דיר קדיס
דיר קָדִיס (בערבית: دير قديس). בתרגום: מנזר קדוש) הוא כפר גדול בנפת רמאללה ואל-בירה ברשות הפלסטינית, דרום השומרון, 16 קילומטר מערבה מרמאללה[1] ובין הכפרים ניעלין וח'רבת'א בני חרית ובסמוך למודיעין עילית.
 | |
| מדינה / טריטוריה | הרשות הפלסטינית (רובו בשטח B) |
|---|---|
| נפה | רמאללה ואל-בירה |
| שטח | כ5,500 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 2,000 (2004) |
| קואורדינטות | 31°56′58″N 35°02′44″E / 31.949444444444°N 35.045555555556°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
לאחר הסכמי אוסלו 1995,סווגו 93.3% מהשטח הכולל של הכפר, כשטח C (שליטה כוללת של ישראל) והיתרה - 6.7% מהשטח כשטח B (שליטה אזרחית של הרש"פ).[2]
אוכלוסיית הכפר בשנת 2004 הייתה כ-2,000 תושבים. שטח בתי הכפר על 300 דונם ומטעי הזיתים של תושביו על כ-5,000 דונם.[3]
מקור השם
המלה הראשונה בשם הכפר "דיר" (دير) מבהירה שבמקום היה מנזר. המלה "קדיס" מלמדת על קדושה.
וילנאי אינו יודע על איזה קדוש מדובר.[4] גם תושבי הכפר אינם יודעים מי היה הקדוש, אך מצביעים על החורבה שמצפון מערב לכפר כמקום שבו התגורר האיש ה"קדוש.[2]
"כפר קטן על ראש גבעה, עם גנים מצפון, ומנזר הרוס ומערה ליד...השם מרמז שפעם היה כאן מנזר".[5]
ככל הנראה מדובר על מנזר מהתקופה הצלבנית.
היסטוריה
מוצאם של תושבי הכפר הוא מתימן.[2]
ב-1596 הוא מופיע ברשימות העות'מאניות, ככפר ששייך לנפה של רמלה במחוז עזה. בכפר היו 11 בתים והתושבים שילמו מסים על תוצרת חקלאית, בסך של 5,400 אקצ'ה.
בשנת 1863 ביקר במקום ויקטור גרן והעריך את האוכלוסייה המקומית ב-350 תושבים. הוא ציין כי דיר קדיס הוא כפר קטן בפסגת אחת הגבעות עם גנים בצפונו ובמזרחו - באר.[6]
בתקופת המנדט הבריטי היה הכפר שייך לנפת רמלה. על פי סקר הכפרים שהתקיים בשנת 1945 מספר תושביו הוערך כ-440 ושטחו 8,224 דונם טורקי.[7]
ביולי 1943 הושלמה על הגבעה מצודת טגרט של המשטרה הבריטית. בנובמבר 1947, במסגרת פינוי הצבא הבריטי מארץ ישראל, פונתה תחנת רדאר מהכפר.[8] לפני מלחמת ששת הימים המצודה הוחזקה על ידי הלגיון הירדני ולאחר המלחמה על ידי משמר הגבול.[9] כיום הבניין עומד נטוש.[10]
לפני הסכמי אוסלו נקנו אדמות דרום דיר קדיס על ידי מאיר (מוריס) ברכפלד וחברת ציפחה אינטרנשיונל, עליהן הוקמה אחרי שנים שכונת "אחוזת ברכפלד" של מודיעין עילית. בין דיר קדיס לאחוזת ברכפלד עוברת גדר הפרדה.
אדמות
השטח הכולל של הכפר הוא 8,224 דונם, מתוכם, בשנת 1945 עובדו 2,884 דונם , 5,332 דונם היו אדמות בור והישוב עצמו היה בנוי על 8 דונם.[11]
לפי ARIJ, ישראל הפקיעה 2,735 דונם שהם כשליש מאדמות הכפר, כדי להקים שלושה ישובים ישראליים:
1818 דונם למודיעין עילית, 446 דונם לנילי,471 דונם לנעלה.[2]
עם סיום בניית גדר ההפרדה בשנת 2008, חלק מאדמת הכפר הופרדה על ידי הגדר. הפעם הראשונה שתושבי הכפר קיבלו אישור להגיע לאדמותיהם, הייתה ב-2012.[2]
תשתיות
חשמל: דיר קדיס מחוברת לרשת חשמל של חברת החשמל הירושלמית, משנת 1985. [2]
מים: תושבי הכפר מחוברים לרשת מים שהוקמה בשנת 1975.[2]
ביוב: לדיר קדיס אין רשת ביוב ציבורית. תושבי הכפר משתמשים בבורות ספיגה לסילוק שפכים.[2]
עיסוקי התושבים
התושבים מתעסקים בחקלאות וברעיית צאן. חלק מהם עובדים בישראל במקצועות הבנייה. חלקם מחזיקים מוסכים.
לקריאה נוספת
- עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, הוצאת משרד החינוך ומטח 2010, עמ' 239
