יחזקאל לנדא

נולד בעיר אפטא שבפולין, בן למשפחת לנדא המיוחסת לרש"י^[2]. אביו היה הקצין (תואר כבוד) הרב^[3] יהודה סג"ל לנדא, שהיה פרנס קהילת אפטא ומנהיג (תואר) בוועד ארבע ארצות, בנו השלישי של צבי הירש לנדא שהיה אף הוא פרנס קהילת אפטא ונכדו של ר' יצחק חריף דיין באפטא ובקראקא. אמו חיה הייתה בתו של רבי אליעזר, אב"ד בעיר דובנא בן רבי יששכר בער בן רבי השיל מקראקא.

בילדותו למד תלמוד בבלי עם אביו, וכבר בתקופה זו פלפל בתורה^[4] עם רבה של אפטא, רבי משה יעקב^[5]. עד גיל אחת עשרה למד אצל רבי יצחק אייזיק סג"ל מלודמיר, ובגיל בר מצווה נסע ללמוד בקלויז בברודי. למד גם תנ"ך ומפרשיו, קבלה ופילוסופיה יהודית. בספריו מורגש ידע מתמטי בסיסי ולפי הביוגרף שלו, שלמה וינד, למד בתקופה זו גם דקדוק עברי, גרמנית, מתמטיקה והיסטוריה של ימי הביניים. בגיל 18 נישא לליבא בת הגביר יעקב'קה מדובנה. הזוג התגורר תקופה קצרה בדובנה וכעבור זמן מה עבר עם משפחת האישה לברודי. הוא חזר ללמוד בבית המדרש שם עם קבוצה מחבריו, והיה מגיע לביתו רק בשבתות^[6].

בגיל עשרים (ה'תצ"ד, 1734) התמנה כאב"ד באחד מארבעת בתי הדין שפעלו בעיר ברודי. הוא החזיק במשרה זו עשר שנים. יש הטוענים ^{[דרושה הבהרה]} כי פסיקה שלו נגד אשתו של גביר העיר שנחשדה בפרשיית ניאוף חמורה והלשנה של הגביר כנגדו שבאה בעקבות פסיקתו הם שאילצו אותו לעזוב את העיר.^[7] יחד עמו עזבו גם שני הדיינים הנוספים שתמכו בפסקו: רבי מאיר מרגליות, מחבר הספר "מאיר נתיבים", ורבי אברהם גרשון מקיטוב, גיסו של הבעל שם טוב. למשך תקופה קצרה שב לבית חותנו בדובנה, אך מספר חודשים לאחר מכן קיבל (ה'תק"ה, 1745) מינוי כרב ואב"ד של יאמפול. יסד שם ישיבה שמשכה תלמידים רבים והחל להתפרסם כפוסק הלכה. הוא התקין תקנות בענייני הקהילה ובסידור החברה קדישא, המתועדות בפנקס הקהילה שנכתב על ידו. בשנת ה'תקט"ו, 1755, קיבל את הרבנות בקהילת פראג, וכיהן בתפקיד זה עד מותו בי"ז באייר תקנ"ג (1793).

עוד לפני שבא לפראג התפרסם כפוסק בעל שיעור קומה והחל לכתוב תשובות בהלכה. בזמן המחלוקת הגדולה בין רבי יעקב עמדין ורבי יהונתן אייבשיץ, שבה האשים הראשון את האחרון בשבתאות בגלל הקמעות שכתב, ניסה להגן על הרב אייבשיץ. הוא טען שהקמעות מזויפים וקרא לשני הצדדים להשקיט את המחלוקת על ידי משיכת הקמיעות והחזרתן, הכחשה פומבית של הרב אייבשיץ לכתבים שבתאיים שפורסמו לכאורה בשמו והכרזה על התנגדותו לשבתאות ודעותיה. מאוחר יותר פעל הרב יחזקאל לנדא בתקיפות נגד הרב אייבשיץ ונראה שאכן השתכנע בשבתאותו על אף שחששו ל"כבוד התורה" מנע ממנו לצאת נגדו בבוטות. הוא הותקף בידי הרב עמדין על פשרנותו^[8].

כרב העיר פראג התקין הרב לנדא תקנות וייסד ישיבה בה היה מוסר ארבעה שיעורים בכל יום, שניים בגמרא ושניים בשולחן ערוך. הוא החזיק בקשרים טובים עם שלטונות בוהמיה, כולל עם המלכה מריה תרזה. כשגזרו השלטונות גיוס חובה על היהודים ב-1789, עודד את המתגייסים וחיזק את רוחם, וכך גם בזמן מלחמת שבע השנים קראו לו תלמידיו להימלט מפראג, אך הוא לא רצה לעזוב את הקהילה, וערך תפילה מיוחדת עבור בית המלוכה, שבה קרא לנאמנות לקיסרית מריה תרזה.

בשנת ה'תקל"ב (1772) פרצה שרפה ששרפה את ביתו יחד עם כתביו. לאחר מכן החל לפרסם את חידושיו בשם "ציון לנפש חיה" (צל"ח), על שם אמו מרת חיה, וכן פסקים בהלכה בשם "נודע ביהודה", על שם אביו, רבי יהודה.

לעת זקנותו בשנת ה'תקמ"ד (לאחר שנפטרה אשתו), העביר את תפקיד ראש הישיבה לבנו רבי שמואל סגל לנדא שגם החליף את אביו ברבנות בעיר פראג לאחר מות אביו. המשיך לכתוב את תשובותיו עד לזמן פטירתו.

קברו מצוי בבית הקברות היהודי בפראג-ז'יז'קוב.

בשיטתו ההלכתית לא היסס להביע את דעתו, והעמיד כמה הקלות הלכתיות כנגד דעת רבנים אחרים, למשל בהיתר גילוח בחול המועד בתנאים מסוימים, ובהכשרת משקה המעד שנעשה עם קרום שלפוחית האוויר של דג חידקן ענק (Huso Huso) האסור לאכילה^[9]. בפרשת הגט מקליווא, שהסעירה את העולם הרבני ב-1767, היה בצד המכשירים את הגט. הוא התנגד לרוחות החדשות שהחלו להלך בעולם היהודי בתקופתו: תנועת החסידות ותנועת ההשכלה. הוא התנגד למנהג השל"ה והחסידים באמירת "לשם ייחוד" לפני קיום המצוות מאחר שאינו שווה לכל נפש. על מנת להעצים את דעתו בנידון התבטא באופן חריף, וקרא עליהם את הפסוק "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם וחסידים ייכשלו בם" (בפסוק המקורי: "ופושעים ייכשלו בם")^[10]. יש הטוענים שאין כוונתו לחסידי אוקראינה ופולין, אלא לקבוצה של ההולכים בדרכי הקבלה על פי שיטת השל"ה שכונו "חסידי השל"ה"^{[דרוש מקור]}. אם כי התנגד נחרצות לעיסוק פומבי והמוני בקבלה, מכל מקום, עסק בה כפי שכתב בנו ב"דברי ידידות" שאביו ידע את כל כתבי האר"י. אמנם בדרשותיו התבטא נגד תורת הקבלה וספר הזוהר ועל כך שעסק בה בגיל צעיר אמר "בריך דשיזבן" (מארמית: ברוך שניצלתי),^[11] הוא התנגד לתרגום התורה של משה מנדלסון אבל סירב להוציא חרם על ה"ביאור"^[12]. הוא גם יצא נגד החוברת של נפתלי הרץ וייזל שבה קרא לשינוי מקיף בחינוך היהודי.

ערך מורחב – נודע ביהודה

ספרו המפורסם ביותר הוא הספר נודע ביהודה, שהוא אחד מספרי השו"ת החשובים מאותו דור. חלקו הראשון של הספר (מהדורא קמא) הודפס לראשונה בפראג בשנת תקל"ו (1776). מאז הודפס הספר במהדורות רבות עם הערות והוספות שונות.

• רבי אלעזר פלקלס, מחבר ספר שאלות ותשובות תשובה מאהבה.
• רבי אברהם דנציג, מחבר ספר חיי אדם.
• רבי בצלאל רנשבורג, פרשן התלמוד.
• רבי דוד דייטש מחבר ספר אהל דוד.
• יוסף פרידלנדר – רב בדוכסות וסטפאליה ותומך ביהדות הרפורמית
• אהרן חורין, רב משכילי וממבשרי התנועה הרפורמית

• בנו יעקבקה (יעקב) נשא את בתו של רבי איציקל המבורגר, רבם של קהילות אה"ו.
• בנו השני, רבי שמואל, היה, כאמור, ממשיך דרכו של אביו ברבנות פראג.
• בנו הצעיר ישראל, מו"ל מאנשי ההשכלה בפראג בעשור האחרון של המאה ה-18^[13] אביו של רבי אלעזר לנדא.
• בתו, פריידא נישאה לרבי יוסף מפוזנא בן רבי משה פנחס לנדא.
• בתו, רחל מרים נישאה בזיווג ראשון ליוסף זלמן [בן רבי מאיר] פרעשבורג מווינה, מחבר ספר מנחת עני. לאחר שהתגרשה ממנו נישאה בשנית לרבי אהרן בער וועלא מעיר פראג.
• בתו עלקא נישאה לרבי יום טוב וועלא מפראג. (נזכר בספר צל"ח סוף מסכת פסחים).
• בתו, מירל נישאה ליעקב סג"ל לנדא מבראד. בן רבי חיים סגל אב"ד פודקאמין.
• בתו, יראת (או יארית) נישאה לאחד ממשפחת חיים סג"ל הנ"ל.

עוד על צאצאיו ראו בהערה^[14].

• נודע ביהודה - שו"ת - ספרו הידוע ביותר, הקרוי על שם אביו.
• ציון לנפש חיה (צל"ח) - סדרת חידושים על הש"ס שחידש בעת לימודו עם תלמידיו. את שם הספר קבע על שם אמו חיה.
• מראה יחזקאל - הגהות על הש"ס
• דגול מרבבה - הגהות על השולחן ערוך
• אהבת ציון - דרשות בהלכה
• דורש לציון - דרשות בהלכה
• דרושי הצל"ח - דרשות באגדה
• דרוש הספד - על מותה של הקיסרית מריה תרזה. פראג, תקמ"א.
• דרוש הספד - על מותו של הקיסר לעאפאלד. פראג, תקנ"ב.
• חוקי האישות ע״פ דת משה והתלמוד – על פי בקשת הקיסר האוסטרי, בגרמנית. תורגם לעברית ונדפס במונקאטש, בסביבות תרס"ג.

• יקותיאל אריה קמלהר, מופת הדור - תולדות הנודע ביהודה, ה'תרס"ג
• י"מ תא-שמע, "הגר"א ובעל 'שאגת אריה', ה'פני יהושע' וספר 'ציון לנפש חיה': לתולדותיהם של הזרמים החדשים בספרות הרבנית ערב תנועת ההשכלה", סידרא טו (תשנ"ט), עמ' 181–191.
• מעוז כהנא, מהנודע ביהודה לחתם סופר: הלכה והגות לנוכח אתגרי הזמן, מרכז זלמן שזר, ירושלים 2015.

מדיה וקבצים בנושא יחזקאל לנדא בוויקישיתוף

• מרדכי בן יחזקאל, צרור הכסף, הארץ, 11 באפריל 1941

ביוגרפיות

• יקותיאל אריה קאמעלהאר, מופת הדור: תולדות רבינו יחזקאל הלוי לנדא ז"ל, פיעטרקוב, תרצ"ד, באתר אוצר החכמה
• יקותיאל אריה קאמעלהאר, מופת הדור, ניו יורק, תשכ"ו (מהדורה מוקטנת), באתר אוצר החכמה
• שלמה וינד, רבי יחזקאל לנדוי: תולדות חייו ופעולותיו, ירושלים: דעת תורה, מוסד הרב קוק, תשכ"א, באתר אוצר החכמה
• אריה ליב גלמן, הנודע ביהודה ומשנתו (לאור פסקיו ודרושיו), ירושלים תשכ"ב, באתר היברובוקס
• יחזקאל לנדא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יחזקאל בן יהודה לנדא (1713-1793), דף שער בספרייה הלאומית

ערכים באנציקלופדיות ולקסיקונים

• "לנדא, יחזקאל ב"ר יהודה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 53–54, באתר היברובוקס
• יחזקאל לנדא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• דוד הלחמי, רבי יחזקאל לנדא מפראג (בעל „נודע ביהודה”), חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' קע"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
• "יחזקאל בן יהודה לנדא", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)

מאמרים

• מעוז כהנא, משנים את מידות העולם - על מהפכת יחידות המידה אצל הנודע ביהודה ובקלויז בברודי, AJSR, עברית.
• מיכאל סילבר, מעוז כהנא, "דאיסטים, שבתאים ומקובלים בקהלת פראג: דרשה מצונזרת של הרב יחזקאל לנדא, תק"ל". קבלה: כתב עת לחקר המיסטיקה היהודית, כרך כ"א, תש"ע. עמ' 349–384.
• מעוז כהנא, שבת בבית הקפה של ק״ק פראג - על חדירת הקפה לרחוב היהודים בפראג, ותקנות בית הדין של הנודע ביהודה, כתב עת ציון תשע"ג
• יחסו של הנודע ביהודה לשבתאות ולספרות קבלית ושבתאית: The Allure of Forbidden Knowledge: The Temptation of Sabbatean Literature for Mainstream Rabbis, JQR 2012

כתביו

• ספרי רבי יחזקאל סג"ל לנדא, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
• ספריו באתר HebrewBooks.org:

נודע ביהודה מהדורה קמא,נודע ביהודה מהדורה תנינא,דגול מרבבה,דורש לציון,אהבת ציון,דרושי הצל"ח

• דרשת אבל שנשא בפראג, ביידיש, לרגל מותה של הקיסרית מריה תרזה

תקופת חייו של הרב יחזקאל לנדא על ציר הזמן