המנהל הכללי של דואר ארצות הברית

תפקיד המנהל הכללי של דואר ארצות הברית, בצורה זו או אחרת, קדם לחוקת ארצות הברית ולהכרזת העצמאות של ארצות הברית. ב-1775 מינה הקונגרס הקונטיננטלי את בנג'מין פרנקלין כמנהל הכללי הראשון של הדואר.^[5] פרנקלין שימש בתפקידו קצת יותר מ-15 חודשים. קודם לכן הוא שימש כסגן המנהל הכללי של הדואר של המושבות הבריטיות בצפון אמריקה מאז 1753.

עד 1971 עמד המנהל הכללי של הדואר בראש מחלקת הדואר של ארצות הברית (או פשוט "משרד הדואר" עד לשנות ה-20 של המאה ה-19).^[6] במהלך תקופה זו היה המנהל הכללי של הדואר ממונה על ידי נשיא ארצות הברית, בכפוף לאישור הסנאט.^[7] בין השנים 1829–1971 היה המנהל הכללי של הדואר חבר בקבינט של ארצות הברית. לאחר העברת חוק פנדלטון לרפורמה בשירות הציבורי (Pendleton Civil Service Reform Act) ב־1883, ועד להעברת חוק האץ' ב-1939 (Hatch Act of 1939) היה המנהל הכללי של הדואר האחראי על הפטרונות הפוליטית במפלגת השלטון ומעמדו היה חזק מאוד בחוגי המפלגה, כדוגמת ג'יימס פארלי שכיהן בתפקיד בשנים 1933–1940 בממשלו של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט.^[8]

לאחר הרפורמה במערכת הפטרונות (Spoils system), נותר המנהל הכללי חבר בקבינט, ולעיתים קרובות מונה אליה מנהל מסע הבחירות של הנשיא הנבחר או תומך מרכזי של הנשיא, כולל ארתור סאמרפילד, ו. מרווין ווטסון ולארי אובריאן (שלקחו חלק מרכזי בארגון מסעות הבחירות של הנשיאים אייזנהאואר קנדי וג'ונסון, בהתאמה), ונחשבו כנושאי "משרה מדומה" (אנ'). לעומתם, בלט המשורר ואיש הספרות, צ'ארלס אולסון (אנ'), ששימש בתפקיד בכיר בוועידת המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות של 1944, שדחה בינואר 1945 את ההצעה להתמנות כמנהל הכללי של הדואר.

ב-1971 בוצע ארגון מחדש במחלקת הדואר של ארצות הברית והיא הפכה לשירות הדואר של ארצות הברית, שהיא סוכנות עצמאית, והמנהל הכללי של הדואר לא היה יותר חבר הקבינט,^[9] ולפיכך הוא אף לא נכלל בסדר הירושה של נשיא ארצות הברית. מאז 1971 המנהל הכללי של הדואר ממונה על ידי חבר מועצת המנהלים שממונים על ידי הנשיא באישור הסנאט.

• ג'ון רייגן - המנהל הכללי היחידי של הדואר של קונפדרציית המדינות של אמריקה

• אתר האינטרנט הרשמי של המנהל הכללי של דואר ארצות הברית (באנגלית)

מדיה וקבצים בנושא המנהל הכללי של דואר ארצות הברית בוויקישיתוף