המודל המפצה
| ערך ללא מקורות | |
המודל המפצה (באנגלית: Compensatory Model) הוא מודל קבלת החלטות המוכר גם בשם "מודל פישביין" או מודל קומפנצטורי-ליניארי. בניגוד למודלים פשוטים אחרים, המודל מנסה להגיע לבחירה המיטבית על ידי שקלול האפשרויות השונות ובכך להגיע אליה. לדוגמה, בבחירה בין אלטרנטיבות תחבורה שונות (אופניים, רכב פרטי, תחבורה ציבורית), לכל אלטרנטיבה יהיו מספר קריטריונים (מהירות, עלות, נוחות), ולכל קריטריון יהיה משקל יחסי מתוך הסך הכל (לדוגמה: המשקל לקריטריון המהירות הוא 50%, לעלות 20%, ולנוחות 30%), לאחר מתן ציון מספרי לכל אלטרנטיבה (נניח מ 1–10), יתקבל ציון משוקלל סופי לכל אלטרנטיבה, כשהגבוה מביניהם הוא האפשרות ה"טובה ביותר".
תפקיד המודל למעשה הוא לתאר תהליכים או דרכי חשיבה, שלפיהם קובע צרכן את עמדתו כלפי מוצר ומחליט אם לקנות ומה לקנות. הצרכן משקלל את סך התועלות העתידות לצמוח לו מן הקנייה כאשר לכל תועלת יש משקל שונה, כל תועלת תוכפל במשקל המתאים לה וסך המשתנים ירכיבו את הציון הסופי. זה נקרא "המודל המפצה", שכן מפצים בתכונות טובות יותר על תכונות פחות טובות. המודל גובש במסגרת פסיכולוגיה חברתית בשנת 1967 על ידי מרטין פישביין (Fishbein).
יתרונו העיקרי של המודל הוא בסיוע לכמת היבטים לא כמותיים ולבצע החלטה משוקללת בין אפשרויות. הבעיה העיקרית שלו היא לעיתים הקושי ביישומו, הנובע מהקושי בשקלול התועלות וכימותן.
