דראג קווין

מבחינה אטימולוגית, מקורו של המונח "מלכת דראג" שנוי במחלוקת. מקורו, ככל הנראה, הוא שפת הפולארי (Polari) – סלנג אנגלי שהיה פופולרי ושגור בקרב מספר קהילות גאות במחצית הראשונה של המאה ה-20. השימוש המתועד הראשון במילה "דראג" כהתייחסות לשחקן הלבוש בבגדי נשים הוא משנת 1870.^[1]

על פי אטימולוגיה עממית, המילה "דראג" (באנגלית: drag) היא ראשי תיבות של "לבוש כמו ילדה" (Dressed Resembling A Girl) ונועדה לתאר שחקני תיאטרון זכרים טרנסווסטים. בסרט הקולנוע האמריקאי משנת 2004 "קוני וקרלה" (Connie and Carla) קיים אזכור למקור זה, אם כי ראשי התיבות היו מעט שונות - Dressed As Girls ("לבושים כמו ילדות").

המילה "קווין" (מלכה) עשויה להתייחס למילה "quean" או "cwene" באנגלית ישנה, שמשמעותה הוא "אישה". מאוחר יותר, נעשה שימוש במילה זו על מנת להתייחס לנשים מופקרות ולגברים הומוסקסואלים (כך על פי המילון האנגלי של אוקספורד). מקורה של המילה בשפה האנגלית, על פי מילון אוקספורד, הוא המילה "quene" ("אישה זקנה") בשפה הולנדית ישנה, שמקורה במילה "kwenǭ" ("אישה") בשפה גרמנית ישנה, שמקורה במילה "gʷḗn" ("אישה") בשפה אירופאית ישנה.

מינוח נוסף עבור דראג קווין הוא "חקייני נשים" (female impersonator).‏^[2] אף על פי שעדיין נעשה שימוש במונח זה, הוא נחשב ללא מדויק, משום שלא כל השחקנים שמגלמים דמויות דראג מנסים להתחזות לנשים (במובן של: לגרום לצופים בהם לחשוב שהם אכן נשים, ולא גברים הלבושים כנשים). במקומות מסוימים, התחזות של גברים לנשים עדיין נחשבת לבלתי חוקית. הדראג קווין האמריקאית רופול אמרה פעם: "אני לא חקיין נשים. כמה נשים אתה מכיר, שנועלות נעלי עקב בגובה שבעה סנטימטרים ולובשות פיאות באורך של מטר וחצי ושמלות צמודות?^[3]" הוא גם אמר ש: "אני לא מתלבש כמו אישה, אני מתלבש כמו מלכת דראג!".

יש המבחינים בין "חקיין נשים" לבין "דראג קווין" בכך שמי שמחקים נשים מעוניינים לחקות כוכבות או סלבריטאיות, בעוד מלכות דראג עוסקות בלייצר דמויות דראג ייחודיות משלהן.

מלכות דראג נקראות לעיתים טרנסווסטיטים, אם כי גם למונח זה יש קונוטציות רבות אחרות פרט ל-"מלכת דראג", ומלכות דראג רבות מסתייגות ממנו.^[4] זאת בשל ההבדלים בין מלכות דראג לבין פטישיזם ללבישת בגדי נשים. המונח "דראג קווין" מתייחס, בדרך כלל, לקרוס-דרסינג למטרות בידור וביטוי עצמי, ואין זו דרך מדויקת לתאר אנשים המתלבשים בבגדי נשים לשם הגשמה של פטישיזם בלבד, כלומר אנשים שמתלבשים בבגדי נשים כחלק מפעילות מינית. אלה שהמניעים שלהם לטרנסווסטיזם אינם מיניים בראש ובראשונה, ומנהלים חיים נורמטיביים, בין אם בלבוש בגדי נשים ובין אם לא, אינם מאמצים מראה של מלכות דראג בשגרה. אנשים אלה עשויים (או לא) להזדהות בעצמם כמלכות דראג.

ישנם אמנים המעדיפים להיות מוגדרים כ-"אמני אשליה מיגדרית" ("Gender illusionists")^{[דרוש מקור]} אשר מטשטשים את הגבול בין טרנסג'נדריות לבין דראג קווינז. בדרך כלל שחקנים טרנסג'נדרים אינם רואים עצמם מלכות דראג, ומלכות דראג לא מחשיבות את עצמן כ-"אמני אשליה מיגדרית", אבל כמו בכל דבר, יש היוצאים מן הכלל. לעיתים קרובות ההבחנות האלה משתנות בהתאם לקבוצת הגיל שאליה משתייכים האמנים, שכן עם השנים משתנים הן החוקים והן היחס של החברה כלפי האחר.^{[דרוש מקור]}

דראג קווינז רבות מעדיפות לדבר בלשון נקבה ושכך ידברו אליהן כאשר הן בלבוש דראג, על מנת "להישאר בדמות". ישנן אלו שמתנגדות שידברו אליהן בלשון זכר או שיפנו אליהן בשמן האמיתי כאשר הן "בדמות". אמן הדראג רופול הוא יוצא מן הכלל, מבחינה זו, שכן הוא טוען שהוא אדיש לחלוטין בנוגע לשמות הגוף בהם פונים אליו, לדבריו: "אתה יכול לקרוא לי 'הוא', אתה יכול לקרוא לי 'היא', אתה יכול לקרוא לי 'רג'יס וקאת'י לי', לא אכפת לי!" (באנגלית: "You can call me he. You can call me she. You can call me Regis and Kathie Lee; I don't care")‏^[5]

המונח tranny אומץ על ידי כמה מבכירי הדראג, הבולט שבהם - רופול,^[6] ועל ידי קהילת ההומוסקסואלים^[7] בארצות הברית, אך הוא נחשב פוגעני בקרב רוב הטרנסג'נדרים והטרנססקסואליים.^[8] בקהילת הטרנסג'נדרים, המילה נתפסת כמונח משפיל, באותה מידה כפי שמילים כמו "fag" או "faggot" נתפסות כפוגעניות בקהילות ההומוסקסואליות. על פי המילים "פוגעות" ו"מהומה "בקהילות ההומוסקסואליות. עקב כך, פחת השימוש במונח זה.

בסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20, "גבירות הפאנטומימה" (באנגלית: Pantomime dames^[9]) הפכו לצורה פופולרית של חקיינות נשים באירופה.^[10] זו הייתה הפעם הראשונה שחקייני נשים באירופה הופיעו כחלק ממופעי קומדיה, בניגוד לטרגדיות שייקספיריות רציניות ולאופרות האיטלקיות.^[11] ה-"גבירה" הפכה לדמות ארכיטיפית, עם טווח שנע בין עוזרת בית פשוטה ועד לגבירה ממעמד גבוה, שעיקר השימוש בה היה מאולתר.^[11] גבירת הפאנטומימה המפורסמת והמצליחה ביותר הייתה בגילומו של דן לנו. אחרי מלחמות העולם הראשונה והשנייה, סצינות התיאטרון והקולנוע השתנו, ועקב כך השימוש בפאנטומימה הלך ופחת.^[10]

תרבות מלכות הדראג התפתחה באמריקה עם התפתחות תופעת השחרת הפנים במופעי מינסטרל.^[12] בתחילה, המבצעים חיקו רק גברים אפרו-אמריקאים, על מנת ללעוג להם; עם הזמן הם גילו שזה משעשע ללעוג גם לנשים אפרו-אמריקאיות. הם הופיעו במערכונים קומיים, בריקודים ובשירים.^[13] בשונה מהקידמה ומהליברליזם המאפיינים את הדראג הלהט"בי המודרני, מופעי מינסטרל שימשו את הגברים הלבנים על מנת ללעוג ולדכא את הגברים ואת הנשים האפרו-אמריקאים.^[13][14]

הסגנון הקומי הרחב של מופעי המינסטרל סלל את הדרך להתפתחות מופעי הוודוויל של סוף המאה ה-19 עד תחילת המאה ה-20.‏^[12] עם השינוי הזה, השחקנים הפכו ליותר אלגנטיים ומעודנים, תוך שמירה על האלמנטים הקומיים שלהם.^[13] בעוד שהיצירות במופעי המינסטרל היו אמריקאיות בלבד בתוכנן, הוודוויל שאב את מקורותיו הן מהתרבות האמריקאית והן מהתרבות האירופאית, כגון שייקספיר וקסטרטו.^[13] עם השינוי הדמוגרפי שחל בארצות הברית בתקופה זו (לרבות: המעבר מהכפר אל העיר, ההגירה הגדולה של אפרו-אמריקאים וכן זרם של מהגרים לארצות הברית), הקומדיה הרחבה והמוזיקה של וודוויל פנו לקהל רחב הרבה יותר מאשר זה של מופעי המינסטרל.^[12] ככל שוודוויל הפך ליותר ויותר פופולרי, כך גם חקייני נשים הפכו ליותר ויותר פופולריים גם כן. חקיינים רבים התחילו את דרכם עם קומדיה נמוכה בוודוויל ועשו את דרכם למעלה.^[10] חקיין הנשים המפורסם ג'וליאן אלטינג', למשל, זכה להצלחה רבה בוודוויל ובסופו של דבר עשה את דרכו אל במות ברודוויי, שם הופיע כאישה.^[10] בשלב זה, חקיינות נשים נחשבה כמשהו עבור גברים לבנים סטרייטים, וכל מי שסטה מכך - נענש.^[12] הקשר עם מין והומוסקסואליות הוביל בסופו של דבר לדעיכה בפופולריות של וודוויל במהלך התקופה הפרוגסיבית.^[12] חקייני הנשים - הן בתקופת מופעי המינסטרל והן בתקופת וודוויל - חיברו יחד מוזיקה, ריקודים וקומדיה, וחיבור זה נמשך עד היום.^[10]

במחצית הראשונה של העשור הראשון של המאה ה-20, חקייני נשים החלו להיות מזוהים עם הקהילה הגאה, ועל כן מופעים אלו נחשבו לשנויים במחלוקת ומפוקפקים, בשל כך נאלצו לשנות צורתם ומיקומם לעיתים קרובות.^[12] מצורת בידור מיינסטרימית ופופולרית, הדראג נדחק והחל להיות מוצג רק באזורים מפוקפקים, כמו למשל שכונת העוני טנדרלוין שבסן פרנסיסקו.^[12] במקומות כאלו חקיינות הנשים התפתחה בהדרגה אל התופעה שבהמשך החלה להיות מוכרת כ"דראג" וכ"מלכות דראג".^[11] מלכות דראג כמו חוזה סיירה^[15] ואלשיה ברווארד^[16] הופיעו לראשונה במועדונים האלה.^[12] אנשים הלכו למועדונים האלו כדי לשחק בגבולות המגדר והמיניות, והם הפכו למקומות מפגש ובילוי עבור הקהילה הגאה בכלל ועבור גברים הומוסקסואלים בפרט. ככל שהתרבות הלהט"בית הפכה אט אט ליותר ויותר מקובלת בחברה האמריקאית, כך גם הדראג הפך (אם כי לא לחלוטין) ליותר מקובל בחברה של היום.^[11]

ערכים מורחבים – מהומות קפיטריית קומפטון, מהומות סטונוול

במאי 1959, מהומות פרצו בלוס אנג'לס בעקבות הטרדת שתי מלכות דראג על ידי שני שוטרים, בבית הקפה "Cooper Do-nuts" שבדרום העיר, מקום מפגש פופולרי בקרב טרנסג'נדרים. במשך לילה שלם מלכות דראג, לסביות, נשים טרנסג'נדריות וגברים הומוסקסואלים התפרעו ברחובות הסמוכים, שבסופו של דבר נחסמו על ידי המשטרה. הייתה זו אחת ההתקוממויות הראשונות של הקהילה הגאה בארצות הברית.^[17]

בשנת 1966, בסן פרנסיסקו, התרחשו מהומות קפיטריית קומפטון, בהן היו מעורבים מלכות דראג ואחרים.^[18] אירוע זה סימן את תחילתו של 'אקטיביזם טרנסג'נדרי' בסן פרנסיסקו.^[18]

ב-17 במרץ 1968, בלוס אנג'לס, כמחאה על עיכובים והטרדות מצד שוטרי משטרת לוס אנג'לס, שתי מלכות דראג הידועות בשמות "הנסיכה" ו-"הדוכסית" ערכו מסיבה ביום פטריק הקדוש בפארק גריפית', אזור קרוזינג ידוע ופופולרי, ועל כן גם מטרה תכופה של פעילות משטרתית. יותר מ-200 גברים הומוסקסואליים לקחו חלק באירוע זה במהלך אותו היום.^[19]

מלכות דראג היו מעורבות גם במהומות סטונוול, שהיו סדרה של הפגנות אלימות ספונטניות של חברי הקהילה הגאה בניו יורק נגד פשיטה משטרתית שהתרחשה בשעות הבוקר המוקדמות של ה-28 ביוני 1969, בגיי בר בשם "סטונוול אין" (Stonewall Inn) בגריניץ' וילג', מנהטן. אירוע זה נחשב לאירוע מכונן והחשוב ביותר, שהוביל לתנועת שחרור ההומואים ולמאבק המודרני למען זכויות להט"ב באמריקה.^[20][21]

בקיץ 1976, מסעדה בפייר איילנד פיינס (כפריר בעיירה ברוקהייבן שבמחוז סאפוק, ניו יורק) מנעה כניסתה של מבקרת בלבוש דראג בשם טרי וורן. כאשר שמעו על כך חבריו של וורן בצ'רי גרוב (כפריר אחר בברוקהייבן), הם לבשו לבוש דראג וב-4 ביולי 1976 הם הפליגו במונית נהר לפייר איילנד פיינס. אירוע זה הפך להיות אירוע שנתי, שבו מלכות דראג מגיעות לפייר איינלד פיינס, ונקרא "Invasion of the Pines" ("הפלישה לפיינס").

בדצמבר 2015, ‏Radar Productions‏ (חברה אמריקאית להפקת אירועים) ומישל טי פיתחו את הרעיון של "שעת סיפור מלכות הדראג".^[22] לאחר שנערך לראשונה בספרייה הציבורית של סן פרנסיסקו, האירוע אומץ על ידי הספרייה הציבורית של ברוקלין בקיץ 2016 ומאז המשיך לספריות, מוזיאונים, חנויות ספרים, מרכזי בילוי ופארקים שונים ברחבי ארצות הברית, קנדה ובריטניה.^[23]

מלכות דראג רבות מופיעות עם שם במה. דוגמאות לשמות של דראג קווינס הן: רוקסן ראסל^[24] (שם הבמה של לוגאן קרטר) ו-ז'ה ז'ה שייקספיר (שם הבמה של כריסטר לינדראו).‏^[25][26] מלכות דראג יכולות לבחור לעצמן את "שם הדראג" שלהן, או לקבל אותו מחברה, שלעיתים מכונה "אימא-דראג".^[27] לעיתים, אימהות-דראג משמשות כמנטוריות של בנות-הדראג שלהן, ומערכת היחסים ביניהן היא למעשה חניכה. "משפחות-דראג" היו חלק מתרבות הנשפים - תת-תרבות להט"בית מחתרתית שהייתה פופולרית בקרב קהילת הדראג בשנות ה-60.‏^[28]

שמות במה של מלכות דראג נוטים להכיל משחק מילים חבוי שאומר משהו על דמותה של מלכת הדראג, דוגמת שמה של מלכת הדראג האמריקאית פארה מון (Farrah Moan) ששמה מורכב משם השחקנית פארה פוסט והמילה האנגלית לגניחה, ובצירוף שני השמות נשמע כמו "פרומון".

התהליך של "להיכנס לדמות דראג" יכול לקחת מספר שעות, בין אם בשל בחירתה בסגנון מסוים, בחיקוי של סלבריטי מסוים או בהבעת עמדה על מנת להעביר מסר חברתי או פוליטי. לשיער, לאיפור וללבוש חשיבות רבה עבור מלכות דראג.^[29] מלכות דראג נוטות להתאפר בצורה מוגזמת הרבה יותר מכפי שאישה נשית אופיינית הייתה מתאפרת.

לעיתים קרובות, מלכות דראג יוצאות למועדונים ולברים (לרוב: גיי בר), שם הן בדרך כלל מופיעות במופע דראג.^[30] מלכות דראג רבות מופיעות לפרנסתן במופעים שונים, אם כי ישנן מלכות דראג שמתלבשות בדראג כתחביב בלבד.^[31]

חלקים רבים ממופעי דראג אינם ניתנים להגנה על ידי חוקי קניין רוחני.^[32]

מופע דראג הוא מופע בידור המורכב ממגוון של שירים, מונולוגים או מערכונים המוצגים על ידי דראג קווין יחיד או קבוצה של דראג קווינז (שעשויים להופיע כל אחד בנפרד, או כולם יחדיו) במטרה לבדר את הקהל. המופעים יכולים להיות מבוצעים על ידי חובבנים, בברים מקומיים קטנים ועד להפקה בימתית מורכבת באולם תיאטרון גדול. מופעי דראג רבים מציגים גם שירים, שיכולים להיות מבוצעים בשירה חיה על הבמה או בליפ סינק לשירים מוקלטים, וכן קטעי משחק וריקוד. לעיתים קרובות, המבצעים מופיעים בלבוש דראג ולפעמים מבצעים חיקויים של סלבריטאים (לרוב: של זמרות). ישנם אירועים ציבוריים מסוימים המתמקדים סביב מופעי דראג, למשל Southern Decadence - אירוע רחוב שנתי שנערך בניו אורלינס במסגרתו נערך מצעד שבראשו, באופן מסורתי, נמצאת מלכת דראג.^[33]

להלן רשימה חלקית, של סרטי קולנוע בהן מופיעות דמויות דראג:

ישנם זמרים הלובשים בגדי נשים בצורה מוגזמת כחלק מההופעה שלהם, אבל הם אינם בהכרח מלכות דראג. לדוגמה, הזמר בוי ג'ורג' מתאפר ומתלבש בסגנון קאמפי של דראג קווינז, אבל הוא אומר שהוא איננו "דראג קווין" בעצמו.^[34] לעומתו, רופול היא דמות דראג קווין מקצועית המופיעה כזמרת.^[35]

להלן רשימה חלקית, של שירים אשר מילותיהם מתייחסות לדראג קווינז:

הדראג הפך להיות היבט חגיגי בחיי הקהילה הגאה המודרניים.^[36] גיי ברים ומועדונים גאים רבים ברחבי העולם מציגים מופעי דראג כאירועים מיוחדים. במקומות מסוימים ציינו אירועים כאלו כימי חג בינלאומיים, על מנת לקדם את המופעים. בארצות הברית, חגיגות דראג נערכות בדרך כלל בתחילת חודש מרץ.

תוכנית תחרות הריאליטי "המירוץ לדראג של רו פול" היא תוכנית הטלוויזיה המצליחה ביותר ברשת הטלוויזיה לוגו. בשנת 2016, זכה מנחה התוכנית רופול בפרס אמי עבור "המנחה הטוב ביותר של תוכנית ריאליטי או תוכנית תחרות ריאליטי".^[37] עם זאת, המשתתפים והזוכים בתחרות זו עדיין לא מקבלים את אותה רמה של הכרה כמו משתתפי וזוכי תוכניות מציאות של המיינסטרים.

בקרב קהילת הלסביות, ההומואים, הביסקסואלים והטרנסג'נדרים (LGBT), לעיתים קרובות נמתחת ביקורת על השתתפותן של מלכות דראג במצעדי גאווה ואירועים ציבוריים אחרים, מתוך אמונה שמדובר בהצגת תדמית מוגבלת ומזיקה של אנשים הומוסקסואלים בקרב מי שמחוץ לקהילת הלהט"ב, ועל ידי כך נפגעת קבלה חברתית רחבה יותר. על גישה זו עצמה נמתחה ביקורת, בשל הגבלת הביטוי העצמי ועידוד הרעיון שיש דרכים "נכונות" ו-"לא נכונות" להיות הומו. בשנים האחרונות, מלכות דראג רבות השתתפו בצורה בולטת באירועים שכאלו.

לעיתים קרובות, מלכות דראג סופגות ביקורות בכך שהן מקדמות סטריאוטיפים שליליים כלפי נשים, תוך השוואה להשחרת פנים.^[14] לעומת זאת, חלק מהפמיניסטיות מאמצות את הדראג כקריאת תיגר של תפקידים מגדריים מסורתיים, תוך התנגדות לנורמות החברתיות של המראה וההתנהגות המצופים מגברים ומנשים תוך הדגשה של המלאכותיות של הנשיות והגבריות.

לעיתים, מלכות דראג סופגות ביקורות גם מחברי הקהילה הטרנסג'נדרית - בעיקר, אך לא באופן בלעדי, מצד נשים טרנססקסואליות רבות, בשל חששות שסטריאוטיפים שליליים הקיימים כלפי מלכות דראג עלולים "להיבדק" גם בהן. לדוגמה, סטאר מאריס המנוחה, פעילה טרנסג'נדרית קנדית, כתבה שיר ששמו "I'm Not A Fucking Drag Queen" (בעברית: "אני לא מלכת דראג מזוינת"), המבטא את תסכולה מהתפיסה השגויה כלפיה, כאילו היא מלכת דראג. השיר הוצג בסרט הקולנוע "יותר טוב משוקולד", בביצועה של ג'ודי, אישה טרנסג'נדרית המגולמת על ידי פיטר אוטרברידג', בהופעה בגיי בר. לאורך כל הסרט, דמותה של ג'ודי מנסה להשתלב עם נשים-סיסג'נדריות, ואת השיר היא מבצעת, בין השאר, כאקט של התרסה קרטרית והעצמה עצמית. נשים טרנססקסואליות אחרות דוחות את הביקורת הזאת בהקשר הרחב יותר, ורואות במלכות דראג כבעלות-ברית במאבקן המשותף למען הכרה ושוויון.

בטלוויזיה הפקיסטנית עלי סלים הצליח לזכות לרמת רייטינג גבוהה במיוחד^[38]

מדיה וקבצים בנושא דראג קווין בוויקישיתוף

• דראג קווין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ספורט הארץ, ראשת העיר פריז בחרה במלכת דראג לשאת את הלפיד האולימפי, ועוררה סערה, באתר הארץ, 9 במאי 2024