האיים האלאוטיים

האיים, אשר היו ידועים קודם לשנת 1876 בשם ארכיפלג קתרינה, מורכבים מחמש קבוצות איים (ממזרח למערב): איי פוקס, איי ארבעת ההרים (באנגלית: Islands of Four Mountains), איי אנדריאנוף, איי ראט, ואיי ניר (Near Islands) (עם האי בולדיר במחצית הדרך שבין האיים פאביאן ודיאנה, אולם אינו מהווה חלק מקבוצות איים אלה). כל האיים שוכנים בין קווי הרוחב 52° ו-55° צפון ובין קווי האורך 172° מזרח ו-163° מערב.

ציר הארכיפלג, סמוך לחלק היבשתי של אלסקה, הוא בעל נטייה דרום-מערבית, אולם סמוך לקו האורך 179 כיוונו נוטה לצפון-מערב. שינוי זה בכיוון מתאים לקשת בקו הרי הגעש אשר התרוממותם מקרקעית האוקיינוס תרמה ליצירת האיים. ניתן למצוא קשתות דומות של איים במקומות אחרים באוקיינוס השקט באיים הקוריליים, באיי יפן ובפיליפינים. כל קשתות האיים הללו שוכנות על שולי הלוח הפסיפי והם משופעים בפעילות סייסמית, אולם למרות זאת הם מיושבים. האיים האלאוטיים קושרים בין הלוח הפסיפי והלוח הצפון-אמריקאי. האיים המזרחיים גבוהים יותר מן האיים המערביים בארכיפלג. האיים מהווים את המשכו של הרכס האלאוטי (Aleutian Range) ביבשת אמריקה הצפונית.

על רוב האיים ניתן למצוא שרידים לפעילות געשית, וקיימים לועות רבים של הרי געש בחלקם הצפוני של האיים. חלק מהרי הגעש פעילים, בהם הר הגעש בוגוסלוף וקנאגה. עם זאת, רבים מן האיים אינם געשיים לחלוטין, ומכילים גם סלעי משקע ומרבצי ליגניט. חופי האיים סלעיים, עם סימני שחיקת גלים, והגישה לאיים בדרך הים מסוכנת ביותר, בעקבות הקרקע העולה בחדות מקרקעית הים. הנקודה הגבוהה ביותר באיים נמצאת על פסגת ההר גרלוי וולקנו בגובה של כ-1,573 מטרים.

האקלים באיים האלאוטיים מושפע באופן בלעדי מן האוקיינוס שסביבם, ולכן הטמפרטורות בהם אחידות באופן כללי, ללא שינויים חדים וכמות המשקעים גבוהה מאוד. באזור האיים קיים ערפל כמעט תמידי. מזג האוויר בקיץ קריר יותר באופן משמעותי מזה שבדרום-מערב אלסקה, אולם הטמפרטורות בחורף באיים ובחצי האי המוביל אליהם מן היבשת, כמעט זהות. הטמפרטורה הממוצעת באי אנאלסקה, האי המיושב ביותר בארכיפלג, היא 3.4°C. בחודש ינואר הטמפרטורה הממוצעת היא 1.1°C-, ובחודש אוגוסט 11.1°C. הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנרשמה באיים היא 26°C, והנמוכה ביותר 15°C-. כמות המשקעים השנתית הממוצעת באי אנאלסקה היא 2,033 מילימטר, עם כ-250 ימי גשם בשנה. זהו אחד האזורים הגשומים ביותר בארצות הברית.

גידול צמחייה אפשרי באיים כ-135 ימים בשנה, מתחילת חודש מאי ועד סוף ספטמבר, אולם גידולים חקלאיים מוגבלים לגידול ירקות ספורים בלבד. להוציא מספר עצי ערבה מקומיים, ברוב האיים אין עצים כלל. על כמה מן האיים גדל מספר קטן של עצים מחטניים, אשר הובאו למקום בתקופת השליטה הרוסית. אף שבאזורים קרים דומים גדלים עצים גבוהים, רוב המחטניים על האיים האלאוטיים אינם גבוהים משלושה מטרים, אף שחלקם ניטעו לפני למעלה ממאתיים שנה. נופם של עצים אלה מושפע ממשטר הרוחות העזות המנשבות באיים. האיים משופעים בעשבים נמוכים ובפרחי בר.

בעבר נפוץ גידול כבשים ואיילים על האיים הפחות הרריים בארכיפלג. על חלק מן האיים קיימים עדרי ביזון אמריקאי. בשנות ה-80 נעשה ניסיון לגדל עדרי למה על האי אנאלסקה. היום מבוססת כלכלת האיים בעיקר על דיג, ובמידה פחותה יותר על מתן שירותים לבסיסי הצבא האמריקאי. יש מעט שדות תפוחי אדמה על האיים וגידול עופות נעשה בלולים מיוחדים המוגנים מן הקור.

במפקד אוכלוסין שנערך באיים בשנת 2000 נמצאו במקום 8,162 תושבים, מהם 4,283 מתגוררים באי אנאלסקה. ילידי המקום הם דוברי אלאוטית, השייכת למשפחת השפות האסקימו-אלאוטיות המדוברות בצפון אלסקה, צפון קנדה וגרינלנד.

המערכה היחידה שהתנהלה במלחמת העולם השנייה על אדמת ארצות הברית עצמה הייתה הקרב על האיים האלאוטיים.

• אמצ'יטקה

מדיה וקבצים בנושא האיים האלאוטיים בוויקישיתוף

• האיים האלאוטיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)