דויד פיסארו

פיסארו החל את הקריירה במדי קבוצת הנוער של סנטיאגו וונדררס. הוא החל לשחק בקבוצה הבוגרת בעונת 1997, ושיחק במדיה במשך שתי עונות.

לאחר שירד עם סנטיאגו לליגת המשנה בעונתו השנייה בקבוצה, עבר פיסארו בגיל 19 בלבד לאודינזה מהסרייה א'. מאמן הקבוצה דאז, לואיג'י דה קאניו, לא העניק לפיסארו הזדמנויות רבות, ולאחר עונה וחצי בהן צבר תשע הופעות ליגה בלבד, הושאל חזרה למולדתו לקבוצת אוניברסידד דה צ'ילה. בחצי עונה במדיה כבש פיסארו שער ליגה אחד בשש הופעות. הוא שב לקבוצה לקראת עונת 2001/2002, תחת המאמן האנגלי רוי הודג'סון, הוסט פיסארו לעמדת הקשר המרכזי, והיה לשחקן הרכב משמעותי עבור הקבוצה. גם החלפתו של הודג'סון בג'אמפיירו ונטורה באמצע העונה לא פגעה בתפקודו ובהופעותיו של פיסארו, ששמר על מקומו כשחקן הרכב במרכז הקישור.

הגעתו של המאמן לוצ'אנו ספאלטי לקראת עונת 2002/2003 הייתה לרגע מכריע בקריירה של פיסארו באודינזה. תחת המאמן החדש הפגין פיסארו יכולת גבוהה (כולל שיא קריירה של שבעה שערי ליגה ב-33 משחקים כבר באותה העונה), הוביל את מרכז הקישור של הקבוצה, עד שבסיומה של עונת 2004/2005 הגיעה אודינזה למקום הרביעי בליגה, שמשמעותו הופעת בכורה בליגת האלופות עבור המועדון.

היכולת של פיסארו במדיה של אודינזה הביאה לעניין רב בשחקן מצד קבוצות בכירות ביבשת. ב-14 ביולי 2005, לאחר חמש עונות במדי אודינזה, נמכר פיסארו לאינטר מילאנו של המאמן רוברטו מאנצ'יני תמורת סכום של כ-10 מיליון אירו ומחצית מכרטיס השחקן של גוראן פאנדב. פיסארו זכה בתואר הראשון בקריירה באחד ממשחקיו הראשונים בקבוצה, כשעלה מהספסל לאחר כשעה בניצחונה של אינטר 1-0 על יובנטוס בהארכה בסופר קאפ האיטלקי. עם זאת, פיסארו לא הצליח להשתלט על המקום בהרכב, אותו תפס חואן סבסטיאן ורון, וסיים את העונה עם שער בודד ב-24 הופעות ליגה. באותה העונה זכה פיסארו עם קבוצתו באליפות איטליה (אינטר סיימה שלישית בטבלת הליגה, אך בעקבות המסקנות מפרשת הטיית המשחקים בסרייה א' 2006 נרשמה כזוכה באליפות לאותה העונה) ובגביע האיטלקי, בו פתח פיסארו בצמד משחקי הגמר שבסיומם גברה אינטר 4-2 על רומא בסיכום שני משחקים.

לאחר עונה אחת בלבד באינטר, ולקראת עונת 2006/2007 בסרייה א', עבר פיסארו לרומא, שם שב לשתף פעולה עם מאמנו האחרון באודינזה, לוצ'אנו ספאלטי^[1]. פיסארו לא שותף בניצחונה של רומא 1-0 על קבוצתו לשעבר אינטר בסופר קאפ האיטלקי, אך הפך בהמשך העונה לשחקן הרכב קבוע במדי רומא, שסיימה את העונה כסגנית האלופה אחרי אינטר. השתיים נפגשו גם לצמד משחקי גמר הגביע האיטלקי, שבסיומם זכתה רומא בגביע עם ניצחון 7-4 בסיכום שני המשחקים. במשחק הראשון, בו גברה רומא 6-2 על אינטר, פתח פיסארו בהרכב. הוא עלה מהספסל לאחר כשעה במשחק הגומלין. עונה אחר כך נפגשו רומא ואינטר בפעם השלישית ברציפות בגמר הגביע האיטלקי, ולאחר שנכלל בצד המנצח בשני משחקי הגמר הקודמים, עשה זאת פיסארו שוב כשעלה בהרכב בניצחון קבוצתו 2-1 במשחק הגמר. הייתה זו זכייה שלישית ברציפות עבורו בגביע, ובפעם השנייה ברציפות סיימה רומא עם פיסארו כסגנית האלופה.

בעונת 2011/2012, בה הגיע לקבוצה המאמן לואיס אנריקה, איבד פיסארו את מקומו בהרכב ובחצי עונה רשם שבע הופעות ליגה בלבד. ב-31 בינואר 2012 הושאל פיסארו למנצ'סטר סיטי של המאמן רוברטו מאנצ'יני, מאמנו לשעבר באינטר^[2]. הוא ערך חמש הופעות ליגה בלבד עד לתום העונה, והיה שותף לזכייתה של הקבוצה באליפות אנגליה. לאחר תקופת ההשאלה בסיטי לא שב פיסארו לשחק ברומא, בה שיחק בסך הכול במשך חמש וחצי עונות, בהן צבר קרוב ל-150 הופעות ליגה.

לקראת עונת 2012/2013 שב פיסארו לשתף פעולה עם מאמנו לשעבר ברומא, וינצ'נצו מונטלה, כשחתם במדי פיורנטינה. במשך שלוש עונות רצופות היה פיסארו לשחקן הרכב במדי הקבוצה שסיימה שלוש פעמים רצופות במקום הרביעי בליגה. בעונת 2013/2014 אף סייע לפיורנטינה להעפיל לגמר הגביע האיטלקי, שם פתח בהרכב בהפסדה של פיורנטינה 3-1 לנאפולי. בסך הכול רשם פיסארו 83 הופעות ליגה במדי פיורנטינה, וכבש במדיה ארבעה שערים.

לקראת עונת 2015/2016 חזר פיסארו לקבוצת נעוריו סנטיאגו וונדררס, 17 שנים לאחר שעזב. הוא ערך שמונה הופעות ליגה באותה העונה, שבסיומה שוחרר מהמועדון והיה לשחקן חופשי.

ב-31 בינואר 2017 חתם פיסארו באוניברסידד דה צ'ילה.

פיסארו החל את דרכו בנבחרות הצעירות של צ'ילה. הוא כבש שלושה שערים והיה מהבולטים בנבחרתו באליפות אמריקה הדרומית עד גיל 20 בינואר 1999, וכחודש אחר כך, ב-17 בפברואר, ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת צ'ילה הבוגרת. הוא רשם את הופעתו הראשונה תחת המאמן נלסון אקוסטה במשחק ידידות בו נפרדה צ'ילה בשוויון 1-1 מול גואטמלה.

מספר חודשים אחר כך, זומן פיסארו על ידי אקוסטה לסגל צ'ילה לקראת קופה אמריקה 1999 בפרגוואי. פיסארו פתח בהרכב במשחקה הראשון של צ'ילה בטורניר, בו נוצחה 1-0 על ידי מקסיקו בשלב הבתים. הוא לא שותף בשני משחקיה הנותרים של צ'ילה בבית, שלאחריהם העפילה לשלב הנוקאאוט מהמקום השלישי בטבלה. פיסארו עלה מהספסל בניצחון 3-2 על קולומביה ברבע הגמר. הוא עלה מהספסל פעם נוספת בחצי הגמר מול אורוגוואי, שם הפסידה נבחרתו בתום דו-קרב בעיטות עונשין. פיסארו כבש את הבעיטה הרביעית והאחרונה של נבחרתו בדו-קרב. במשחק על המקום השלישי נוצחה צ'ילה בפעם השנייה בטורניר על ידי מקסיקו, ללא פיסארו שלא שותף במשחק.

פיסארו ייצג את צ'ילה בטורניר הכדורגל באולימפיאדת סידני (2000), שם זכתה נבחרתו במדליית הארד. צ'ילה הפסידה לקמרון, הזוכה במדליית הזהב, בשלב חצי הגמר, אך גברה על ארצות הברית במשחק על מדליית הארד. בהמשך היה שותף לניסיונותיה הכושלים של צ'ילה להעפיל ממוקדמות מונדיאל 2002 ומוקדמות מונדיאל 2006.

בשנת 2005, לאחר כישלונה של צ'ילה להעפיל למונדיאל 2006, הודיע פיסארו על פרישה מהנבחרת. הוא ציין מספר סיבות לפרישתו, ובהן הסכסוך עם מאמן הנבחרת חובנאל אולמוס ונשיא ההתאחדות הצ'יליאנית. הוא אף הביע ביקורת על שחקני הדור הצעיר של הנבחרת שלטענתו לא מתייחסים אליה ברצינות ומפגינים חוסר מקצוענות. כמו כן, הביע את רצונו לבלות זמן רב יותר עם משפחתו.

ב-20 במאי 2013, קרוב לשמונה שנים מאז הופעתו האחרונה בנבחרת, זומן פיסארו לסגל צ'ילה על ידי המאמן חורחה סמפאולי, לאחר מספר שיחות בין השניים. פיסארו נטל חלק בארבעה משחקים בתוך שלושה חודשים, מהם שני משחקים במסגרת מוקדמות מונדיאל 2014. בהמשך לא הצליח לזכות בזימון לסגל צ'ילה למונדיאל 2014, ובמשך שנה וחצי לא זכה להופיע במדיה של צ'ילה.

פיסארו הוחזר לסגל כחודש לפני טורניר קופה אמריקה 2015 ששוחק בצ'ילה, וזומן לסגל הנבחרת לקראת הטורניר. במשחק הפתיחה זכה לדקות ספורות בניצחון 2-0 על אקוודור. לאחר שלא שותף במשחק השני (שוויון 3-3 מול מקסיקו), עלה פיסארו מהספסל לעשרים דקות בניצחון המרשים 5-0 על בוליביה, שהעלה את צ'ילה לשלב הבא מהמקום הראשון בבית. ברבע הגמר עלה פיסארו מהספסל חמש דקות לסיום הניצחון 1-0 על אורוגוואי. בחצי הגמר מול פרו עלה לשחק עם פתיחת המחצית השנייה, וסייע לקבוצתו לנצח 2-1 ולהעפיל לגמר. במשחק הגמר מול ארגנטינה ישב פיסארו על הספסל, ולא שותף בניצחונה של צ'ילה 4-1 בדו-קרב פנדלים. בסך הכול שותף פיסארו בארבעה משחקים בזכייתה הראשונה אי פעם של צ'ילה בטורניר הקופה אמריקה.

אינטר מילאנו

• אליפות איטליה: 2005/2006
• הגביע האיטלקי: 2005/2006
• הסופר קאפ האיטלקי: 2005

רומא

• הגביע האיטלקי (2): 2006/2007, 2007/2008
• הסופר קאפ האיטלקי: 2007

נבחרת צ'ילה

• מדליית כסף אולימפית: סידני 2000
• קופה אמריקה: 2015

מדיה וקבצים בנושא דויד פיסארו בוויקישיתוף

• דויד פיסארו, באתר Transfermarkt
• דויד פיסארו, באתר Soccerway
• דויד פיסארו, באתר BDFutbol
• דויד פיסארו, באתר WorldFootball.net
• דויד פיסארו, באתר National Football Teams
• דויד פיסארו, באתר FootballDatabase.eu
• שגיב ברעם‏, האיש שבנה את רומא מחדש, באתר וואלה‏, 16 בפברואר 2010