דולפין נהרות סיני

על פי ממצאי מאובנים נראה שהדולפיניים היגרו מהאוקיינוס השקט לנהר היאנגצה לפני 20 מיליון שנים. דולפין הנהרות הסיני היה אחד מכמה מיני דולפינים שחיים במים מתוקים באופן בלעדי. נהרתן הגנגס חי בנהר הגנגס, נהרתן האינדוס חי בנהר האינדוס, דולפין האמזונאס והפרנסיסקנה לה פלטה, חיים בנהרות האמזונאס והאורינוקו שבדרום אמריקה.

בעבר הייתה תפוצתו של דולפין הנהרות הסיני לכל אורכו של נהר היאנגצה, אולם היא הצטמצמה במהלך השנים בשל פעילות האדם. מעט לפני הכחדתו, תפוצתו הייתה מוגבלת לאזור נתיב-המים הראשי של סין בין אגם דוגנטינג לדונגלינג.

כאשר ברח מסכנה, דולפין הנהרות הסיני יכול היה להגיע למהירות של 60 קמ"ש, אולם מהירותו במרבית הזמן הייתה בין 10 ל-15 קילומטרים בשעה. יכולות הראייה והשמיעה שלו התנוונו באופן ניכר במהלך אלף השנים האחרונות, ותנועתו וניווטו הסתמכו בעיקר על אקולוקציה. גודלו של מוחו היה כגודל מוחם של גורילה ושל שימפנזה, ומדענים מעריכים כי הוא היה חכם יותר מהפרימטים.

לפי ספר השיאים של גינס, דולפין הנהרות הסיני היה הלווייתנאי הנדיר ביותר בעולם^[3]. הוא נתגלה למדע ב-1914, ונצפה בפעם האחרונה בספטמבר 2004.

ארגון השימור העולמי מנה מספר איומים אפשריים לדולפין הנהרות הסיני, שייתכן שגרמו להיכחדותו. הראשונה היא תקופה שבה ניצוד דולפין הנהרות הסיני בידי האדם, היא תקופת הקפיצה הגדולה קדימה. סיבות אחרות היו מכשירי דיג שפגעו בדולפין, שימוש לא חוקי בדיג בשיטת שיתוק בעזרת הלם חשמלי (Electrofishing), התנגשויות עם כלי שיט, אובדן של בתי גידול וזיהום^[4].

יחד עם התפתחותה הכלכלית של סין, הלחץ על דולפין הנהרות הלך וגדל. פסולת ביתית ותעשייתית זרמה לנהר היאנגצה. קרקעיתו של הנהר נחפרה, וחוזקה בעזרת בטון במקומות רבים. תנועת כלי השיט הוכפלה, גודלם גדל, ורשתות הדיג הפכו לרחבות יותר ולקטלניות יותר. רמות הרעש הגבוהות הפכו את דולפין הנהרות הסיני, שממילא הסתמך רבות על שמיעה, מועד להתנגשויות עם מדחפים של סירות. לא רק זאת, גם אוכלוסיית הדגים שמהם ניזון דולפין הנהרות הצטמצמה באופן משמעותי בעשורים האחרונים. גודלן של אוכלוסיות מסוימות של דגים אלו הגיע לאלפית מגודל האוכלוסייה שלפני ההתפתחות הכלכלית המסיבית^[5].

בשנות ה-70 וה-80, כחצי מהמיתות של דולפיני נהרות סיניים התרחשו בעקבות תפיסתם של הדולפינים כדיג משני ברשתות הדיג. בתחילת שנות ה-2000, שיתוק באמצעות הלם חשמלי נחשב כגורם המסוכן ביותר לדולפין הנהרות^[4]. אף על פי שהוצאה מחוץ לחוק, שיטת הדיג הקטלנית הייתה נפוצה בין הדייגים הסיניים. בנייתו של סכר שלושת הנקיקים הוסיפה לצמצום בבתי הגידול של הדולפין, ורק הביאה לגידול במספר כלי השיט הנוסעים בנהר.

• המאה ה-3 לפנה"ס - האוכלוסייה מנתה לפי הערכות כ-5,000 פרטים.
• שנות ה-50 - האוכלוסייה הוערכה בכ-6,000 פרטים.
• 1958–1962 - בהשראת הקפיצה הגדולה קדימה מקועקע מעמדו המסורתי המכובד של דולפין הנהרות.
• 1979 - הרפובליקה העממית של סין מכריזה על דולפין הנהרות הסיני כמין הנתון בסכנה.
• 1983 - הוצאת ציד דולפין הנהרות אל מחוץ לחוק.
• 1984 - מצוקתו של דולפין הנהרות הסיני מושכת כותרות בסין^[6]
• 1986 - האוכלוסייה מוערכת בכ-300 פרטים.
• 1989 - מושלמת בנייתו של סכר ה-Gezhouba על נהר היאנגצה.
• 1990 - האוכלוסייה מוערכת בכ-200 פרטים.
• 1994 - החלה בנייתו של סכר שלושת הנקיקים.
• 1996 - ארגון ה-IUCN מדרג את מצב המין בסכנת הכחדה חמורה (Critically Endangered).
• 1997 - האוכלוסייה מוערכת בפחות מ-50 פרטים.
• 1998 - שבעה פרטים מתגלים בסקירה.
• 2003 - מאגר המים של סכר שלושת הנקיקים מתחיל להתמלא.
• 2004 - הצפייה האחרונה הידועה בדולפין הנהרות הסיני, כאשר פרט נמצא מת על שרטון.
• 2006 - בחיפוש שנערך לא נמצא אף פרט ממין זה, והוא הוכרז כמין נכחד כפי הנראה.

מדיה וקבצים בנושא דולפין נהרות סיני בוויקישיתוף

• דולפין נהרות סיני, באתר ITIS (באנגלית)
• דולפין נהרות סיני, באתר NCBI (באנגלית)
• דולפין נהרות סיני, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• דולפין נהרות סיני, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• דולפין נהרות סיני, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• דולפין נהרות סיני, באתר GBIF (באנגלית)