הדולפינריום בתל אביב

איש העסקים צבי עפרון יזם את הקמתו של הדולפינריום כמרכז בידור ומסחר בחוף תל אביב, והצליח לגייס למיזם קבוצת משקיעים מדרום אפריקה. מתחם הדולפינריום השתרע על שטח של 18 דונמים, חלקם על שטח ים שיובש, בפאתי פארק צ'ארלס קלור. השטח הוחכר ממינהל מקרקעי ישראל ל-49 שנים ולמדינה הובטחו תמלוגים על מכירת כל כרטיס. לתכנון המיזם נבחר האדריכל נחום זולוטוב שהיה אז מוכר ומצליח בישראל בזכות מספר אובייקטים ייחודים שתכנן^[1]. לצורך תכנון הדולפינריום ביקר זולוטוב במתחמים דומים באוסטרליה, בהוואי, בסן פרנסיסקו, בבוסטון ובקלדוניה החדשה שבאוקיינוס השקט^[2]. ההוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אישרה את התוכנית בדצמבר 1976^[3].

הבנייה במתחם החלה בשנת 1978, ברובה מבטון מזוין ובעקבות התוועצות האדריכל עם מומחים מן הטכניון, נוצק בשיטת ה"קורדרוי" על מנת להגביר את עמידותו בלחות וברוח הים.הדולפינריום כלל בריכה פתוחה להופעות עם 1,200 מקומות ישיבה, אולם סגור עם 400 מקומות ישיבה שכלל חלון מזכוכית אקרילית מיוחדת (יובאה מיפן) לצפייה בבריכת הדולפינים, בריכה בצורת טבעת (שהצופים נועדו לעמוד באמצעה), שני בתי קולנוע ("דולפיטק" ו"פריסקופ"), 30 חנויות שונות, בית קפה ומסעדה. המוזיאון לבעלי חיים ימיים כלל בריכה עגולה לכרישים ולטורפים אחרים, ואקווריומים לדגים נדירים.

ההשקעה בהקמת המתחם ואבזורו נאמדה ב-135 מיליון לירות וכללה רכישת יונקים כגון דולפינים, ואריות ים, וכן כרישים ודגים נדירים. חלק מהם נלכדו בקרבת סיני וחלקם הובאו מקליפורניה. לדולפינים ולאריות הים ניתנו שמות של כוכבי התקופה בארץ.

הדולפינריום נחנך ב-21 ביוני 1980 במעמד ראש עיריית תל אביב שלמה להט. הציבור תחילה נהר בהמוניו לדולפינריום. למרות ההצלחה הכלכלית החליטו המשקיעים הדרום-אפריקאים להפסיק את הזרמת הכספים אליו לאחר שנת הפעילות הראשונה וניסו למוכרו. לטענת זולוטוב ניצלו הדרום-אפריקאים את המיזם מלכתחילה כדי לעקוף את ההגבלות שהטילה הממשלה הדרום-אפריקאית על הוצאת כספים ישירה מתחומה^[2]. הדולפינריום החליף מספר בעלים, וההצלחה הראשונית דעכה. בקיץ 1985 נבחר האמרגן מיקי פלד לשווק מחדש את המיזם. הוא החליט לשווק את המתחם כמרכז לאטרקציות בשם "חופשיאדה", והדולפינים הפכו לאטרקציה אחת מתוך רבות. במקום גם פעל אולם הופעות ובית קולנוע^[4]. חודשיים אחר כך מתו רוב הדולפינים ואריות הים, עיריית תל אביב ואגודת צער בעלי חיים קראו לסגור את המתחם^[5].

בתחילת 1986 נפתח במקום אולם אירועים בשם "אולמי דולפיטון". בפברואר מונה כונס נכסים, שביקש למכור את המתחם^[6]. בינואר 1987, הכריז ראש העירייה להט שהוא מבקש להרוס את המתחם^[7]. הדולפינריום המשיך להיות מוחזק בידי כונס נכסים מטעם בנק הפועלים, הנושה הגדול ביותר שלו, ובידי מפרק מטעם נושים אחרים. אך היו חילוקי דעות בין הכונס והמפרק, איך לממש את הנכס, עד שלבסוף הוחלט להוציא מכרז פומבי. המכרז נערך ביולי 1989, כאשר התחרו בו יעקב נמרודי, אלפרד אקירוב, אברהם פילץ ויוסף בוכמן. להפתעת כולם הציע בוכמן את הסכום הגבוה ביותר, 4.5 מיליון דולר וזכה במכרז^[8]. שלושה חודשים לאחר שבוכמן רכש את המתחם, התפרסם כי עיריית תל אביב מבקשת לשנות את תוכנית המתאר של המתחם ולהתיר בנייה למלונאות ומסחר, אף על פי שסרבה קודם לאפשר את הגדלת אחוזי הבנייה במקום^[9]. בוכמן החל לקדם תוכנית חדשה למתחם בשם "שער ישראל", לבניית מלון ענק בן 30 קומות, בתוך המים מול המתחם, בתכנון האדריכל משה ספדיה^[10], אך התוכנית לא קיבלה אישור^[11].

בסוף שנות ה-80 יזם עיתון "העיר" שוק פשפשים במקום בערבי יום חמישי - "שוקחתן".

בשנת 1990 נעשה ניסיון להפעיל את המקום שוב על ידי הבאת דולפינים חדשים^[12]. אנשי העסקים רפי שאולי ויהודה טלית שכרו את המתחם מבוכמן, השקיעו לטענתם מיליון דולר בשיפוץ המקום, פתחו בו גם מסעדה ושכרו את "קרקס המים של מוסקבה" להופעות עם הדולפינים^[13]. היוזמה לא צלחה והמיזם נסגר. עם סגירתו בסוף 1993, אחד הדולפינים מת מחוסר טיפול^[14], הדולפינים שנותרו הוחזרו לרוסיה שממנה הובאו^[15], רובם מתו זמן קצר לאחר העברתם. אחת הדולפינות הועברה למכל מתכת בלונה פארק תל אביב לתקופה קצרה. דולפינה נוספת, הנקבה עמית שבילתה כארבע שנים מחייה בדולפינריום, נמכרה והועברה ל-Knies Kinderzoo שבשווייץ. היא מתה יומיים לאחר שהגיעה לשם^[16].

לאחר ניסיון זה הושכרו חלק מן המבנים לשמש כמרכז אירועים וכנסים^[17], אולפן הקלטות^[18], מועדון ודיסקוטק (דיסקוטק "דולפי", למשל, שנפתח בנובמבר 2000). ב-1 ביוני 2001 נרצחו במקום 21 איש בפיגוע בכניסה לדיסקוטק^[19].תדמית המועדון ניזוקה קשות עקב הפיגוע והוא נסגר ב-2002.

אחר כך רוב המתחם היה נטוש ומוזנח, אך במרכזו פעל לסירוגין מועדון לילה, תחילה בשם "הום-קלאב"^[20], ומשנת 2006 עד 2018 בשם "מועדון הקלרה"^[21]. בכניסתו המערבית של המתחם הייתה חנות להשכרת אופניים חשמליים וחנות מפעל לגלשנים^[22].

בשנת 2002 נרקמה תוכנית פיתוח, על ידי עיריית תל אביב, הוועדה לשימור חופים ומינהל מקרקעי ישראל, שבמסגרתה מבנה הדולפינריום ייהרס, השטח יימסר לעירייה ובמקומו יושלם הקטע החסר בטיילת של תל אביב^[23]. בתמורה להפקעת שטח הדולפינריום העירייה תמסור לידי היזם מגרש בבעלותה מעבר לכביש. בינואר 2003, נחתמה העסקה עם בעל הקרקע יוסף בוכמן, במסגרתה ויתר על 18.5 דונם של שטח הדולפינריום; וקיבל 12 דונם בסמוך. במגרש תכנן להקים שני רבי קומות - האחד למגורים והאחר למלונאות^[24]. מימוש העסקה עם בוכמן התעכב במשך כ-15 שנים, עקב חילוקי דעות והתנגדויות שהגישו גורמים שונים, שבמרכזם היה היקף זכויות הבנייה שיקבל במגרש החלופי בתמורה לפינוי^[25][26].

בשנת 2015 נמכר מתחם הדולפינריום על ידי בוכמן ב־200 מיליון שקל לארבעה אנשי עסקים ישראלים ואמריקאים שאותם הובילה אורית פרידמן־ויסמן, מנכ"לית גולדמן זאקס ישראל לשעבר, והם המשיכו לקדם את התוכנית^[27].

ב-16 במאי 2018 החלה הריסת המתחם לאחר שנים של דיונים וקרבות משפטיים^[28]. במקום הדולפינריום נבנה המשך הטיילת והורחבה המדשאה של פארק צ'ארלס קלור. בעתיד יוקמו במקום מתקני ציבור ומרכז קהילתי לספורט ימי^[29].

בשנת 2016, עתרה לבג"ץ התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד עסקת חילופי השטחים של הדולפינריום. בג"ץ דחה את העתירה ואישר את העסקה בתנאי שהיא תוגש לוועדת הפטורים של רשות מקרקעי ישראל^[30]. בפברואר 2019, היא נדונה בוועדה במטרה לדון בפטור ממכרז בעסקה^[31]. בספטמבר 2019 אישרה הוועדה את העסקה אך נקבע שיזמים ישלמו 320 מיליון שקל בעד הקרקע החלופית^[32].

במרץ 2022 הודיעה עיריית תל אביב על תחילת העבודות להקמת מרכז ספורט ימי, פארק חופי והסדרת חוף הרחצה, במגרש בו שכן הדולפינריום, בעלות של כ-75 מיליון שקל. המרכז קהילתי לספורט ימי, יכלול כיתות לימוד ושטחים לאחסנת ציוד לגלישה ימית^[33].

מדיה וקבצים בנושא הדולפינריום בתל אביב בוויקישיתוף

• מרב בוקשפן,דולפינריום,'בין גלים' ינואר 1982 עמ'9.
• קובי ניב, קללת הדולפינריום , חדשות, 11 ביולי 1985
• הדולפינריום הרקוב והעזוב - כתבה באתר "נטוש" של האדריכל שרון רז
• נועם דביר, מבנה הדולפינריום ייהרס בעסקה שנויה במחלוקת, באתר הארץ, 7 במרץ 2012
• אורי פינר, החללית ששקעה בחול, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 23 באוקטובר 2013
• ליאור קיי אבישי, ההולילנד של תל אביב? תושבי כרם התימנים נגד עסקת הדולפינריום, באתר "שיחה מקומית", 29 ביוני 2014
• נעמה ריבה, עתיד מתחם הדולפינריום: חסימת החוף או הסרת מפגע סביבתי?, באתר הארץ, 20 בינואר 2018
• נעמה ריבה, החלה הריסת הדולפינריום: פרידה מהמבנה שהפך לנכס ציבורי ונהרס, באתר הארץ, 16 במאי 2018