האיסין

אזכורה הראשון של האיסין הוא משנת 1545. לפי מפקד האוכלוסין של 1629 חיו בהאיסין 822 תושבים. האיסין ניזוקה קשות בזמן המרד האנטי-פולני של בוגדן חמלניצקי. מרד זה לווה בשוד ורצח המוני של יהודים ביישוב.

בזמן מרידות ההיידמקים של 1734 ו-1750 נפגעו בעיר פולנים ויהודים. קשה להעריך במדויק את מספר הנפגעים באירועים אלו^[1], אך קיימים מקורות המצביעים על כך שכל האוכלוסייה היהודית באזור חוסלה כליל^[2].

ב-22 בנובמבר 1744 המלך הפולני אוגוסט השלישי העניק להאיסין זכויות מגדבורג. ב-1768 האוכלוסייה האוקראינית לקחה חלק פעיל במרד היידמקים חדש, והאוכלוסייה הפולנית והיהודית נפגעה קשות בשנית.

ב-1793, לאחר חלוקת פולין, האיסין עברה לשליטתה של האימפריה הרוסית.

בתחילת המאה ה-20 נמנו בהאיסין כ-6,600 יהודים, כמחצית מתושביה. במאי 1919 נערך ביהודי העיר פוגרום, בו רצחו אוקראינים כ-400 יהודים, ובעקבות זאת, עזבו את העיר רבים מיהודיה. טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-4,100 יהודים.

ב-25 ביולי 1941 נכבשה העיר בידי הגרמנים, ואלו ריכזו את יהודיה בגטו. מעת לעת ערכו הגרמנים והשוטרים האוקראינים חיפושים בגטו, תוך מעשי שוד ורצח. ביוני 1941 הועברו לגטו שבעיר יהודים נוספים מכפרי הסביבה.

ב-16 בספטמבר 1941 בוצעה בגטו שבעיר אקציה, בה נרצחו כ-1,500 מיהודי הגטו בכפר הסמוך בילינדייבקה. בינואר 1942 נורו כ-150 יהודים נוספים בגטו, ובאוקטובר 1942 נרצחו עוד 1,230 מיושביו. מספר יהודים שרדו הודות לפעילות של ויקטור פולישצ'וק ומשפחתו ועל כך הם קיבלו הכרה כחסידי אומות העולם.

בתחילת מאי 1943 חוסל הגטו עם רצח כ-120 היהודים שנותרו בו.

מדיה וקבצים בנושא האיסין בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של האיסין
• גאיסין במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
• גייסין (Gaysin), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
• אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין, גאיסין, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1527–1528), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
• הייסין (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית