרים

שמו של סולטאן ממלוכי יכול לכלול מספר מרכיבים אפשריים, אשר רובם יהיו קיימים בכל שם נתון.

1. המרכיב הראשון הוא כינוי כללי המעיד על מידותיו - עוצמתו או חסידותו. כך כינויים כמו אל-מנצור, אל-נאצר, אל-מט'פר ואל-מֻעִז פירושם המנצח, וכינויים כמו אל-צאלח, אל-עאדל שפירושם עושה הצדק.
2. החלק השני בשם הוא תואר המכיל את המילה "דין"(דת/אמונה) כנסמך. הכינוי הרווח ביותר הוא סיף אל-דין, דהיינו "חרב הדת" ומתייחס להיותם בני קאסטה צבאית לוחמת; כינויים אחרים הם רכן/חסאם/עמאד אל-דין שפירושם "עמוד/יסוד הדת", כינויים נוספים מצביעים על חסידותם לכאורה של הסולטאנים: זין אל-דין (היפה שבמאמינים), עלאא' (הנעלה ביותר), צלאח (המשקם) בדר ושעבאן (עושה הצדק והישועה) וכן הלאה.
3. המרכיב השלישי והרביעי בשם הם הייחוס (נסב) - השם הפרטי של הסולטאן ושם אביו במידה והיה גם זה סולטאן בעצמו או אדם בעל מעמד מוכר אחר. שם האב לא תמיד מופיע בשל העובדה שהשושלות הממלוכיות היו בבסיסן שושלות של קליינט ופטרון, ובן של ממלוכ לא היה נחשב, לפחות בתחילה, ממלוכ בעצמו.

לדוגמה: אל-מנצור סיף אל-דין אבו בכר בן אל-נאצר מחמד בן קלאוון ה"מנצח" (תואר כללי) "חרב הדת" (תואר דתי) שם פרטי ייחוס (אביו וסבו היו סולטאנים)

הסולטאנים ברקוק, שיח', טטר, ברסבאי, ג'קמק, אינאל וקאיתבאי העמידו צאצאים שזכו למלוך אחריהם. לרוב אף צאצאים אלו מלכו מספר חודשים בלבד לאחר מות אביהם בטרם הופלו בהפיכה.

• עליית הממלוכים
• הסולטנות הממלוכית
• ממלוכים
• קיפצ'אקים
• צ'רקסים