ההפגנות בבלארוס (2020–2021)

הפגנות המוניות ברחבי בלארוס התפתחו ביום הבחירות, מיד לאחר סגירת הקלפיות והכרזה על התוצאות הראשוניות של ההצבעה. המפגינים האשימו את הרשויות בזיוף תוצאות הבחירות. לפי נתונים רשמיים של ועדת הבחירות המרכזית, לוקשנקו זכה ב-80.1% מהקולות. לפי סקרי יציאה מחו"ל, הוא קיבל רק 10.09% מהקולות, בעוד יריבתו העיקרית סבטלנה טיכאנובסקאיה קיבלה 71.28%.[3]

הפגנות הרחוב של הימים הראשונים פוזרו על ידי המשטרה באמצעות גז מדמיע, רימוני הלם, מכט"זים וכדורי גומי. בחלק מהמקומות נעשה שימוש בקציני אכיפת חוק בלבוש אזרחי. לדברי נציגי רשויות אכיפת החוק, הדבר נומק בפרובוקציות והפרות של הסדר הציבורי מצד המפגינים.[4] ב-9 באוגוסט נעצרו כ-3,000 איש, ב-10 באוגוסט - יותר מ-2,000, ב-11 באוגוסט - כאלף, ב-12 באוגוסט - כ-700 איש.[5]

האכזריות המוגזמת שבה התייחסו קציני אכיפת החוק למפגינים בימיה הראשונים של ההפגנות הפכה לגלויה. קציני אכיפת החוק השתמשו באופן מסיבי בעינויים ובצורות אחרות של התעללות.[6]

במהלך השבוע הראשון של ההפגנות, 2 אנשים מתו ויותר מ-200 נפצעו. מאוחר יותר, אדם אחד נוסף מת בברסט.[7]

שביתות נערכו במפעלים בבעלות ממשלת בלארוס בדרישה להפסיק את עינויים של עצורים, להביא את העבריינים לדין ולקיים בחירות הוגנות. ב-16 וב-23 באוגוסט התאספו כמה מאות אלפי מפגינים במרכז מינסק.[8][9]

באמצע אוגוסט, ביוזמתה של המועמדת לשעבר לנשיאות סבטלנה טיכאנובסקאיה, הוקמה "מועצה מתאמת לארגון תהליך ההתגברות על המשבר הפוליטי (מועצה מתאמת)", שהכריזה על כוונתה לנהל משא ומתן על העברת השלטון, אך בית המשפט החוקתי של הרפובליקה של בלארוס הכריז שצעד זה לא חוקי.[10]

ב-19 באוגוסט, הפרקליטות הכללית של בלארוס פתחה תיק פלילי על עצם הקמת "המועצה המתאמת". חבריה מואשמים בקריאה פומבית לתפיסת כוח המדינה ובביצוע מעשים שמטרתם לפגוע בביטחון הלאומי. מספר חברי בית המשפט לחוקה נעצרו או נאלצו לעזוב את המדינה בלחץ השלטונות, ולאחר מכן החלו לתאם את פעולות המפגינים מחו"ל, בין היתר באמצעות ערוצי טלגרם התומכים באופוזיציה הבלארוסית.

תמיכתו המוצהרת בפומבי של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בתקופה זו סייעה לאלכסנדר לוקשנקו לשמור על השלטון, ולאחר רגיעה קצרה באוגוסט, כוחות הביטחון הגבירו בהדרגה את הלחץ על המפגינים בתחילת הסתיו.[11] לדברי פעילי זכויות אדם, נכון ל-22 בנובמבר, מספר המעצרים של המפגינים עלה על 30,000. יותר מ-2,300 תיקים פליליים נפתחו נגד מתנגדים פוליטיים של הרשויות. לא נפתח תיק פלילי אחד נגד נציגי רשויות אכיפת החוק, לרבות על עובדות רציחות.[12][13]

ההפגנות המסיביות ביותר בחודשים הבאים היו צעדות יום ראשון של האופוזיציה במינסק.[14] מדי שבוע התקיימו בבירה תהלוכות נשים, תהלוכות גמלאות ונכים. פעולות רבות של סולידריות של סטודנטים ופקולטה לאוניברסיטאות, מדענים, עורכי דין, רופאים, ספורטאים, נציגי הקהילה העסקית, עיתונאים, אזרחים פשוטים נערכו מדי יום במינסק ובערים אחרות (כליות, עצרות, "רשתות סולידריות", הופעות, הפגנות של סמלי האופוזיציה, גרפיטי וכתובות פוליטיות). מדי ערב נערכו באזורי המגורים של מינסק הפגנות בחצר, בהן הופיעו מוזיקאים ואמנים מקומיים מול הקהל. פרסום באינטרנט של הודעות וידאו קולקטיביות ואינדיבידואליות, מכתבים פתוחים קיבלו קנה מידה גדול.[15]

לוקשנקו עצמו כינה את הבחירות תקפות ושההפגנות אורגנו מחו"ל. ארצות הברית ומרבית מדינות האיחוד האירופי (בעיקר פולין והמדינות הבלטיות), בניגוד לרוסיה, לא הכירו בתוצאות הבחירות. האיחוד האירופי, ארצות הברית וקנדה אימצו 3 חבילות של סנקציות נגד נציגי הנהגת בלארוס, כולל הנשיא אלכסנדר לוקשנקו, חברי ועדות בחירות, ראשי ועובדי רשויות אכיפת החוק, ראשי מפעלי מדינה גדולים.[16][17]

על רקע ההפגנות המתמשכות, הודיע הנשיא לוקשנקו על הצורך לשנות את החוקה, וציין כי הוא מוכן לחלוק סמכויות לטובת זרועות ממשל אחרות. בית הנבחרים של האספה הלאומית של בלארוס בתחילת אוקטובר החל לקבל הצעות לתיקון החוקה. האופוזיציה הבלארוסית, לעומת זאת, סירבה לדון בתיקונים חוקתיים עם השלטונות, והתעקשה לקיים בחירות לנשיאות חדשות.

עד סוף חורף 2020/2021, ההפגנות ההמוניות בבלארוס דוכו.[18] מחאות קטנות בתוך המדינה ופעולות סולידריות מחוץ לבלארוס נמשכות. נכון לאוקטובר 2021, היו במדינה מעל 800 אסירים פוליטיים (לפי "ויאסנה").[19]

ב-21 במאי 2020 החל מסע איסוף חתימות בבלארוס לתמיכה במינוי המועמדים לנשיאות. קבוצות היוזמה רשמו את אלכסנדר לוקשנקו, ויקטור בבריקו, ולרי צפקאלו, סרגיי טיכאנובסקיי ואחרים.

היזם והבלוגר סרגיי טיכאנובסקיי החל בקמפיין הפעיל ביותר,[20] אך ב-29 במאי, במהלך כלונסאות לאיסוף חתימות בעיר גרודנו, נעצר טיכאנובסקיי ועד מהרה הואשם בפעולות המפרות את הסדר הציבורי באופן בוטה. בשל העובדה שוועדת הבחירות המרכזית סירבה לרשום את המועמד שנעצר על ידי מיופה כוח, אז אשתו, סבטלנה טיכאנובסקיה הגישה אישית בקשה לרישום בשמה.

הצוות של טיכאנובסקיי תמך בסבטלנה, כלונסאות ועצרות לתמיכתה נערכו ברחבי הארץ. לאחר שההרשמה נדחתה ממנהיגי המירוץ לנשיאות, בבריקו וצפקאלו, המטה שלהם תמך בטיכאנובסקיה כמועמד יחיד מהאופוזיציה.

איש העסקים והבלוגר סרגיי טיכאנובסקי השווה את לוקשנקו ל"תיקן", בהשראת פואמת הילדים "ג'וק־מקק ענק" (Тараканище) שכתב קורניי צ'וקובסקי. הפואמה מ־1923 משתמשת בתיקן כדי לתאר ממשל אימה קצר וכאוטי של דיקטטור על כל שאר בעלי החיים. בזמן שבפואמה המקורית התיקן נאכל על ידי ציפור דרור, טיכאנובסקי השתמש בדימוי של נעל בית, במשמעות של רקיעה על התיקן. הוא נעצר בסוף מאי 2020 על ידי משטרת בלארוס, שהאשימה אותו בריגול.^[3]

ביוני 2020 התקיימו מחאות רחוב נגד לוקשנקו.^[4] מועמדים מהאופוזיציה נרשמו לבחירות הבאות, אך רבים מהם נעצרו.^[3]

ב־19 ביוני הודיע לוקשנקו שהוא "סיכל ניסיון הפיכה", וכתוצאה מכך נעצר יריבו העיקרי מהאופוזיציה, ויקטור בבריקו.^[5] על פי דיווחים ברשת CNN, באבארייקה הצהיר כי ההאשמות בשוחד ובשחיתות הן האשמות שווא, וכי מניעי המעצר פוליטיים שעיקר מטרתם היא למנוע את ניצחונו בבחירות.^[6] פעילי אופוזיציה, עיתונאים ובלוגרים נעצרו גם הם כחלק מהדיכוי הממשלתי.^[7] קבוצת זכויות האדם Viasna העריכה שכ־1,300 איש נעצרו במחאה בין תחילת מאי לתחילת אוגוסט.^[8]

לוקשנקו טען כי מחאות האופוזיציה נובעות מהתערבות של מדינה זרה.^[9] לדבריו, ההפגנות היא מזימה שתוכננה על ידי מדינות זרות – האמריקאים, חברי נאט"ו, הרוסים או האוקראינים.^[10] אשתו של טיכאנובסקי, סבטלנה טיכאנובסקאיה, נרשמה כמועמדת בבחירות הקרובות לאחר מעצרו של בבריקו.^[3]

ההפגנות הובילו להערכות לפיהן הסכסוך עשוי להימשך חודשים ולהסלים לאלימות,^[11] ואף להתפתח למהפכה, בדומה לאופן שבו הפכו מחאות היברומאידאן למהפכה באוקראינה בשנת 2014.^[12] צוות החשיבה האמריקני קרן מרשל הגרמנית, ציין כי ההפגנות רחבות יותר ומדוכאות באכזריות רבה יותר מהפגנות קודמות בבלארוס.^[13]

הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE^[14]) דיווח כי הוא לא ינטר אחרי בחירות 2020 מאחר שלא הוזמן לעשות זאת.^[15] זו הפעם הראשונה מאז 2001 שבה המשרד למוסדות דמוקרטיים וזכויות אדם (ה־ODIHR) לא יעקוב אחר הבחירות בבלארוס.^[16] ארגון ה־OSSE לא הכיר בשום בחירות בבלארוס כחופשיות והוגנות מאז 1995, והממשלה בבלארוס הפריעה לפיקוח של OSSE על מערכות בחירות קודמות במדינה.

ב־23 ביולי טען לוקשנקו כי ה־BBC ורדיו אירופה החופשית עודדו מהומות, ואיים לגרש את התקשורת ולאסור עליהם לדווח על הבחירות.^[17]

אזרחי בלארוס החלו באירוע התרמה כדי לתמיכה בקורבנות הדיכוי והאלימות, כך שיוכלו לשלם את הקנסות שקיבלו במהלך המחאה.

ב־29 ביולי, בתמיכתם של כלי החדשות שבחסות ממשלת בבלארוס, נעצרו 33 שכירי חרב לכאורה מקבוצת ואגנר, חברה צבאית פרטית רוסית, בבית הבראה בסמוך למינסק.^[8]

ב־30 ביולי התקיימה עצרת של המועמדת לנשיאות, סבטלנה טיכאנובסקאיה, בפארק ידידות העמים במינסק. לפי פעילי זכויות אדם, 63,000–70,000 איש נכחו במקום. זו הייתה אחת העצרות הגדולות ביותר בבלארוס מאז 1991.

ב־6 באוגוסט, כ־5,000 מפגינים יצאו לרחובות במינסק, נופפו בסרטים לבנים וקראו לבחירות חופשיות והוגנות.^[18]

במהלך השבוע הראשון של אוגוסט הפגינו רבבות בלארוסים נגד לוקשנקו בעיירות ובערים ברחבי בלארוס. כ־63,000 מפגינים נכחו בעיר הבירה, מינסק. אלו מחאות הרחוב הגדולות ביותר שהיו בבלארוס הסובייטית.^[8]

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות בלארוס 2020

ב־9 באוגוסט, רוב הכבישים והכניסות למינסק נחסמו על ידי המשטרה והצבא בשעת בוקר מוקדמת.^[19][20]

באמצע היום האינטרנט בבלארוס נחסם באופן חלקי. גורמים בממשל טענו שהסיבה לכך הייתה התקפת מניעת שירות מבוזרת כבדה. לעומתם, מומחי מחשוב טענו שחברת האינטרנט הממלכתית של בלארוס, המונופול Beltelecom, עשתה אחת עם סוכנויות המדינה, ואלו השתמשו יחדיו בטכנולוגיית בדיקת מנות עמוקה (Deep Packet Inspection) או בעיצוב תעבורה. לטענתם, שיבושי האינטרנט נגרמו כתוצאה מתקלות בציוד הסינון.^[21] במסגרת חסימות האינטרנט, תוכנות מסרים מיידיים הפסיקו לעבוד.^[22][23]

בערב אותו יום, מיד לאחר ההצבעה, תחנת הטלוויזיה הממומנת על ידי ממשלת בלארוס הציגה מדגם המנבא שלוקשנקו זכה ב־80.23% מהקולות, ואילו טיכאנובסקאיה זכתה ב־9.9% מהקולות בלבד.^[19] הפערים מהתחזיות היו קיצוניים במיוחד, וגרמו אפילו לתומכי הממשל להניח שהתוצאות פוברקו.^[24] תומכיה של טיכאנובסקאיה יצאו לרחובות בכל הערים הגדולות בבלארוס (ברסט, מינסק, ויטבסק, גרודנו, מאזיר, פינסק, הומל ובוברויסק) כדי להביע את אי שביעות רצונם, ולקרוא לספירה הוגנת של קולות הבוחרים. המחאות התחילו כמחאות שלוות באמצע הלילה, עד שבמינסק התפתחו תגרות בין חלק מהמוחים לאנשי הרשויות. המשתתפים החלו לבנות מתרסים כדי לחסום את התנועה ברחובות.^[25] קשה היה להעריך את מספר המפגינים במינסק, כיוון שהם היו פזורים ברחבי העיר.

בשעות הלילה, לאחר שכוחות המשטרה פיצלו את ההמונים, הם החלו לדלוק אחר קבוצות מפגינים קטנות יותר דרך מרכז העיר מינסק במשך מספר שעות. מאבקם של המפגינים נגד כוחות הביטחון והמשטרה נמשך בכל הערים הגדולות בבלארוס. כוחות הביטחון השתמשו באלות משטרה, בכדורי גומי (שנורו מרובי ציד), ברימונים עם כדורי עופרת, בתותחי מים, בגז מדמיע וברימוני הלם כדי לדכא את ההפגנות. דיכוי ההפגנות נמשך כל הלילה.^[26][27] בברסט, המפגינים התפזרו בהדרגה והשאירו קהל של 200–300 מתוך הערכות קודמות של כ־5,000 איש.^[28] באותו לילה השתמשו כוחות הביטחון של מינסק ברימונים, וכמה מהמוחים נפצעו אנושות.

זו הייתה אחת המחאות הגדולות ביותר מאז שבלארוס נהייתה עצמאית. כוחות הביטחון עצרו באותו לילה כ־3,000 משתתפים.^[29] כמה מן המפגינים נפצעו קשה, לפחות 50 מהם הובלו לבית החולים, ואחד מהמפגינים מצא את מותו.^[30]

ב־10 באוגוסט בשעות הבוקר המוקדמות בבוקר במינסק, אנשים החלו להביא פרחים למקום בו מת המפגין בלילה הקודם. הרשויות המקומיות לא אישרו את הידיעה שמפגין מת בהפגנות. ועדת הבחירות המרכזית של בלארוס הודיעה על תוצאות הבחירות.

בזמן שההפגנות סחפו את בלארוס בעקבות התוצאות המזויפות, המועמדת הראשית לאופוזיציה סבטלנה טיכאנובסקאיה פרסמה סרטון בו נכתב כי היא עזבה את בלארוס לליטא. היא אולצה לעזוב כשניסתה להגיש תלונה למועצת הבחירות המרכזית של בלרוס,^[31] שם היא עוכבה במשך שבע שעות.

בערב, ההפגנות המשיכו בכל הערים הגדולות של בלארוס, ביניהן ברסט, הומל, הורדנה, מוהילב, ויטבסק, ברנוביץ', מלדזייצ'נה, נבהרדק, וז'ודזינה.^[32] במינסק, המפגינים שינו את טקטיקות המחאה שלהם, והעבירו עמדות מחלק אחד של העיר לחלק אחר, בדומה לטקטיקות "Be Water" ("היו מים") בהן השתמשו מפגיני המחאות של 2019–2020 בהונג קונג.^[33] מפגינים בנו מתרסים באזור שסביב שוק ריגה במרכז מינסק. כוחות הממשלה הגיבו בריסוס המפגינים בגז מדמיע והשתמשו ברימוני הלם.^[34] הרשויות זרקו רימוני יד לעבר המפגינים, ומפגין נפטר לאחר פיצוץ רימון ליד תחנת המטרו פושקינסקאיה. במשרד הפנים טענו כי מכשיר לא מזוהה התפוצץ בידיו של המפגין.^[35] לפי ההשערות, מקורם של רימוני ההלם שהושלכו לעבר המפגינים הוא בצ'כיה, שהטילה אמברגו על מכירת ציוד כזה לבלארוס לאחר דיכוי הבחירות בבחירות 2010.^[36]

בדיכוי ההפגנות במינסק השתתפו כוחות משטרה מיוחדים לדיכוי מהומות מטעם הממשלה (AMAP/OMON), חיל הפנים וכוחות מיוחדים למלחמה בטרור. תותחי מים שימשו את הכוחות גם בסמוך לשוק ריגה, וכדורי גומי היו בשימוש נרחב בכל מקום. לפי הדיווחים, חוליות AMAP השתלטו על אמבולנסים או השתמשו בטנדרים עם סימנים חזותיים דומים כדי להונות את המפגינים, ולאפשר להם לעבור את המתרסים שבנו.^[37][38]

המשטרה המשיכה להשתמש בתותחי מים כנגד מפגינים במהלך העצרת של תומכי האופוזיציה במינסק ביום שני.

ב־11 באוגוסט התחדשו ההפגנות במינסק ובערים מרכזיות אחרות. במהלך ההפגנות, היה שימוש נרחב בכדורי גומי וברימוני הלם.^[39] משרד הפנים אישר כי השתמש בכדורים חיים כנגד מפגינים בברסט; לא דווח על מקרי מוות.^[40] באותו היום דווח כי מנהיגת האופוזיציה סבטלנה טיכאנובסקאיה נמלטה לליטא.^[41]

ב־12 באוגוסט מת בהומל גבר בן 25 שככל הנראה לקה במחלת לב. על פי מידע ראשוני, הוא מצא את מותו בגלל המתנה במעצר בטנדר של כוחות הביטחון במשך שעות רבות, בהן שרר מזג אוויר חם. הוא היה במכונית המסחרית כיוון שלא היה עוד מקום במרכזי המעצר הזמניים בעיר. הוא נידון לעשרה ימי מאסר בפועל, אך לא קיבל טיפול רפואי נאות בזמן.^{[42][43][44][45]} משפחות וחברים של יותר מ־500 עצורים בהומל לא הורשו לבקרם. המשטרה המקומית לא סיפרה להם דבר על גורל קרוביהם. עוד דווח על שוטרת שהתעללה באישה שנעצרה במקום.^[46]

במהלך הפגנות נרחבות בהורדנה נפצע ילד בן 5. אביו של הילד נעצר, לאחר שהמכונית בה שהו נפגעה על ידי כוחות הממשלה.^[47]

ב־12 באוגוסט מוחים החלו להתייצב ברחובות מינסק כדי למחות נגד הדיכוי האכזרי של הממשלה. לאחר מכן התרחבו המחאות לערים אחרות.^[48][49] אנשים ששירתו בעבר בכוחות הביטחון המיוחדים הביעו את הזדהותם, ופרסמו סרטונים שבהם הם משליכים את מדיהם וקוראים לרשויות להפסיק את התנגדותם.^[50]

באותו יום, הודה שר הפנים בבלארוס שכוחות המשטרה אכפו מדיניות של ירי על מנת להרוג.^[51]

במקומות רבים במינסק נצפו שוטרים המתניידים באמבולנסים, עוצרים ליד הקהל ויורים. לפי דיני מלחמה ולפי אמנת ז'נבה הרביעית, אסור בתכלית האיסור להשתמש בשירותי אמבולנסים, בתי חולים וכל החפצים המסומנים בסמל הצלב האדום למטרות צבאיות.^[52][53]

ב־13 באוגוסט נוצרו שרשראות אנושיות למחאה כנגד אלימות של המשטרה,^[54][55][56] בהן השתתפו אלפי נשים לבושות בלבן.^[57] עובדים במספר מפעלים בבעלות המדינה החליטו לשבות.

ב-14 באוגוסט טענה סבטלנה טיכאנובסקאיה כי היא זכתה בבחירות לנשיאות עם 60%–70% מהקולות והודיעה על הקמת מועצת תיאום.^[58]

טענות הועלו בדבר הפרות חוק שונות בבתי הכלא בבלארוס (צפיפות קשה, מכות והתפרצויות זעם מצד סוהרים).^{[59][60][61][62][63]}

אמנים שונים לרבות להקת Molchat Doma הוציאו יצירות שתומכות במפגינים.

בנובמבר 2020 הוחלט על ביטול משחקי אליפות העולם בהוקי קרח 2021 במינסק ומשחקי האליפות הועברו לריגה.

ב-3 בינואר, דווח על מספר צעדות ברחבי מינסק. אנשים נשאו דגלי לאום אדומים-לבנים או את הדגלים האדומים-ירוקים של בלארוס החדשה וזעקו "תחיי בלארוס!" ו"אנחנו מאמינים! אנחנו יכולים! ננצח!". לא היו דיווחים על מעצרים. לפחות עשרה אנשים עוכבו על ידי המשטרה^[64]

ב-9 בינואר דווח על מספר צעדות בכמה ערים. אנשים נשאו את דגלי הלאום הלבנים-אדומים. במטרה להימנע ממעצר מצד כוחות הביטחון של לוקשנקו, המפגינים נקטו בטקטיקות "פלאש-מאפי" כביכול, והתאספו במקומות שהוכרזו ברגע האחרון ברשתות החברתיות^[65]

ב-10 בינואר, דווח על מספר מחאות במינסק, ויטבסק, ברסט, הרודנה ומהיליו. הם נשאו את דגלי הלאום הלבנים-אדומים. משרד הפנים טען כי 40 בני אדם נעצרו במינסק.^[66][67][68]

ב-17 בינואר, צעדו מפגינים בפארקים ובאזורי מגורים בכמה ערים ועיירות ברחבי בלארוס. סוכנות הידיעות הבלפאנית דיווחה כי מפגינים ערכו לפחות 30 צעדות ועצרות ב-17 בינואר, כולל במינסק, ברסט, הרודנה והומל. רבים מהמפגינים נשאו את דגלי הלאום האדומים-לבנים או כרזות. היו דיווחים על מעצרים.^[69]

ב-24 בינואר, קבוצות מפגינים החזיקו ידיים כדי ליצור שרשראות אנושיות בהפגנת סולידריות עם אסירים פוליטיים. לפחות 155 איש עוכבו.^[70][71]

מפגינים זעקו ממרפסותיהם מדי לילה בימי פברואר הראשונים החל מ-2 בפברואר וקראו "לונג לייב בלארוס" ו-"לוקשנקו מאחורי הסורגים", הניפו דגלים והחזיקו לפידים באוויר למרות הקור והמגפה המתמשכת. עצרות וקריאות התרחשו ברחבי מינסק ב-7 בפברואר, תנועת המחאה הגדולה ביותר בעיר מאז 24 בינואר.^[72]

ב-8 בפברואר, טענה אמנסטי אינטרנשיונל כי "הרשויות בבלארוס נוקטות באיומים, הטרדות והעמדת ילדים לדין".^[73]

המחאות חודשו ב-25 במרץ. באותו היום נעצרו מעל 200 אנשים.^{[דרוש מקור]}

האיחוד האירופי הטיל סנקציות על משטר לוקשנקו בשל זיוף תוצאות הבחירות בשנה שעברה והדיכוי האכזרי של המחאה.^[74]

ב־9–11 באוגוסט נעצרו עיתונאים עצמאיים במינסק, בברסט ובבאברויסק.^[32] על פי הצהרה שניתנה מאיגוד העיתונאים בבלארוס, ב־10 באוגוסט, חיל הפנים וכוחות ממשלתיים אחרים ירו בכוונה כדורי גומי לעבר עיתונאים עצמאיים במינסק. העיתונאים לבשו ז'קט מזהה ונשאו תעודות זהות. העורך הראשי של נאשה ניבה נעלם במהלך הלילה. הוא הצליח לשלוח מסרון SOS לאשתו ואמר שהוא נעצר. גורלו לא ידוע, ואתר האינטרנט של נאשה ניבה חדל מלהתעדכן שעות רבות לאחר מעצרו המשוער.^[75] עיתונאים, ובהם עיתונאים זרים, נפצעו באופן קל במהלך דיכוי ההפגנות. מספר עיתונאים רוסים מכלי תקשורת רשמיים ומאתרי אינטרנט פרטיים נעצרו אך שוחררו במהרה.^[76]

ב־10 באוגוסט דיווחו עיתונאים מקומיים על בעיות בכל פלטפורמות התקשורת הגדולות ואתרי האופוזיציה.^[19]

ב־11 באוגוסט דווח ששוטרים וסוכני ממשל אחרים החרימו בכוח כרטיסי זיכרון ממכשיריהם של עיתונאים רבים. לפי אותם דיווחים, השוטרים אילצו אותם למחוק תמונות, ולפעמים ריסקו את המצלמות שלהם.^[39] מערכת ה־BBC ברוסיה דיווחו כי שלושה מעיתונאיה הוכו על ידי כוחות הממשלה בזמן סיקור ההפגנות באותו לילה.^[77] העיתונאי הרוסי ניקיטה טליז'נקו הוכה קשה בכלא. הוא נעצר במינסק ונשלח לז'ודזינה עקב הצפיפות בבתי הכלא במינסק; אסירים בז'ודזינה הכו אותו בכליות, ברגליים ובצוואר, אך הוא שוחרר במהרה לבקשת השגרירות הרוסית.^[78] העיתונאי הרוסי ארטיום ווז'נקוב נעצר בגין התפרעות המונית, עבירה שהעונש בגינה בבלארוס הוא עד 15 שנות מאסר.^[79]

ב־12 באוגוסט נעצר בהומל עיתונאי של ערוץ הטלוויזיה Belsat, ג'וחיין מרקיס, בזמן שהוא מסקר את ההפגנות. למרות העובדה שהוא נכח במקום כעיתונאי, בית המשפט המקומי גזר עליו למחרת 15 שנות מאסר בכלא בגין "השתתפות באירוע המוני לא מורשה".^[80]

אחת ממערכות התקשורת הבודדות שהצליחו להימנע מצנזורה היא החברה NEXTA, ערוץ טלגרם הממוקם בוורשה ובבעלות בלארוסית פרטית. כמות המנויים לערוץ, שהייתה בליל הבחירות כ־100,000, קפצה ליותר ממיליון מנויים.^[81] הערוץ מפרסם סרטונים, תמונות והערות שנוצרו על ידי המשתמשים כתגובה להפגנות.^[82]

עיתונאי סטפן פוצילה שסיקר את האירועים באופן קבוע הוכנס לרשימת "פושעים מסוכני" ועזב את המדינה. פעילת האופוזיציה מרגריטה ליאוצ'וק נאלצה להישאר בליטא ולא חזרה למולדת.

ב־23 במאי 2021, מטוס של חברת ריינאייר בטיסה מיוון לליטא שעבר במרחב האווירי של בלארוס אולץ לנחות במדינה בליווי מטוסי קרב בטענה להתראה של ארגון הטרור חמאס על הימצאות פצצה שהטמין על המטוס^[83] (טענה שהופרכה^[84]). עם נחיתת המטוס, נחטפו ממנו העיתונאי רומן פרוטסביץ' ובת זוגו סופיה ספגה, שהתנגדו למשטר לוקשנקו והשתתפו בהפגנות נגדו.^[85]

בעקבות האירוע הכריזו מדינות האיחוד האירופי על איסור למטוסים של חברות אירופיות לטוס בשמי בלארוס, וחלק אסרו על מעבר של מטוסים מבלארוס בשטחן.^[86] חברות רבות ביטלו טיסות לבלארוס והודיעו כי לא יפעילו טיסות נוספות מעל השטח האווירי של המדינה. ארצות הברית אף חידשה את העיצומים על בלארוס בעקבות החטיפה.^[87]

אדוארד פלצ'יס על פעילותו בבלוג נידון תחילה לחודש מאסר ובסוף ל-13 שנים בכלא.

לאחר מרץ 2021, ההפגנות דוכאו ורבים ממנהיגי האופוזיציה נעצרו, עם זאת, ברחה גם ראש האופוזיציה, סבטלנה טיכאנובסקיה לליטא. בהמשך פרסמה טיכאנובסקיה הודעה שבה הבהירה כי עזבה את ארצה לטובת ילדיה. על רקע המהומות בבלארוס, היא ביקשה מתומכיה שלא להתעמת עם המשטרה ולא לסכן את חייהם. ובכך ההפגנות נרגעו והמשטר של לוקשנקו הצליח להחזיק מעמד.^[88][89]

בית הדין האזורי בהומל גזר 18 שנות מאסר על הבלוגר סרגיי טכאנובסקיי, המוכר על ידי פעילי זכויות אדם כאסיר פוליטי. פסק הדין ניתן ביום שלישי, 14.12.21, בשטח בית הסוהר (אנ') מס' 3 בהומל, בו מוחזק טיכאנובסקי, בעלה של סבטלנה טיכאנובסקאיה, מנהיגת האופוזיציה הבלארוסית והמועמדת לנשיאות לשעבר.^[90]

מדיה וקבצים בנושא ההפגנות בבלארוס בוויקישיתוף

• מפגינה מול שוטרים, רודן עם רובה: חודש למחאה בבלארוס, בתמונות, באתר וואלה‏, 6 בספטמבר 2020
• שנה עברה מאז פרצו המחאות בבלארוס. המשטר רק הגביר את צעדיו נגד המתנגדים, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2021