אחת מכרזות התיאטרון הראשונות שפורסמו למחזה | |
כתיבה | מארט קראולי |
---|---|
דמויות | מייקל הרולד האנק אלן ברנרד קאובוי אמורי דונלד לארי |
מקום ההתרחשות | מנהטן, ניו יורק סיטי |
תקופת ההתרחשות | 1968 |
סוגה | דרמה |
הצגת בכורה | תיאטרון פור במנהטן, ניו יורק סיטי |
שפה | אנגלית |
הנערים בחבורה (באנגלית: The Boys in the Band) הוא מחזה מאת המחזאי מארט קרולי.[1] המחזה עלה לראשונה באוף ברודוויי בשנת 1968, וקם לתחייה בתיאטראות ברודוויי לרגל 50 שנה לעליית המחזה לראשונה, בשנת 2018. עלילת המחזה סובבת סביב קבוצת גברים הומוסקסואלים שמתכנסת לרגל מסיבת יום הולדתו של אחד מחבריה בניו יורק סיטי, ונחשבה לפורצת דרך בשל תיאור אורח החיים ההומוסקסואלי של חברי החבורה. על המחזה נאמר: "תגלית תיאטרונית אמיתית, הנערים בחבורה עזרו לעורר מהפכה בכך שהעלו על הבמה את חיי הגברים ההומואים, ללא התנצלות וללא שיפוטיות, בעולם שעדיין לא היה מוכן לקבל אותם במלואם."[2] המחזה עובד לסרט עלילתי בשנת 1970, ובכך גם הפך לאחד הסרטים הראשונים שהתמקדו בחייהם של גברים הומוסקסואלים.
עלילת המחזה מתרחשת כולה במהלך לילה אחד בדירתו של מייקל, אחד מחברי החבורה, ברובע האפר איסט סייד במנהטן, והרקע ופועלן של הדמויות נחשף בהדרגה במהלך מסיבת יום ההולדת וככל שהלילה נמשך:
המסיבה נערכת על ידי ששת חבריו הקרובים של הרולד:
במהלך המסיבה, ההומור נהיה יותר ויותר רדוד ופוגעני, ככל שתשעת הגברים שותים לשוכרה יותר ויותר. המסיבה מגיעה לשיאה במהלך "משחק" אותו מייקל מכריח את השאר לשחק, במסגרתו כל גבר חייב להתקשר למישהו שאהב ולספר לו על כך. מייקל, שמאמין שסוף סוף הוא הצליח "להוציא מהארון" את אלן כשהוא מתקשר, חוטף ממנו את שפופרת הטלפון ומגלה שאלן התקשר לאשתו. בסופו של דבר, קהל הצופים מעולם לא מגלה על מה אלן התכוון לשוחח עם מייקל.
את "הנערים בחבורה" כתב המחזאי האמריקאי מארט קראולי. בשנת 1957 החל קראולי לעבוד במספר חברות הפקת טלוויזיה, לפני שפגש את השחקנית נטלי ווד על סט הצילומים של סרטה, "זוהר בדשא",[5] בזמן שעבדה כעוזרת הפקה.[6] ווד שכרה אותו בתור העוזר שלה,[6] בעיקר כדי לתת לו זמן פנוי בשפע לעבוד על המחזה שלו.[7][8] ווד, שהפכה לחברה קרובה של קראולי, עוררה בו השראה לעבור מניו יורק להוליווד.[6][9] לדברי חברו של קראולי, גאווין למברט, ווד הפגינה הזדהות עם הסצנה ההומוסקסואלית של הוליווד, ותמך כלכלית בקרואלי על מנת לאפשר לו לכתוב בחופשיות את מחזהו.[10] קראולי עבדה כעוזר של ווד ובעלה, רוברט וגנר, במשך שנים רבות.[6]
לאחר שבוטלו כמה הפקות קולנוע הוליוודיות בהן סייע, חברתו העשירה, דיאנה לין שכרה אותו לעזור לה. הוא התגורר באחוזה הגיאורגית ההוליוודית, שם נאלץ רק "לערוך מסיבות ארוחת ערב ולשתות את עצמו לשכחה." הוא החל לכתוב במקום לשתות, והחל לעבוד על "הבנים בחבורה". על פי קראולי, היה לו חבר משעשע שמדי פעם היה לוקח ממנו הערות מוטרפות, ועליו דמותו של מייקל התבססה חלקית.[6]
קראולי אמר לדומיניק דאן על שם המחזה: "זאת השורה הזו בכוכב נולד, כשג'יימס מייסון אומר לג'ודי גרלנד המופתעת, 'את שרה בשביל עצמך ועבור הנערים בחבורה'."[11]
לדברי קראולי, המוטיבציה שלו בכתיבת המחזה לא נבעה מתוך אקטיביזם, אלא מתוך כעס שהיה קשור באופן חלקי לעצמו ולקריירה שלו, אבל גם קשור ליחס החברתי של האנשים סביבו ולחוקים. הוא אמר שהוא "רצה את העוול שבכל זה - לכל הדמויות האלה - הידועות."[12] קראולי הצהיר גם: "לא הייתי פעיל, אז או עכשיו. לא ידעתי מה הכה בי. פשוט כתבתי את האמת."[6]
דמותו של מייקל הזכירה לקראולי את עצמו, והוא תואר כ"אדם מורכב שמודע לפוליטקלי קורקט אבל יש לו סוג של בוז אליו". הוא כינה את דונלד "מבוכה עבור מייקל"[13] וכמי שנוצר בהשראת חברו של קראולי.[6] בסרט התיעודי משנת 1995, "כוכבים בארון" הסביר קראולי, "ההומור המזלזל העצמי נולד מתוך הערכה עצמית נמוכה, מתוך תחושה של מה שהזמנים סיפרו לך על עצמך."
בזמן שקראולי כתב את התסריט, הוא נדחה ועוכב על ידי המחזאים אדוארד אלבי וריצ'רד בר, שהיה אז ראש יחידות המחזאים בניו יורק.[6] ההפקה הוכיחה ש"כמעט בלתי אפשרי למצוא" שחקנים שמוכנים לשחק דמויות הומוסקסואליות.[6] חבר הוותיק של קראולי מימי הקולג', לורנס לוקינביל בן ה-33, הסכים לשחק את דמותו של האנק למרות אזהרותיו של סוכנתו כי התפקיד יהיה אחראי לסיום הקריירה שלו, אף על פי שהסוכנת עצמה הייתה לסבית. קראולי התקשה למצוא מפיקים ובעלי תיאטרון שיסכימו להעלות את המחזה.[14]
המחזה הועלה לראשונה באוף ברודוויי ב-14 באפריל 1968 בתיאטרון פור,[15] ונסגר ב-6 בספטמבר 1970, לאחר 1,001 הצגות.[13] ההפקה בוימה על ידי רוברט מור, וצוות השחקנים כלל את קנת נלסון כמייקל, פיטר וייט כאלן מקארתי, לאונרד פריי כהרולד, קליף גורמן כאמורי, פרדריק קומבס כדונלד, לורנס לוקינביל כהאנק, קית' פרנטיס כלארי, רוברט לה טורנו כ"קאובוי", וראובן גרין כברנרד. המחזה היה אחת התסריטים הראשונים שהציגו סיפור שבמרכזו עומדת קבוצה של הומוסקסואלים.[16] אף על פי שהמחזה היה אמור במקור לרוץ לחמש הצגות במקום קטן באוף ברודוויי, הוא זכה להצלחה מסחררת ועבר לתיאטרון גדול יותר. המחזה המשיך לרוץ גם בלונדון. על פי הניו יורק טיימס, שחקני ההפקה המקורית קדחו חור באחד מרקעי התפאורה של המחזה על מנת שיוכלו לרגל אחר היושבים במושבים הטובים ביותר באולם, ובשבועות הראשונים הם ראו את ג'קי קנדי, מרלן דיטריך, גראוצ'ו מרקס, רודולף נורייב וראש עיריית ניו יורק ג'ון לינדזי. למרות הצלחת המחזה, כל חברי צוות השחקנים ההומוסקסואלים של ההפקה המקורית נשארו בארון לאחר הבכורה. בין השנים 1984–1993, חמישה מהם (כמו כן, גם הבמאי רוברט מור והמפיק ריצ'רד בר) מתו במגפת האיידס שהתפרצה לאחר מכן.[14]
ב-1970 הועלה המחזה בתיאטרון בימות, בתרגומה של תרצה אתר, בבימויו של היי קיילוס ועם שלמה בר-שביט בתפקיד הרולד, עודד תאומי בתפקיד מייקל, טוביה צפיר בתפקיד אמורי, נסים זוהר, ניקו ניתאי ואחרים.
בכורת המחזה התקיימה בקיבוץ העוגן, בתחילת ינואר 1970, ללא אישורה של הצנזורה. בסיום ההצגה רשם שוטר שנכח באולם דו"ח על ההצגה.[17] בהמשך הועלתה ההפקה באולם בית המורה בתל אביב, עדיין ללא אישורה של הצנזורה. לאחר ויכוחים ודיונים מול ועדת הצנזורה, אושר למפיק יעקב אגמון לעלות אותה, בהתניה שהיא מיועדת לצופים וצופות מגיל 16 ומעלה.[18] חברי ועדת הצנזורה העלו ספקות בנוגע להעלאת המחזה עם קריאתו, ובמיוחד ממשפטים בוטים השזורים לאורכו; והתעקשו לאשר את העלאתה רק לאחר צפייה בה, על מנת לוודא שאין מדובר במופע ארוטי. בביקורת בעיתון "העולם הזה" נכתב:"זהו מחזה בעל שליחות חברתית חשוב המנסה לומר לחברה הפוריטאנית כי חיי המין של אדם הם עיסקו הבילעדי בלבד וכי ההומוסכסואלים הם אנשים ככל האחרים, מלבד בחייהם המיניים; וכי ההומסכסואליות אינה סטייה שצריך להילחם בא אלא צורת התפתחות שונה".[19]
עבור השחקן צפיר, גילום דמותו של אמורי נקודת הייתה נקודת מפנה בקריירה שלו; בראיון ל"העולם הזה", הצהיר כי "עד היום אני רואה בתפקיד שלי ב'הנערים שבחבורה' את ההתמודדות הדרמאתית הגדולה ביותר שלי".[20] עם זאת, שיתף צפיר כי בשל גילום הדמות, קיבלו הוא ואשתו הקנטות והעלבות על "הצגת דמותו של הומו".[20]
המחזה זכה לתחייה מחודשת באוף ברודוויי בתיאטרון לוסיל לורטל בשנת 1996, והיא הועלה בין 6 באוגוסט ל-20 באוקטובר לאחר ההצגה הראשונה בתיאטרון WPA, שכל כרטיסיה אזלו.[21]
"הנערים בחבורה" הועלה בתיאטרון טרנספורט גרופ שבניו יורק, מפברואר 2010 עד 14 במרץ 2010, בבימויו של ג'ק קומינגס השלישי.[1][3]
התחייה המחודשת הועלתה בלונדון באוקטובר 2016, בתור התחייה המחודשת שהועלתה בלונדון מזה שני עשורים. המחזה זכה לביקורת חיובית מ"האובזרבר". במחזה כיכב השחקן והיוצר מארק גאטיס בדמותו של הרולד.[22]
ההפקה על גבי תיאטראות ברודוויי, שבוימה על ידי ג'ו מנטלו, נפתחה בתצוגות מקדימות בתיאטרון בות' ב-30 באפריל 2018, נפתחה באופן רשמי ב-31 במאי, ורצה עד ה-11 באוגוסט. בהפקה זו, שהועלתה לציון 50 שנה להעלאת ההפקה המקורית, כיכבו מאט בומר, ג'ים פרסונס, זאכרי קווינטו ואנדרו ראנלס, צ'ארלי קארבר, בריאן האצ'יסון, מייקל בנג'מין וושינגטון, רובין דה חזוס וטאק ווטקינס.[23][24] בהפקה זו דמותו של הרולד גולמה על ידי קווינטו.[25] כל צוות השחקנים שהשתתפו בהפקה הזו הם הומוסקסואלים הנמצאים מחוץ לארון.[26]
הפקה זו זכתה בפרס טוני לשנת 2019 בקטגוריית "תחיית המחזה הטובה ביותר".
כאשר המחזה עלה לראשונה בשנת 1968, הקהל הצופים אליו כוונה המחזה הוכה בתדהמה. המחזה זכה לפרופיל וניתוח מעמיק בספרו של ויליאם גולדמן, "The Season: A Candid Look at Broadway", שהתמקד בעונת הברודוויי בין השנים 68–1967. באותה שנה הופצו שני דיסקי ויניל, שהכילו את הקלטת הדיאלוג המלא של צוות השחקנים בהפקה המקורית. בעקבות ההצלחה לה זכה המחזה, כתב קרולי את "The Men from the Boys" בשנת 2002, מחזה המשך, המתרחש 30 שנה אחרי אירועי המחזה המקורי. "The Men from the Boys" הועלה לראשונה בסן פרנסיסקו בשנת 2002, בבימויו של אד דקר,[13] והועלה בלוס אנג'לס בשנת 2003.[27]
בשנת 2002, פיטר פיליצ'יה מ-"Theater Mania" טען כי ההפקה המקורית של ההצגה סייעה בהשראה למהומות סטונוול ולתנועה לזכויות ההומואים בשנת 1969:
לאחר שהומואים ראו את "הנערים בחבורה", הם כבר לא יסתפקו בלחשוב על עצמם כעלובים ולא יתפסו ככאלה עוד. כעת, כאשר [דמויות] הוציאו את רגשותיהן מהארון, הדור החדש הזה יעז להיות שונה. וכמו שהשקפתם של לבנים מסוימים לגבי שחורים השתנתה לאחר שצפו ב"צימוק בשמש", כך גם תפיסתם של סטרייטים רבים לאחר שצפו ב"הנערים בחבורה. חלקם שאני מכיר באופן אישי הרגישו איום ונורא – וראיתי שזה קורה! – ושינו למעשה את הדרך בה הם התייחסו להומואים.[28]
בשנת 2004 שיבח דייוויד אנתוני פוקס מ"פילדלפיה סיטי פייפר" את המחזה, את השנינויות ואת מופע הלייב שלו בפילדלפיה. עם זאת, הוא הסתייג בטענה כי המחזה מציג "גברים הומוסקסואליים עירוניים כנרקיסיסטים, מרירים, רדודים".[4]
בשנת 2010, אליזה סאמר מ-"CurtainUp" כינתה את המחזה בביקורתה כ"גימיק חכם" מלא בדמויות שמלאות ב"הערכה הומופובית עצמית ונמוכה".[3] באותה שנה, סטיב ויינשטיין מהאתר "Edge" תיאר את המחזה כ"שייקספירי".[29]
המחזה עובד לראשונה לסרט קולנועי בעל אותו השם והופק על ידי חברת ההפקות "Cinema Center Films" בשנת 1970, בבימויו של ויליאם פרידקין. בסרט השתתפו צוות השחקנים המקורי שהשתתפו באוף ברודוויי.[30]
המפיק ראיין מרפי עיבד את המחזה כסרט עלילתי באותו השם עבור שירות הזרמת המדיה של נטפליקס, במסגרת עסקת ה–300 מיליון דולר שלהם. הסרט בוים על ידי הבמאי ג'ו מנטלו וכמו בסרט המקורי, שבו אליו כל צוות השחקנים שהשתתפו בתחייה של המחזה בתיאטראות ברודוויי משנת 2018. הסרט עלה לשידור ב-30 בספטמבר 2020.[31]
שנה | פרס | קטגוריה | מועמד/ים | תוצאה |
---|---|---|---|---|
2019 | פרס טוני | תחיית המחזה הטובה ביותר | הנערים בחבורה | זכייה |
השחקן הטוב ביותר במחזה | רובין דה חזוס | מועמדות |
פרס טוני לחידוש הטוב ביותר למחזה | ||
---|---|---|
1994–1999 | מפקח מתקשר (1994) • היורשת (1995) • איזון עדין (1996) • בית בובות (1997) • מראה מעל הגשר (1998) • מותו של סוכן (1999) | |
2000–2009 | הדבר האמיתי (2000) • קן הקוקייה (2001) • חיים פרטיים (2002) • מסע ארוך אל תוך הלילה (2003) • הנרי הרביעי (שילוב של חלק 1 וחלק 2) (2004) • גלנגרי גלן רוס (2005) • התעורר ותשיר! (2006) • סוף המסע (2007) • בואינג בואינג (2008) • הכיבושים הנורמנים (2009) | |
2010–2019 | גדרות (2010) • הלב הרגיל (2011) • מותו של סוכן (2012) • מי מפחד מווירג'יניה וולף? (2013) • צימוק בשמש (2014) • גג שקוף (2015) • מראה מעל הגשר (2016) • ג'יטני (2017) • מלאכים באמריקה (2018) • הנערים בחבורה (2019) | |
2021–הווה | סיפורו של חייל (2021) • Take Me Out (2022) • טופדוג/אנדרדוג (2023) |