דשא סינתטי

השימוש בדשא סינתטי נעשה לראשונה במייג'ור ליג בייסבול בשנת 1966, והחליף את הדשא הטבעי שהיה לפניו. למרות שהדשא המקורי הותאם במיוחד לשימוש פנימי, לא היה לו מספיק אור והשחקנים שיחקו על אדמה שנצבעה בירוק ועל דשא מת. הפתרון היה להתקין סוג חדש של דשא מלאכותי במגרש.

ההבדל המשמעותי ביותר במשחק על דשא מלאכותי הוא שהכדור קפץ גבוה יותר בהשוואה לדשא רגיל וגם נע מהר יותר. השחקנים נדרשו להתאים את האסטרטגיות שלהם כדי להסתגל לתנאים החדשים.

ברחבי העולם ישנם מגרשי כדורגל עם דשא מלאכותי. הוא פופולרי יותר במדינות סקנדינביה בהן קרינת השמש החלשה לא מאפשרת גידול דשא טבעי. ישנם כמה אצטדיונים בולטים בהם יש דשא מלאכותי ומתקיימים בהם משחקים ברמות הגבוהות למשל סטאד דה סוויס ונקדורף בברן, אצטדיון זבזדה פרם ברוסיה. הדבר נעשה בשל העלויות הנמוכות בתחזוקתו. כך למשל לדשא רגיל נגרם נזק בעת שמשתמשים באצטדיון להופעות חיות. ולכן העדפה לדשא מלאכותי באצטדיונים גדולים.

כדורגלנים לא אוהבים לשחק על דשא מלאכותי בשל החיכוך הנמוך שלו לעומת דשא רגיל. כל משחקי גביע העולם בכדורגל נשים 2015 התקיימו על דשא מלאכותי. הדבר ספג ביקורת מצד שחקניות ואוהדים עקב החשש להגברת כמות הפציעות.^[6][7]

חלק ממועדוני הסקי וגלישת השלג באירופה התקינו משטחים מלאכותיים בשנות השישים והשבעים, אשר כונו על פי רוב בשם pista del sol, על שום היכולת להשתמש בהם גם במזג אוויר חם ושמשי. השימוש בהם הולך וגובר.

במגרשי טניס באולמות סגורים נעשה שימוש בשטיחים, למרות שהם היו דומים יותר לשטיחים ביתיים מאשר לדשא מלאכותי. לאחר מכן החל השימוש בדשא המלאכותי עבור מספר מצומצם של מגרשי טניס סגורים ופתוחים.^[8]

דשא מלאכותי נמצא בשימושים מגוונים גם בגולף. עם זאת, השטח הגדול של מגרשי הגולף והנזק שנגרם מהמחבטים במהלך החבטות, הביאו לכך שהשימוש בו בהקשר זה פחות מעשי.

מאז שנות ה-90 המוקדמות, השימוש בדשא מלאכותי עבר מצורכי ספורט לגינון ביתי ומסחרי במדינות הצחיחות יותר של ארצות הברית.^[9] שימוש דומה גבר גם באוסטרליה עקב הדמיון באקלים.

שדות תעופה עושים שימוש בדשא מלאכותי.^[9] חלק מהמערכות של המשטחים המלאכותיים מאפשרות אינטגרציה של סיבים אופטיים. כך ניתן לשלב תאורה או פרסום במסלולי הנחיתה של שדות התעופה.

ראו גם – מיקרופלסטיק

הסיבים ומילוי הגומי של הדשא המלאכותי נשחקים, והכימיקלים שמרכיבים אותם מוצאים את דרכם לאדמה או למקורות מים, שם הם יכולים לזהם ולהזיק לחי ולצומח.^[10][11][12]

במאמר שפורסם בכתב העת Science ב-2020, הראו שאחד מהחומרים הנפוצים בצמיגים (6PPD-quinone) התגלה כרעיל ביותר לדגים בנחלי צפון-מערב ארה"ב, ושהוא מוצא את דרכו למקורות מים דרך מי נגר שסוחפים חלקיקים בעיקר ממגרשי דשא מלאכותי.^[13]

מחקרים מנורווגיה, שוודיה וארה"ב מצאו שהמקור השני בגודלו לזיהום מיקרופלסטיק באותן מדינות הוא ממילוי הגומי הממוחזר של משטחי דשא מלאכותי.^[14][15][16]

ב-2020 האיחוד האירופי החיל פיקוח על מרכיבי הגומי שניתן לשים כמילוי במגרשי דשא מלאכותי ואף בגני שעשועים, לאחר שמחקרים הראו שמספר חומרים בו מסרטנים, בדגש על פחמימנים ארומטיים רב-טבעתיים (PAHs).^{[17][5][12][18]}

מחקר הולנדי מ-2020 מצא שקיים סיכון מוגבר לסרטן לספורטאים שמתאמנים ומשחקים על דשא סינתטי עם מילוי גומי, אבל שהסיכון נמצא בטווח הזניח.^[19]

מחקר אמריקאי מ-2020 הראה שלשחקני פוטבול שמשחקים על דשא מלאכותי יש סיכון מוגבר להיפצע פציעות רגליים, בעיקר בקרסוליים ובברכיים, אך שאפשר להפחית את הסיכון אם משחקים עם נעליים מותאמות לדשא מלאכותי ואם המגרש עובר תחזוקה שוטפת.^[20]

מאמר אמריקאי שסקר 53 מאמרים בנושא פציעות על דשא מלאכותי גילה שיש סיכון מוגבר לפציעות ספורט על דשא מלאכותי, בעיקר פציעות בכף הרגל ובברכיים. לשחקני כדורגל באופן ספציפי היה סיכון מוגבר לפציעות ברך ואגן. המאמר מראה שהסיכון המוגבר לפציעות קיים גם במגרשי דשא מלאכותי "דור חדש" שנהוג לחשוב שהם פחות מסוכנים. יתרה על כך, המאמר מצא שהמחקרים היחידים שטענו שמגרשי דשא מלאכותי בטוחים יותר - קיבלו תמיכה כלכלית מתעשיית הדשא המלאכותי.^[21]

מדיה וקבצים בנושא דשא סינתטי בוויקישיתוף

• גיא נרדי, הדשא של השכן יותר סינתטי: האם כל המדינה עוברת לדשא מלאכותי?, באתר Xnet‏, 16 בספטמבר 2015
• שרון בורנשטיין, ‏אגדת דשא (סינטטי), באתר גלובס, 13 באוקטובר 2014