דוד פלטיאל

פלטיאל נולד ליצחק (איזק) משה וליוהאן (אנה) פלטיאל (לבית ספילג).^[2] היו לו שישה אחים: לאופולד (1910), שרה רבקה (1912), חנה (1917), ישראל (1920), הינדה (1921) וקונו (1923). במהלך ילדותו סבל מאנטישמיות וספג קללות וגידופים בשל היותו יהודי. עובדה זו דחפה אותו להפוך למתאגרף, כדי שלא יציקו לו ולבני משפחתו. לדבריו, המשפט שהדהד בראשו בזמן הקרבות היה: "אף אחד לא יקרא לי יהודי מלוכלך" (בנורווגית: "Ingen vil kalle meg en skitten jøde").

בצעירותו הצטרף למועדון האגרוף טרונדהיים. הוא התאגרף בקרבות הראשונים שלו עבור המועדון Kampforbundet Rød Enhetssport (אנ').

בשנת 1935 זכה לראשונה באליפות נורווגיה במשקל קל ובשנים 1936 ו-1937 הגן על תוארו. בשנת 1936 הוא זכה בגביע המלך הנורווגי (נו') למתאגרף הטוב ביותר.^[3] בשנת 1940 הגיע שוב לגמר אליפות נורווגיה.

במלחמת העולם השנייה, לפני שהנאצים הגיעו לנורווגיה, הוא היגר לשוודיה ומשם הצליח להגר לסקוטלנד. רוב בני משפחתו וחבריו נרצחו בשואה. במהלך המלחמה זכה באליפות מערב-סקוטלנד באגרוף במשקל בינוני ובמשקל קל-כבד. בסקוטלנד הצטרף לצבא, ולאחר מכן היגר למדינת ישראל.

ב-2 באוגוסט 1955 התחתן פלטיאל עם הדי (יהודית) שפר (1919), לזוג בת ו-4 נכדים. הוא נפטר בבית חולים בתל אביב ב-30 באפריל 1994. ב-2013 נפטרה אשתו. שניהם קבורים בבית הקברות ירקון, פתח תקווה, ישראל.

דוד פלטיאל הוא בן דודו של ג'וליוס פלטיאל, אביר מסדר אולף הקדוש.

פלטיאל זכה למיצגים במוזאון הספורט השוודי ובמקומות נוספים ברחבי נורווגיה.