דניס סובולב

סובולב נולד ברוסיה, בעיר לנינגרד (לימים סנקט פטרבורג) בשנת 1971 ולמד בשני בתי הספר מן הידועים באימפריה הרוסית ובברית המועצות: גימנסיה 157, "הגימנסיה של נסיכת אולדנבורג" וליסאום סנט פטרסבורג 239 (אנ') ("אננשולה" אנה הקדושה, הידוע בזכות בוגריה, מתמטיקאים ופיזיקאים דגולים). לאחר סיום התיכון, במשך שלוש שנים למד פיזיקה והשתתף בפעילות יהודית. בשנת 1991 עלה לישראל והתיישב בתל אביב. כעבור שנה עבר לירושלים והחל את לימודיו בחוג לספרות אנגלית ובתוכנית "אמירים" באוניברסיטה העברית בירושלים, שם בשנת 1999 קיבל את התואר דוקטור לפילוסופיה עבור העבודה "קונטרה-פונקט: מחשבה וקיום בשירתו של גיררד מאנלי הופקינס". משנת 1999 מלמד בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה.

מ-1996 סובולב מפרסם סיפורת, שירה ומסות ברוסית בכתבי עת בארץ וברוסיה: הז'ורנל הירושלמי, 22, ניבה, Nota Bene, ארטיקל ואחרים.

ב-2005 רואה אור הרומן שלו ברוסית ירושלים,^[1] שפרקיו התפרסמו בין השנים 2000 ו-2005. הרומן זכה לביקורות^[2][3][4][5] ומחקרים רבים^{[6][7][8][9][10][11]}, ובשל אופיו הפילוסופי והאקספרימנטלי, וכן המבנה הפרגמנטרי^[12] והזהות המפוצלת של המספר / המספרים, לעיתים גרם הרומן לוויכוחים סוערים בין מבקרי הספרות^[13]. הרומן ירושלים נכנס לרשימה הקצרה של פרס הבוּקר הרוסי לשנת 2006^[14][15]. לפעמים נלמד הרומן בקורסים האוניברסיטאיים הדנים בספרות רוסית עכשווית, ויש חוקרים הרואים בו את נקודת המפנה בספרות רוסית-ישראלית. בשנת 2009 סובולב מתחיל לפרסם "אגדות חיפה", אשר עם הזמן מכונסים כפרקים ברומן שלו ברוסית לגנדות הר הכרמל^[16] שרואה אור בשנת 2016. גם הרומן הזה זכה לביקורות^{[17][18][19][20][21]} ומחקרים רבים בכתבי עת וספרי מחקר^[22][23][24]. ב-2020 בכתב העת ניבה בסנקט-פטרבורג מתפרסם חלק ראשון של הרומן התחייה, תחת הכותרת "על הסף"^[25]. הופעתו עוררה תגובות נלהבות^[26]. חוקר הספרות רומן כצמן כתב בספרו הקלות הנשגבת של היצירה, כי רומן זה הוא "מלחמה ושלום" של הספרות הרוסית-ישראלית^[27]. קוראים אחרים ציינו את ההשפעה הרגשית החזקה של הרומן^[28][29].

הרומן הפרגמנטרי ירושלים מבקש לבחון את העולם ההיסטורי והתרבותי בתום התקופה הפוסטמודרנית ואת הקיום האנושי בו^[30]. הרומן מורכב משבעה פרקים שאינם קשורים זה בזה בעלילה רציפה ודמויות, מלבד הפרק המסכם שבו הגיבורים הראשיים נפגשים בשרות מילואים. מה שמאחד אותם היא ירושלים, המהווה מציאות תרבותית, אותה מבקשים להבין ובה מנסים למצוא את מקומם הגיבורים. רובם הם בני עליית שנות ה-90 מברית המועצות לשעבר והיצורים האגדיים והמיתיים שמזדמנים בדרכם, כגון היהודי הנודד, לילית, ערפדית, ארבעת חכמינו בדרכם ל"פרדס" ועוד. הרומן נחתם בחזון ירושלים של מעלה, הנשאר מעבר לגבולות ההשגה הקיומיים של מספר הפרק המסכם. בסגנון הסיפורת של סובולב מתמזגים היסודות הריאליסטיים, ההיסטוריים והפנטסטיים. הנושאים ההיסטוריים, כגון תולדות הכוזרים או רצח רבין, מופיעים בכפיפה אחת עם סוגיות חברתיות כמו קשיי ההגירה ובעיות העולם האקדמי. אין זה רומן חברתי ובפרט לא רומן ההגירה. הוא מושתת על מקורות יהודיים, אבל, בשונה מהספרות היהודית-הרוסית במחצית הראשונה של המאה ה-20, אינו משמש כספרות מינורית בתוך הספרות הרוסית, מפני שרואה את עצמו לא כיצירת המיעוט היהודי אלא כחלק מהספרות הישראלית. כמו כן, אין הוא יכול להיתפס כספרות השוליים בספרות הישראלית, משום שתופס את עצמו כחלק מהספרות הרוסית. הווה אומר, זהו רומן פילוסופי אוניברסלי, טרנס-תרבותי, השייך באותה המידה לספרויות הרוסית והישראלית. הפילוסופיה של סובולב, המושפעת מתאודור אדורנו והוגי אסכולת פרנקפורט אחרים, נסובה סביב נושא החופש. בתפיסתו, הפרגמנטריות של הקיום, "הכאוס המדמם של ההיסטוריה" מהווה בסיס לחיפוש אחרי החופש ואחרי האמת. מהותו של חיפוש זה נעוצה ב"וויתור" הגדול שהוא, בראש ובראשונה, ויתור על ה"שלטון-בכול". הוויתור מוביל להכרת החופש כאפשרות חדשה, המצויה במרווחים שבין הפרגמנטים הכאוטיים של הישות^[31]. נוסף על כך, הדגישו המבקרים והחוקרים את המרכזיות של הבדידות ברומן, כמצב קיומי וכעמדה קוגניטיבית מכוננת^[32]. ד"ר מירוסלבה מיכלסקה-סוחנק הראתה כי מאחורי ה"כרונוטוף" הישראלי של הרומן בתחילת המאה העשרים ואחת, ואף היא למרגלותיה של ירושלים של מעלה, קיימת ברומן נוכחותה של פטרבורג שלא מוזכרת במפורש, אך נוכחותה יוצרת נדבך כרונוטופי נוסף^[33]. נטליה סטרקינה הראתה את הקשרים הרבים שבין הרומן לבין תרבויות המחאה ו"תרבויות המחתרת" של סוף המאה העשרים^[34], הנושא שהדיון בו יימשך גם ברומן היותר מאוחר של סובולב התחיה.

ברומן לגנדות הר הכרמל. ארבעה עשר סיפורים על אהבה וזמן סובולב מפתח את הפואטיקה האופיינית שלו במרחב התרבותי של חיפה וסביבותיה. כמו ברומן הקודם, המחבר מרכיב את המציאות ואת ההיסטוריה מפרגמנטים ומחפש נואשות אחרי החופש והנצח בלב לבו של הכאוס. בשונה מהרומן הקודם, המטמורפוזה הפלאית, האופיינית לאגדותיו של סובולב, מתרחשת בפרקי הרומן הזה לא במציאות אלא באישיותם של הגיבורים. בניגוד לירושלים מתמקד הלגנדות בתודעה ההיסטורית, בהתפתחותה והיפוכיה, זוהי תודעה כוזבת ואמיתית, אמינה ובלתי-אמינה בעת ובעונה אחת. כך, טראומת המלחמה משנה את אישיותו של חייל צה"ל; אהבה משנה את האוהבים; פגישה מקרית עם האינטליגנט מרוסיה משנה את אישיותה של צברית צעירה ממוצא רוסי, שנפשה הולכת לאיבוד בחיים המטורפים של הכרך. לפי הפילוסופיה של הרומן, בעולם של אהבה וזמן, החופש והנצח אינם ניתנים במתנה או בהתגלות, אלא נלמדים בעבודה מאומצת. למידה או חניכה זו נעוצה בהבנה מחודשת של הסימנים התרבותיים הסובבים את הגיבור, במאמץ פרשני מתמשך שמוחק את הגבול בין יצירה לקיום. בכך סובולב מפתח ומגשים את החזון הפואטי של "ספרות הקיום", שהציג בספרו יהודים ואירופה. סובולב הסופר חיי את עולם הסימנים והסמלים התרבותיים כעולם האובייקטים. שלא כמו בתפיסות פוסטמודרניות, אין הם נחווים כציטוטים בטקסט שמחליף את הקיום, אלא אדרבה, נתפסים כישות אובייקטיבית. מבין מבקרי הספרות והחוקרים, בספרו על ספרות רוסית-ישראלית דן פרופ' קצמן באחד הפרקים מהרומן לגנדות הר הכרמל בתור "טקסט מפתח" שבעזרו ניתן להגיע לכמה וכמה תובנות חשובות בנוגע לספרות רוסית-ישראלית באופן כללי^[35]. ולרי שובינסקי מציין כי בשונה מירושלים הרומן לגנדות יוצר עולם הרמטי, הכולל בתוכו את כל המידע שבו הקוראים זקוקים להבנתו^[30]. לעומת זאת, מראה פרופ' פיאלקובה את ההתכתבות המורכבת ורבת-פנים שבין הרומן לבין מקורות יהודיים, שרובם אינם מוזכרים ברומן במפורש^[36], בעוד שד"ר רויטברג מדגישה את החשיבות של הנדבך הפילוסופי המעוגן בפילוסופיה רוסית דתית^[37]. ד"ר מיכלסקה-סוחנק מראה את דיאלקטיקה המורכבת המגשרת בין המיתי וההיסטורי, החומרי והרוחני, הפרטי והאוניברסלי ברומן. המבקר הנודע יליסייב כותב כי הנושא המרכזי של הרומן הוא היחס שבין היסטוריה בטרגיותה לבין אהבה שבה משתקף הפרט^[38]. יניקובה מתארת איך ה"מסע" דרך הרומן בהדרגה גורם לראות את חיפה אחרת, גם בזמן וגם במרחב^[39]. החוקר ומבקר הספרות ידוע, אמוסין, מדגיש את המתח הטרגי הקיים ברומן בין הפואטיקה והמיתופואטיקה של המקום, מחד, וניכור הפרט בעולם העכשיווי, מאידך^[40].

ב-2017 מתפרסם קובץ שיריו ברוסית טרופים [שבילים]^[41] – מהדורה שנייה של הקובץ שפורסם לראשונה בשנת 1999. ב-2020 רואה אור ספר השירים דרך^[42] ועורר עניין בקרב חוקרי ספרות ומבקרים^[43].

אחד הנושאים המרכזיים בספר שיריו של סובולב טרופים הוא "הפתיחות לישות", הנעוצה בקבלת הריאליות המפתיעה של האובייקטים והאירועים, הממלאים את עולמו של המשורר בשנים הראשונות של שהותו בירושלים. כותרת הספר מביעה את הרעיון הזה; היא מהווה משחק מילים: פירוש המלה тропы ברוסית הוא "טרופים"או "שבילים", שתי המשמעויות הללו משחקות תפקיד מרכזי בספר. נושא זה מאחד את כל המחזורים המרכיבים את הספר והשונים מאוד הן בתמטיקה שמתנודדת בין הכוזרים לבין עולים חדשים של ימינו, והן בפואטיקה שנעה בין צורת הסונט לבין השירה האוונגרדית. הטרופים/השבילים יכולים להוביל את המשורר לוויתור ושתיקה, כמו בירושלים, או ללמידה ושינוי העצמי, כמו בלגנדות הר כרמל, אך בכל מקרה הכתיבה/ההליכה בהם היא, לדידו של סובולב, האפשרות היחידה של גילוי החופש, האמת והנצח. הנושא של המפגש בין הקיום האנושי בתוך "הדברים" בממשותם המוחשית לבין הנצח חוזר בצורותיו השונות בשירותיו של סובולב שפורסמו לאחר שנת 2015^[44].

מחקריו פורסמו בכתבי העת המובילים במחקר הספרות והתרבות, כגון New Literary History, Language and Literature: Journal of the Poetics and Linguistics Association, Voprosy Literatury, SEL: Studies in English Literature 1600-1900, Victorian Literature and Culture, Christianity and Literature, English: the Journal of the English Association, English Studies, Connotations, Texas Studies in Literature and Language, Nineteenth-Century Literature Criticism, Mejdunarodnyi Zhurnal Issledovanii Kultury, ורבים אחרים. מחקרים בתרבות היהודית קובצו וראו אור כספר ברוסית Res Judaica: יהודים ואירופה בשנת 2007. הספר עובד לקהל הרחב וראה אור במהדורה פופולרית יותר ב-2008^[45]. סובולב פרסם ספרי מחקר באנגלית: The Concepts Used to Analyze ‘Culture’: A Critique of Twentieth-Century Ways of Thinking (2010); The Split World of Gerard Manley Hopkins: An Essay in Semiotic Phenomenology (2011).

הספר The Split World of Gerard Manley Hopkins מוקדש לאחד מגדולי השירה האנגלית, המודרניסט הבריטי הראשון ג'ררד מאנלי הופקינס. בספר זה מנוסחת תפיסה שיכולה להגדיר את ראייתו הפילוסופית והפואטית של סובולב עצמו. הוא מנסח כאן את תפיסת "הפנומנולוגיה הסמיוטית" אשר מתמקדת, בשונה מן הפנומנולוגיה המסורתית יותר, לא בתודעה בהתכוונותה אל העולם, אלא במבע הספרותי כמימוש חלקי של מערוכות הסימנים, כפי שהוא מכוון אל התודעה. סובולב ומציע מספר כלים אנליטיים המאפשרים ניתוח הממשות של מבע זה ומבקש להראות כי שירתו של הופקינס מאחדת את הממדים הקיומי והאינטלקטואלי, את תופעות העולם ואת הרפלקסיה התרבותית, מבלי לצמצם את המשמעויות בשני הממדים או למנוע סתירות ביניהן. ממדים אלה בלתי ניתנים להפרדה, אך בעת ובעונה אחת בלתי ניתנים לאיחוד או אף גישור ביניהם. באמצעות שיטתו, סובולב מנתח את מורכבות תודעתו ה"מפוצלת" של הופקינס ורואה בפיצול זה את סוד הצלחתו של המשורר. במשתמע, מדובר באחד המאפיינים המרכזיים של "המצב האנושי" באשר הוא. ביצירותיו הספרותיות של סובולב, תפיסות אלה נעשות מורכבות אף יותר.

• סובול, דניס. 'אלגוריה ומשמעות ביצירת קפקא'. בתוך: קפקא: פרספקטיבות חדשות. בעריכה של זיוה שמיר, יוחאי עתריה וחיים נגיד. תל אביב: ספרא, עיון ומחקר, 2013, עמ' 24–67.
• סובולב, דניס. 'פו הדוב, "דרך השלילה" והמרחב האוטופי'. דפים למחקר בספרות 20 (2017), עמ' 96–131.
• סובולב, דניס. 'קונטרה-פונקט סמנטי בשירה'. עלי שיח 49 (2003), עמ' 59–73.
• סובולב, דניס. 'הנוכחות האלוהית, החוויה וההמשגה – עשרים פרמטרים של המבע התיאופואטי'. בתוך "תיאופואטיקה: אסופת מאמרים", בעריכה של אבי אליקים ושלומי מועלם. הסדרה לפילוסופיה יהודית. תל אביב: אדרא, 2020, עמ' 160–198.

• הדף של דניס סובולב, באתר אוניברסיטת חיפה
• האתר של דניס סובולב ב-Academia.edu
• דניס סובולב, דף שער בספרייה הלאומית