דפסון

בדרך כלל, דפסון משולב עם ריפמפיצין וקלופאזימין לטיפול בצרעת.

הוא משמש לטיפול וגם למניעת דלקת ריאות מפנימוציסטיס קריניי (PCP). דפסון גם כן משמש למנוע טוקסופלזמוזיס, אצל אנשים שאינם מסוגלים לסבול טרימיתופרם (באנגלית: trimethoprim) עם סלפימיתוקסאזול (באנגלית: sulfamethoxazole).^[7]

דפסון עשוי לשמש לטיפול בעקיצות ששן חום שהפכו לנקרוזה. דפסון יחד עם דיאטה ללא גלוטן עשוי גם לעזור עם dermatitis herpetiformis.

דפסון אוראלי היה אחד מהתרופות הראשונות המשמשות לטיפול באקנה בינוני עד חמור, ועדיין משמש מדי פעם לטיפול באקנה במקרים חמורים.^[8][9] צורה אקטואלית של דפסון היא גם יעילה עם פחות תופעות לוואי.^[10]

עדיין לא ברור אם השילוב עם פירימיתאמין (באנגלית: pyrimethamine) שימושי במניעת המלריה.^[11]

תסמונת רגישות יתר מדפסון מתפתחת אצל 0.5-3.6% מאנשים שטופלו בתרופה, עם שיעור תמותה של 9.9%.^[12]

תופעות הלוואי המשמעותיות ביותר של תרופת הדפסון הן המוליזה (שעלולה להוביל לאנמיה המוליטית) ומטהמוגלובינמיה.^[13] כ-20% מהחולים שטופלו בדפסון סובלים מהמוליזה.^[14] תופעה זו נפוצה וחמורה יותר אצל חולים עם חוסר באנזים G6PD. דווח מקרה של המוליזה אצל ילוד מדפסון בחלב אם.^[15] אגרנולוציטוזיס מתרחש לעיתים רחוקות כאשר דפסון בשימוש לבד, אבל מתרחש בתדירות גבוהה יותר בשילוב עם טיפולים למניעת מלריה.^[16] חריגות במבנה תאי דם לבנים, כוללים אנמיה אפלסטית, הם נדירים, אך הם הגורם למרבית מקרי המוות המיוחסים לדפסון.^[17][18]

דלקת כבד רעילה וצהבת דווחו על ידי היצרן. צהבת עלולה להתרחש גם כחלק מתגובת הדפסון או תסמונת דפסון. דפסון מעובד על ידי מערכת ציטוכרום P450 (באנגלית: (Cytochromes P450 (CYPs), במיוחד איזואנזים CYP2D6, ו-CYP2B6 ו-CYP2C19.^[19]

כאשר שימוש מקומי, דפסון יכול לגרום לגירוי קל בעור, אדמומיות, עור יבש, צריבה וגרד. כאשר נעשה שימוש בדפסון יחד עם מוצרי בנזואיל פרוקסיד, עלולים להופיע כתמי עור צהובים או כתומים זמניים.^[20]

תופעות לוואי אחרות נפוצות כוללות בחילה, כאב ראש, ופריחה. בנוסף לנדודי שינה, פסיכוזה, ונוירופתיה פריפרית. השפעה על הריאות מתרחשת רק לעיתים נדירות, ועלולות להיות חמורות, אך בדרך כלל הן הפיכות.

כאנטיביוטיקה, דפסון מעכב סינתזת חיידקי חומצת dihydrofolic, באמצעות תחרות עם חומצת para-aminobenzoic על האתר הפעיל של synthase dihydropteroate.^[21] למרות שמבחינה מבנית דפסון שונה ממשפחת הסולפונאמידים, יש לו אותו מנגנון פעולה.

כאשר נעשה שימוש בדפסון לטיפול בבעיות עור שבהן אין לחיידקים תפקיד, מנגנון הפעולה של דפסון אינו ברור. לדפסון יש השפעות אנטי-דלקתיות והשפעה על המערכת החיסונית.^[22]

כחלק מפרץ הנשימה שמשמש נויטרופילים להרוג את החיידקים, Myeloperoxidase ממיר מי חמצן H₂O₂ לחומצה תת-כלורית (באנגלית: hypochlorous acid HOCl). החומצה הזאת היא החומצה החזקה ביותר שנוצרת על ידי נויטרופילים, ועלולה לגרום לנזק משמעותי ברקמות הגוף בהימצאות דלקת. דפסון עוצר את ה-Myeloperoxidase בצורת ביניים לא פעילה, מה שגורם לעיכוב האנזים. הדבר מונע הצטברות של חומצת היפוכלורוס, ומפחית את הנזק לרקמות במהלך דלקת.^{[23][24][25][26][27]}

עיכוב Myeloperoxidase גם הוצע כמנגנון חוסך-נוירון להפחתת דלקת במחלות ניווניות כגון מחלת אלצהיימר ושבץ.^[28]

למרות שדפסון אנטי-דלקתי ולא סטרואיד, הוא לא מתאים להגדרה הרגילה של NSAID (נוגדי דלקת שאינם סטרואידים). על פי ההגדרה, משפחת ה-NSAID חוסמים cyclo-oxygenase כמנגנון הפעולה העיקרי שלהם, אשר דפסון לא עושה.

הדפסון חסר ריח, אבקת גבישים לבנה עד קרמי-לבנה עם טעם מעט מריר.

בתחילת המאה ה-20, הכימאי הגרמני פאול ארליך היה מפתח תאוריות של רעילות סלקטיבית מבוססות במידה רבה על היכולת של פיגמנטי צביעה מסוימים להרוג את המיקרואורגניזמים. גרהרד דומק, שמאוחר יותר זכה בפרס נובל למאמציו, פרץ דרך בשנת 1932 עם גילוי הפרונטוזל האדום האנטי-בקטריאלי (באנגלית: sulfonamidochrysoidine). מחקרים נוספים באותו הקשר פתחו את הדרך לתרופת הסולפונאמידים, הסוכן הפעיל של הפרונטוזל, על ידי דניאל בווית (באנגלית: Daniel Bovet) והצוות שלו במכון פסטר (1935),^[29] ולאחר מכן הדפסון פותח באופן עצמאי על ידי ארנסט פורניו (באנגלית: Ernest Fourneau)^[30] בצרפת. ועל ידי גלאדווין בטל (באנגלית: Gladwin Buttle) בבריטניה.

• אנטיביוטיקה
• דלקת כבד
• נויטרופילים
• סולפונאמידים

מדיה וקבצים בנושא דפסון בוויקישיתוף

• פרטים על תרופת דפסון.
• רשימת ארגון הבריאות העולמי של התרופות החיוניות הנדרשות בכל מערכת בריאות בסיסית.
• שימושים קליניים של דפסון.