המושל הכללי של קנדה

המושבות הראשונות שהוקמו בשטחה של קנדה, הוקמו על ידי השלטון הצרפתי בשנות ה-80 של המאה ה-16.מושלה הראשון של מושבת צרפת החדשה (שכללה את שטחי קנדה, טריטוריית לואיזיאנה ואקדיה) התפתחה במהלך המאה ה-17 וגדלה במספר תושביה. חוקר הארצות סמואל דה שמפליין כיהן בפועל כמושל הבלתי-רשמי הראשון של המושבה, החל משנת 1613. בשנת 1663 מונה המושל הרשמי הראשון של המושבה - אוגוסט דה סאפריי דה מאסי על ידי מלך צרפת לואי ה-14.

בחוזה פריז משנת 1763 הועברו שטחי המושבה לבריטניה וההצהרה המלכותית של 1763 הקימה את משרת מושל קוויבק. סגן הגנרל ג'פרי אמהרסט כיהן בתפקיד עוד בטרם הסתיימה מלחמת שבע השנים וג'יימס מארי מונה בשנת 1764 כמושל האזרחי הראשון של המושבה. למושבה נובה סקוטיה מונה מושל נפרד.בשנות ה-80 של המאה ה-18 החליט ראש ממשלת בריטניה ויליאם פיט הבן כי לפרובינציות קוויבק, נובה סקוטיה וניו ברנזוויק יהיה מושל כללי אחד (באותה העת היה התואר "governor-in-chief" - "מושל בפועל"), וגאי קארלטון מונה בשנת 1786 לתפקיד המושל הכללי, אולם משל בפועל רק במחוזות קנדה התחתונה - ובניו ברנזוויק ונובה סקוטיה משלו בפועל המשנים למושל.בשנת 1840 הוחלט שהמושל הכללי ימשול בכל פרובינציות קנדה.

בעקבות מרידות 1837 והחלטת ממשלת בריטניה להעניק לפרובינציות ממשל עצמי בתחומי פנים, שונה תפקיד המושל הכללי, והמושל הכללי וסגני המושל הפכו למעשה לתפקיד ייצוגי כאשר בתי מחוקקים שנבחרו בצורה דמוקרטית, ובראשם עמד ראש ממשלה נבחר, ניהלו בפועל את הפרובינציות. הסדר זה הפך להסדר בכל רחבי קנדה עם איחוד קנדה והפיכתה לדומיניון בשנת 1867 - המושל הכללי הפך לנציג הכתר, ונשא בסמכויות בית המלוכה, בעוד שהכוח הפוליטי והסמכות הביצועית עברה לידיו של ראש ממשלת קנדה.

שינוי סטטוס זה בא לידי ביטוי בעת המחלוקת בין המושל הכללי של קנדה ג'ון קמפבל כאשר התנגד להחלטת ראש הממשלה, סר ג'ון מקדונלד בעניין פיטורי סגן המושל של קוויבק לוק לטלייר דה סן ג'וס. לבסוף החליט המושל לוותר ולקבל את עמדת ראש הממשלה בעקבות החלטת משרד המושבות הבריטי בלונדון.

בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 שונתה שוב מהותו של תפקיד המושל הכללי בעקבות פרשת קינג-בינג: בשנת 1926 ראש ממשלת קנדה ויליאם ליון מקינזי קינג (חבר המפלגה הליברלית של קנדה) פנה למושל הכללי וביקש כי יפזר את בית הנבחרים הקנדי בהתאם לסמכויותיו. המושל הכללי סירב לבקשה, לאור העובדה שלקינג לא היה רוב בבית הנבחרים, ולאור זאת שהבחירות הכלליות נערכו מספר חודשים קודם לכן, ומינה את ארתור מיין לתפקיד ראש הממשלה (חבר המפלגה השמרנית הקנדית). מייהן הפסיד בהצבעת אי אמון ולאחר נפילת ממשלתו נערכו בחירות כלליות, וקינג שב לשלטון כאשר מפלגתו זכתה ברוב המושבים בבית הנבחרים. בעקבות האירוע החליט קינג לשנות את סמכויות המושל הכללי.

ועידה קיסרית שנערכה בשנת 1926, ואשר הביאה להצהרת בלפור הפכה את המושל הכללי לנציג הכתר במדינה (תפקיד סמלי), והפכה כל דומיניון לממלכה עצמאית (הנפרדת ושווה לממלכה המאוחדת). נושא זה הוסדר בהרחבה בחוק וסטמינסטר 1931. על אף הסדרה זו, בפועל, עד שנות ה-50 מונו לתפקיד המושל הכללי ילידי הממלכה המאוחדת. יליד קנדה הראשון שנבחר לתפקיד היה וינסנט מאסי בשנת 1952.

במהלך מלחמת העולם הראשונה והשנייה הפך תפקיד המושל הכללי מתפקיד המטפל בטקסים מדינתיים ופטרון אמנויות למשרה הפועלת להעלאת המוראל הלאומי בכלל ומוראל החיילים בפרט. המשנה למושל, המכהן כמפקד צבא קנדה, נהג לסקור את כוחות הצבא לפני צאתם לאירופה. במהלך השפל הכלכלי הגדול החליט המושל הכללי ויר פונסונבי (Vere Ponsonby) להוות דוגמה והורה להקטין את שכרו ב-10%.

בתקופת כהונתו של רולנד מיצ'נר (1967–1974) שונתה מהות התפקיד לאור המאבקים הפוליטיים בדבר זהותה של קנדה ועליית כוחה של התנועה לעצמאות קוויבק. בתקופה זו הודגשה ההפרדה בין בית המלוכה הקנדי לבית המלוכה של הממלכה המאוחדת^[3] והמושל הכללי הפך יותר ויותר פעיל בטקסים שונים כראש המדינה (כממלא מקום בית המלוכה). כמו כן, נערכה מודרניזציה של המסורות השונות, ומנהג הקידה לפני המושל הכללי בוטל. מיצ'נר המשיך ללבוש את המדים המסורתיים של המושל הכללי, אך היה המושל האחרון שעשה זאת.

בשלהי המאה ה-20 הפך תפקיד המושל הכללי לתפקיד סמלי המסמל את "האזרח החדש הקנדי" והנבחרים לתפקיד נבחרים מתחומים שאינם התחום הפוליטי, ותוך שימת לב למוצאו האתני של הנבחר הבא לסמל את השונות האתנית והתרבותית של החברה הקנדית (כך למשל אדריאן קלרקסון היא מהגרת ממוצא סיני, ומישל ז'אן היא מהגרת ממוצא האיטי).

תפקיד המושל הכללי היה בסיס למחלוקות פוליטיות - בעיקר בשל התקציבים הנדרשים לקיום משרה זו. בתקופת כהונתה של אדריאן קלרקסון תקציב המושל הכללי הכפיל עצמו והגיע ל-41 מיליון דולרים קנדיים בשל עלויות שיפוץ טירת רידו ומרכז המבקרים של לה סטיאדל. כמו כן ביקורה של המושלת הכללית ברוסיה, בפינלנד ובאיסלנד בשנת 2003 (ביקור שארך 19 יום) עורר ביקורת רבה בשל העלויות שהגיעו ל-5 מיליון דולרים קנדיים. ועדה פרלמנטרית שהתכנסה בשנת 2004 לדון בתקציבי המושל הכללי החליטה על קיצוץ נרחב בתקציבים.

המונרך הקנדי ממנה את המושל הכללי על פי עצתו של ראש ממשלת קנדה. בין השנים 1867–1952 המושלים הקנדיים של קנדה נולדו מחוץ לגבולות המדינה, אף שבשנת 1919 התייעץ ראש ממשלת קנדה רוברט בורדן עם ראש ממשלת דרום אפריקה לואי בותה והשניים החליטו להמליץ על תושבי הדומיניונים שלהם לתפקיד (קודם לשנה זו היו למעשה כל תושבי הדומיניונים אזרחי האימפריה הבריטית ולא היה כל הבדל באזרחות בין תושב קנדה, דרום אפריקה או הממלכה המאוחדת). בפועל, היה זה וינסנט מאסי שנבחר בשנת 1952 למושל הכללי הראשון שהיה יליד קנדה.

בחירת אדריאן קלרקסון, ילידת הונג קונג לתפקיד המושל הכללי שינתה נוהג זה, ומחליפתה מיקאל ז'אן נולדה אף היא מחוץ לגבולות קנדה.

על פי הנוהג המקובל, נבחרים לחלופין מושל כללי אנגלופילי (דובר אנגלית) ומושל כללי פרנקופילי (דובר צרפתית). כמו כן, מאז שנת 1967 החל הנוהג לפיו ראש ממשלת קנדה נותן למונרך שם אחד בלבד ולא רשימת שמות לבחור מתוכה, והמונרך נוהג לקבל את המלצת ראש הממשלה.

עד בחירתה של קלרקסון, נבחרו מושלים כללים מתחום הפוליטיקה ולרוב דיפלומטים, חברי ממשלה או יושבי ראש בית הנבחרים נבחרו לתפקיד. קלרקסון הגיעה לתפקיד מתחום התקשורת, וכך גם מיקאל ז'אן.

האישה הראשונה שנבחרה לתפקיד הייתה ז'אן סווה בשנת 1985, קלרקסון הייתה השנייה וז'אן השלישית. קלרקסון הייתה הראשונה ממוצא סיני שנבחרה לתפקיד, וז'אן הייתה השחורה הראשונה.

משך הכהונה אינו מוגבל בזמן, והוא נתון "לשיקול דעתו/דעתה של המונרך". בפועל, נהוג שמשך הכהונה הוא חמש שנים.

אם נפטר המושל הכללי, או עוזב את המדינה לתקופה העולה על חודש ימים, נשיא בית המשפט העליון של קנדה משמש כמושל בפועל.

תפקידו של המושל הכללי הוא למלא את הסמכויות החוקתיות של המונרך הקנדי בהיעדרו מהמדינה.

המושל הכללי מייצג את המונרך ובסמכויותיו למלא את כל תפקידי המונרך בעת העדרו מתחומי הממלכה. למלוכה הקנדית נותרה סמכות המלך (Royal Prerogative) אולם סמכות זו מנוצלת לעיתים נדירות.

מרבית הסמכויות הפוליטיות נתונות בידי ראש ממשלת קנדה וממשלת קנדה - גופים הנבחרים על ידי הפרלמנט הקנדי אשר אף הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות. ראש ממשלת קנדה מייעץ למושל הכללי בעת שזה מבצע את סמכויותיו, אולם המושל הכללי אינו מחויב לקבל עצות אלה (אף שעל פי המסורת החוקתית, נהוג שהעצות מתקבלות). המושל הכללי מהווה למעשה בלם בפני ראש הממשלה המנצל סמכויותיו בשרירותיות (כפי שעשה ג'וליאן בינג אשר סירב בשנת 1926 לפזר את הפרלמנט לבקשת ראש הממשלה ויליאם ליון מקנזי קינג, וכך חששו של ראש ממשלת קנדה ז'אן קרטיין לבקש מאדריאן קלרקסון לפזר את הפרלמנט בשנת 2002 מסיבה דומה^[4]).

על פי חוק החוקה 1867, בסמכות המושל הכללי, בשם המלך, למנות את המשנים למושל, חברי מועצת המלכה של קנדה, חברי הסנאט הקנדי, יושב ראש הסנאט הקנדי, שופטי בית המשפט העליון של קנדה ובתי המשפט המחוזיים (למעט בתי המשפט בנובה סקוטיה וניו ברנזוויק). בפועל, המועמדים לתפקידים אלה נבחרים על ידי ראש הממשלה, המייעץ למושל הכללי, וזה, לרוב בוחר באלה שהציע ראש הממשלה.

למושל הכללי לבדו הסמכות לכנס את בית הנבחרים של קנדה.

כל החוקים בקנדה נחקקים בשמו של המונרך, ועל מנת שחוק ייכנס לתוקפו נדרשת הסכמה של המונרך לחוק. המושל הכללי חותם על החוק בשמו של המונרך, או מטיל וטו על החוק. המושל יכול להחליט להעביר את החוק לחתימת המונרך עצמו.

אף מושל כללי במהלך המאה ה-20 לא ביטל חוק, אולם המשנים למושל ביטלו חוקים פרובינציאליים (המקרה האחרון אירע בעת שהמשנה למושל ססקצ'ואן ביטל חוק בשנת 1861).

על פי הוראה של המלך ג'ורג' השישי משנת 1947, נאסר על המושל הכללי לעזוב את שטחי קנדה מבלי אישור של המונרך, הניתן באמצעות פנייה של ראש הממשלה למונרך^[5].

מרבית תפקידי המושל הכללי הם תפקידים סמליים. כנציג בית המלוכה, בהיעדרו של המונרך במדינה, משתתף במושל הכללי בטקסים ואירועים רבים כראש המדינה. כמו כן, מבקר המושל הכללי במדינות רבות כראש המדינה ובשמו של המונרך, ומאמן שגרירים.בין תפקידים סמליים אלה, מעניק המושל הכללי פרסים וגביעים באירועים שונים (כגון פרס המושל הכללי בתחום הספרות).

מאז כהונתו של ג'ון יאנג (אשר מיסד את גביע יאנג), התפתחה מסורת לפיה כל מושל הכללי יוצר פרס בתחום הספורט או התרבות.

המושל הכללי משמש (באופן סמלי) המפקד העליון של כוחות צבא קנדה.

המושל הכללי הוא שני למונרך במעמדו (למעשה, מעמדו קודם ליתר בני משפחת המלוכה ואף ליורש העצר), אולם הוא נחשב ל-"Primus inter pares" - "ראשון בין שווים" מבין עשרת נציגי בית המלוכה בקנדה (המשנים למושל).

ההצדעה למשנה למלך הוא המנון המושמע לכבוד המושל הכללי, והוא כולל את שש התיבות הראשונות של ההמנון המלכותי של קנדה ("האל נצור המלך/המלכה") וארבע התיבות הראשונות והאחרונות של המנון קנדה. כאשר המושל מבקר מחוץ לקנדה, מושמע לכבודו המנון קנדה בלבד.

משכורתו של המושל הכללי עומדת על כ-110,000 דולרים קנדיים בשנה.

המגורים הרשמיים של המושל הכללי הם אחוזת רידו שבאוטווה בירת קנדה, והמצודה שבקוויבק סיטי (בה מתגורר המושל הכללי מספר שבועות בכל שנה).

• המלוכה הקנדית
• דגל המושל הכללי של קנדה
• המשנה למושל קנדה

מדיה וקבצים בנושא המושל הכללי של קנדה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של המושל הכללי של קנדה
• הבלוג הרשמי של המושל הכללי
• מכתבי ההסמכה של המושל הכללי משנת 1947
• תיאור תפקיד המושל הכללי באתר "רשת עלה האדר"
• חוקי החוקה משנת 1867 ומשנת 1982, באתר משרד המשפטים של קנדה
• תפקידי המושל הכללי
• המושל הכללי של קנדה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)