הינה ג'ילאני

ג'ילני החלה לעבוד כעורכת דין בשנת 1979, כאשר פקיסטן הייתה תחת משטר צבאי.

ג'ילני זכתה להכרה בינלאומית בשל מומחיותה בחקירות בנושאי זכויות אדם. בפברואר 1980, עם אחותה עאסמה ג'האנגיר היא ייסדה את משרד עורכות הדין הראשון לסיוע משפטי בפקיסטן, AGHS Legal Aid Cell ‏(ALAC) בלאהור. בתחילה פעילות המשרד הוגבלה למתן סיוע משפטי לנשים, אך בהדרגה הפעילות התרחבה גם לתחומי העלאת מודעות משפטית, חינוך, הגנה מפני ניצול, מחקר משפטי, ייעוץ, ומתן סיוע משפטי. ג'ילני היא גם אחד ממייסדי הוועדה לזכויות אדם של פקיסטן ואחת המייסדות של פורום פעולת נשים (WAF) (קבוצה שקמה ב-1980 כדי להתנגד לחקיקה מפלה נגד נשים) והיא גם ייסדה את מרכז הסיוע המשפטי הראשון בפקיסטן ב-1986.^[1] בנוסף למתן שירותי פרו בונו לסיוע משפטי, היא גם סייעה בהקמת מקלט לנשים שנמלטו מאלימות והתעללות, בשם "דסטאק" ב-1991.^[2] בנוסף לניהול המקלט, עמותת דסטאק גם מארגנת סדנאות להעלאת מודעות לזכויות אדם והגנה על נשים.^[3]

כעורכת דין ופעילה חברתית אזרחית בתנועה למען השלום, זכויות האדם וזכויות הנשים בפקיסטן בשלושת העשורים האחרונים, ג'ילני מתמחה בליטיגציית זכויות האדם, במיוחד במקרים הקשורים לזכויות האדם של נשים, ילדים, מיעוטים, ניצול ילדים בתעסוקה ועבודה בכפייה, אסירים פוליטיים וסוגיות דומות אחרות. היא ניהלה מספר תיקים אשר הפכו לציוני דרך בהגדרת הסטנדרטים לזכויות אדם בפקיסטן.^[4] המאבק שלה למען זכויות של ילדים, במיוחד הגנה על ילדים המועסקים בעבודה מסוכנת, הוביל לחקיקתו של חוק המסדיר את העסקתם של ילדים ב-1991.

ג'ילני גם מקושרת למועצת האו"ם לזכויות האדם, מרכז קרטר, ועצרת הנשים באו"ם.^[5] משנת 2000 ועד 2008, היא הייתה הנציגה המיוחדת מטעם המזכיר הכללי של האו"ם בנושא מגיני זכויות אדם.^[6] בשנת 2006, היא מונתה לוועדת חקירה בינלאומית של האו"ם לאיסוף מידע על דארפור, שבסודאן. היא גם חברה במועצת המשפטנים בנושא טרור, לוחמה בטרור וזכויות אדם.^[7] ב-2009, היא מונתה לוועדת גולדסטון לחקר פעולות ישראל בעזה.^[8] היא תומכת של היוזמה להגנה משפטית בתקשורת.^[9] 

בשנת 2000, אמנסטי אינטרנשיונל העניק לג'ילני את פרס ג'ינטה סייגן בהכרה על עבודתה למען זכויות נשים בפקיסטן.^[10] ב-2008 היא קיבלה את פרס העורך להישג יוצא דופן של The Lawyer.^[11]

ב-11 ביולי 2013, היא הצטרפה לארגון "The Elders", קבוצה של מדינאים, פעילי שלום ופעילי זכויות אדם, אשר נאספה יחדיו על ידי נלסון מנדלה.^[12][13] היא מונתה כחברת מועצת המנהלים של השירות הבינלאומי לזכויות האדם בחודש מאי 2013. ב-2017, היא שמשה כיו"ר-שותפה (לצד טריה הלונן) של ארגון הבריאות העולמי/משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם, קבוצת עבודה בנושאי בריאות וזכויות אדם של נשים, ילדים ומתבגרים.^[14]

ב-17 בספטמבר 2009, ג'ילני העבירה את הרצאת האל ווטן לשנת 2009 בפקולטה למשפטים באוניברסיטתניו סאות' ויילס.^[15] ב-25 בנובמבר, היא הוזמנה לשמש כמרצה אורחת בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת מקגיל, במרכז מקגיל לזכויות אדם ופלורליזם משפטי, בנושא "The Promise of International Law for Civilian Victims of War: The Goldstone Report" (הבטחת החוק הבינלאומי לקורבנות אזרחיים של מלחמה: דו"ח גולדסטון").^[16] ב-27 בנובמבר 2009 ג'ילני הוזמנה להרצות בפורום הליפקס הבינלאומי לביטחון, בקנדה, בנושא "Law vs. Power: Who Rules? Who Makes the Rules?" ("חוק נגד כוח: מי שולט? מי קובע את החוקים?").^[17]

ב-2014, ג'ילני הייתה הדוברת המרכזית באירוע הפתיחה של הכנס "חזון חדש לפקיסטן: הכלכלה הפוליטית של שינוי חברתי".^[18]

בתגובה לעבודתן למען נשים, ג'ילני וג'האנגיר נעצרו, קיבלו איומי מוות, וספגו תעמולה עוינת בתקשורת, הפחדות, והתקפות וניסיונות רצח, וכך גם משפחותיהן.^[19] ב-1999, אחרי שניהלה את התיק המשפטי של סאמיה סרוואר, אישה צעירה שרצתה להתגרש מבעלה המתעלל, ג'ילני וג'האנגיר, שוב ספגו גם איומים על חייהן. אמה של סאמיה הגיעה עם גבר חמוש למשרד שלה, באמתלה שהיא מבקשת להתפייס עם בתה. היורה הרג את סאמיה, וגם ירה לעבר ג'ילני, אך היא הצליחה להימלט.^[20][21] בפעם אחרת, גברים חמושים נכנסו לביתה ואיימו על בני משפחתה. היא עצמה לא הייתה בבית. הלחץ עליה להגר בשל האיומים המופעלים עליה גבר, אך היא סירבה, וממשיכה לחיות ולעבוד בלאהור.^[22][23]

"הבעיה עם רציחות לשם כבוד ואי-העמדת הרוצחים לדין טמונה ברשות שהחוק מעניק למשפחת של הקורבן להתפשר בנוגע לעבירה, ולכן מי בעצם לוחץ על ההדק מתהלך חופשי... אם כי במקרה של רציחות כבוד מדובר בדרך כלל בקנוניה בין יותר מאחד מבני המשפחה, וזה הנושא העיקרי כאן. אני לא חושבת שהממשלה מעוניינת לטפל בנושא הזה."^[24]

"תמיד הייתה לי תחושה שאם אתה רואה עוול, אתה צריך לצאת נגדו, אחרת אתה לא בעמדה של להתלונן."^[25]

"היה זה כעס נגד אי-צדק בחסות המדינה שגרם לי להיכנס לבתי המשפט בשנות ה-1970. [...] במשך כל השנים האלה שמרתי על התרעומת שלי, כדי שאהיה מסוגלת להילחם למען זכויות אדם ונגד עבודה בכפייה, חוקי כפירה..." (יום שני, 15 במרץ 1999, Tribune India)

"הזכות לחיים של נשים בפקיסטן מותנית בציותן לנורמות חברתיות ומסורות."^[26]

"לצבא יש אג'נדה של תמיכה בקיצוניים [האסלאמיים], הם מבחינה אידאולוגית מאוד דומים להם. זה מאוד חשוב שהעולם יבין כמה זה חשוב לפעול בדרך חכמה בנושא."

"ארצות הברית לגמרי לא הבינה את המצב. אם מושארף היה מתנגד לטרור בהצלחה, לא הייתה לנו הבעיה שמונה שנים לאחר מכן שבו (הטרוריסטים) למעשה שולטים בשטח. אף אחד לא ניסה למצוא את מקור הכסף או את המקור של כלי הנשק."

"כשאתה מעמיד אותם לדין, אתה מראה את הרשע שבפשע שלהם. ברגע שזה הופך להיות ברור כשמש שהקורבנות של המחבלים הם כמעט כולם אזרחים פקיסטנים, רק אז תאבד להם האהדה עבור מטרתם. אנחנו צריכים להתמודד עם טרור כנושא פלילי."

"הממשלה האזרחית חייב להיות נתמכת היטב, אחרת אנחנו נאבד אותה."^[27]

מדיה וקבצים בנושא הינה ג'ילאני בוויקישיתוף

• פרופיל הינה ג'ילני, International Law Society
• Human Rights Commission of Pakistan (HRCP)
• UN Special Representative of the Secretary General on Human Rights Defenders

ראיונות

• American Bar Association: Interview with Hina Jilani by Michelle Stephenson October 1999
• ABC: Foreign Board: Interview By Jennifer Byrne 2 May 2000
• International Federation for Human Rights (FIDH): Interview with Hina Jilani, 14 November 2007
• Interview in Human Righs in Australia Magazine By André Dao June 2008
• Interview with Hina Jilani (transcript), Law Report, 8 April 2008
• Interview with Hina Jilani: Leading rights by Tom Phillips
• Asia Society: Interview with Hina Jilani by Nermeen Shaikh, 17 August 2008
• WLUML: Pakistan: Interview with International Jurist Hina Jilani By Beena Sarwar 16 February 2009
• War crimes in Gaza: Interview with Hina Jilani by Mark Colvin (audio) 16 September 2009
• Hina Jilani Law vs. Power: Who Rules? Who Makes the Rules? (video) 27 November 2009
• Interview: The problem lies in the scope of the judgement By Farah Zia and Waqar Gillani 27 December 2009