הלכה למשה מסיני

במסורת היהדות מונח זה מציין שהלכות אלה נמסרו למשה ישירות מהקב"ה כשקיבל את התורה, וממנו עברו מדור לדור, מרב לתלמיד.^[5] בדומה לכך, המשנה אומרת: "...מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו, ורבו מרבו, ורבו מרבו – עד הלכה למשה מסיני..."^[6]

הגר"א, בהתייחסו לכוחה של הלכה למשה מסיני, כותב את הדברים הבאים: ”פשטא דקרא (פשט המקרא) גם המזוזה כשרה, אבל הלכה עוקרת את המקרא, וכן ברובה של פרשה זו וכן בכמה פרשיות שבתורה; והן מגדולת תורתנו שבעל-פה שהיא הלכה למשה מסיני והיא מתהפכת כחומר חותם.^[7]”^[8] דברי הגר"א הללו מבוססים על דברי הגמרא^[9] הקובעים שלעיתים "הלכה עוקבת (עוקרת) מקרא", כלומר שלמרות שפשט הפסוק מורה עניין אחד, מסורת התורה שבעל פה מכריעה שכוונת התורה אחרת ומפרשת את הפסוק נגד פשוטו – ומביאה שם הגמרא מספר דוגמאות אחרות לכלל זה.^[10]

יש מהראשונים שכתבו שלעיתים נאמר בתלמוד 'הלכה למשה מסיני' אף על הלכות וגזירות חז"ל כשהכוונה בזה שהלכות אלו הם דבר ברור ומוסכם, כך למשל כותב הרא"ש (על טענת רבינו תם לעניין פסול מקווה במים שאובים שהוא הלכה למשה מסיני):

יש לפרשו כמו הלכה למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית דברייתא דמסכת חגיגה שאינה אלא כלומר דבר ברור כהלכה למשה מסיני וכן כל באמת הלכה היא שאומר בש"ס גבי מילי דרבנן כההיא ריש פרק קמא בשבת לא יקרא לאור הנר באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קורין ומפרש רבינו תם התם כל באמת הלכה. כתוב בירושלמי הלכה למשה מסיני. אף על גב דאיסור רואה לאור הנר מדרבנן אלא דבר ברור כהלכה למשה מסיני קאמר

— פירוש הרא"ש על נידה, הלכות מקוואות א.

הרמב"ם מנה (ראה להלן) בכלל ההלכות שנאמרו למשה בסיני כלל אף איסורים דרבנן כגון איסור קריאה לאור הנר ועוד, הנצי"ב בעמק שאלה^[11] כתב שמשמע שלדעתו אף הן הלכה למשה מסיני ממש, וכתב לבאר שאכן בסיני נאמר שורש הדברים: "ובסיני נאמר שאם יגזרו על חו"ל מעשרות משום והבדלת' שלא יבאו לאיסור טבל בארץ ישראל, יהא בשביעית מעשר עני. וכן אם יגזרו על קריאה לאור הנר לא יגזרו על החזן ותינוקת".^[12]

חוקרים מסוימים הסתמכו בין השאר על דברי הרא"ש והגר"א שהוזכרו לעיל, והרחיבו את משמעות המונח 'הלכה למשה מסיני'. פרופסור ישעיהו ליבוביץ משתמש בדברים אלו של הגר"א, כדי לקבוע: ”כי מה פירוש של הדבר, מה "הלכה למשה מסיני"? לא התוכן של התורה שבעל־פה, אלא עצם העובדה שיש תורה שבעל־פה שהיא מוסמכת מכוח עצמה לקבוע הלכות; זאת היא "הלכה למשה מסיני”.^[13]

תופעה המשמשת לעיתים לדיון באשר להתייחסות למקורן ההיסטורי של הלכות אלה, היא העובדה כי להלכות מסוימות חז"ל ציטטו רמז בפסוקים, בצורת דרש (מה שמכונה בהלכה "אסמכתא"), אף על פי שהמקור שלה אינו בפסוקים אלא במסורת בעל-פה. יש שטענו כי עובדה זו תומכת בטענה כי להלכות אלו אין מקור היסטורי מוסמך.

נחמן קרוכמל פירש שהניב "הלכה משה מסיני", משמעו שזו הלכה עתיקה ומוסכמת על הכול שמקורה אינו ידוע, אך אין בו כדי לבטא אמונה שהלכה זו נמסרה למשה. אחריו טען כך גם זכריה פרנקל, שהתבסס על כך שהדבר נאמר גם על מחלוקת בית הלל ובית שמאי^[14], והחיל את דברי הרא"ש על כל הדינים המוצגים כהלכה למשה מסיני.^[15]

אזכור ייחודי למונח, הוא באגדה המובאת בתלמוד, לפיה בטרם קיבל את פרטי התורה,^[16] ביקש משה לראות את רבי עקיבא, והקב"ה הראה לו אותו כשהוא דורש בהלכות לפני תלמידיו. התלמוד מספר: ”אמר (הקב"ה למשה): אדם שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, עתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי-תלים של הלכות. אמר לפניו (משה לקב"ה): ריבונו של עולם, הראהו לי! אמר לו: חזור לאחוריך. הלך וישב לסוף שמונה עשר שורות (שבבית המדרש של רבי עקיבא), לא היה יודע מה הם אומרים. תשש כוחו. כיוון שהגיעו לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מניין לך? אמר להם: הלכה למשה מסיני! נתיישבה דעתו (של משה). חזר לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לפניו: ריבונו של עולם, יש לך אדם כזה (כרבי עקיבא), ואתה נותן התורה על ידי?! אמר לו: שתוק! כך עלה במחשבה לפני”.^[17]

הרמב"ם בהקדמתו למשנה^[18] מבחין בין ההלכות למשה מסיני, שלשיטתו הן רק הלכות שלא ניתן ללומדן מהתורה שבכתב, לבין 'הלכות מקובלות', שהן כלל ההלכות שנמסרו למשה, ולשיטת הרמב"ם כוללות את כל פרטי המצוות הרגילים.^[19] את ההלכות המשתייכות לסוג הראשון, ליקט הרמב"ם, בעיקר מהתלמוד, והציגן כרשימה, תוך שהוא כותב שהיא כוללת את רוב ההלכות, אם לא את כולן: ”לוג שמן לתודה ורביעית יין לנזיר, י"א ימים שבין נדה לנדה, גוד, לבוד ודופן עקומה, שיעורין, חציצין ומחיצין, תפילין על קלף ומזוזה על דוכסוסטוס, ספר תורה על הגויל, שי"ן של תפילין, וקשר של תפילין, ורצועות שחורות, ותפילין מרובעות, ומעברתא דתפילין, נכרכות בשערן, ונתפרות בגידין, כותבין ס"ת בדיו, ומסורגל, פחותה מבת שלוש שנים אין ביאתה ביאה, העושה שדהו שני מיני חטין, עשאן גורן אחת נותן פאה אחת, שתי גרנות נותן שתי פאות, זרעוני גינה שאינן נאכלין, מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל לתוך בית סאה, עשר נטיעות מפוזרות לבית סאה, חורשין כל בית סאה בשבילן, עגול של דבילה שנטמא מקצתו, תורמין מן הטהור שיש בו, החזן רואה מאין התינוקות קוראים, האישה חוגרת בסינר, בין מלפניה בין מלאחריה, ביין התירו לערב קשה ברך, עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית.”^[20] בתלמוד מכנים את כלל ההלכות שנמסרו למשה בתואר "הלכה למשה מסיני".

• אם אדם אכל דבר איסור כגון חזיר, מה שיעור האכילה שיהיה חייב עליה? – הלכה למשה מסיני ש"כזית".
• אם אדם אכל ביום הכיפורים, מה שיעור האכילה שיהיה חייב עליה? – הלכה למשה מסיני ב"ככותבת".
• לגבי תפילין לא כתוב בתורה דבר על צורתן; הלכה למשה מסיני היא שתהיינה מרובעות ושצבען יהיה שחור.^[21]
• בהמה שבעטה צרורות והזיקה, משלמת חצי נזק.

הראשונים נחלקו האם ייתכן שתהיה מחלוקת בהלכה למשה מסיני, הרמב"ם כתב ש"דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבינו".^[22] ויש מן הראשונים שחלקו עליו^[23] וסברו שתיתכן מחלוקת בהלכה למשה מסיני.

• נח עמינח, "על הלכה למשה מסיני", בשדה חמ"ד (ביטאון ארגון המורים הדתיים בישראל), תשרי, ה'תשמ"ג
• הלכה למשה מסיני, האנציקלופדיה התלמודית כרך תשיעי
• חוות יאיר, סימן קצ"ב.

• הערך "מיקרופדיה תלמודית:הלכה למשה מסיני", באתר ויקישיבה
• רמב"ם, הקדמה לפירוש המשנה (בה הוא מגדיר את מעמדה של הלכה למשה מסיני), אתר דעת
• שלמה רפאל יהודה ליאון טומפלו, מסכת הלכה למשה מסיני, אמשטרדם תצ"ד, באתר היברובוקס
• גזירות דרבנן והלכה למשה מסיני בפורום אוצר החכמה
• הערך "הלכה למשה מסיני", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• מאמרים בנושא הלכה למשה מסיני, באתר ספריית אסיף