גשר החירות (בודפשט)

גשר החירות (בהונגרית: Szabadság híd; עד 1945: "גשר פרנץ יוזף") הוא גשר על נהר הדנובה התוחם את מרכז בודפשט מדרום. הגשר, העשוי ברזל ושני מגדלי אבן, הוקם בין 1894 ו-1896 לפי תכנונו של האדריכל יאנוש פקטהאזי (János Feketeházy). תבנית הגשר מרמזת על גשר תלוי, אף שאינו כזה.

גשר החירות
Szabadság híd

הגשר מפשט לבודה, עם גבעת גלרט ברקע
מידע כללי
סוג	גשר זיזי, גשר רכב-רכבת, גשר רכבת קלה
שימוש	מכוניות, חשמליות
מיקום	בודפשט
מדינה	הונגריה הונגריה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1894-1896
תאריך פתיחה רשמי	1896
חומרי בנייה	ברזל
אדריכל	יאנוש פקטהאזי
מידות
אורך	366.6 מטר
רוחב	20 מ'
מידע טכני
מפתחים	3
קואורדינטות	47°29′9″N 19°3′8″E / 47.48583°N 19.05222°E / 47.48583; 19.05222
ארפאד מרגיט השלשלאות אליזבת החירות פטפי ראקוצי דאק פרנץ הרכבת הרכבת החדש מגיירי

בצד פשט (המזרחי) מתחבר הגשר בכיכר Fővám tér, סמוך לשוק המקורה של פשט ולאוניברסיטת בודפשט לכלכלה.
בצד בודה (המערבי) מתחבר הגשר לכיכר גלרט (Gellért tér), לצידם של מלון ומרחצאות גלרט ולמרגלות גבעת גלרט.

אורך הגשר 366.6 מטרים ורוחבו 20.1 מטרים, והוא מיועד לתנועת מכוניות, חשמליות והולכי רגל. שני עמודי התמיכה מעוטרים בסמל הונגריה הכולל כתר מוזהב ושני פסלים עשויים ברונזה של הציפור האגדית טורול בראש כל אחד מהם.

חנוכת הגשר, ב-4 באוקטובר 1896, התבצעה במעמדם של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה והונגריה ורעייתו, מלכת הונגריה אליזבת (סיסי). המסמר האחרון בגשר, שהיה עשוי כסף, חובר בצידה של פשט על ידי הקיסר עצמו. באותה עת, ועד סוף מלחמת העולם השנייה נקרא הגשר "גשר פרנץ יוזף".

ב-16 בינואר 1945 פוצץ הגשר, כמו שאר גשרי הדנובה בבודפשט, על ידי צבא גרמניה הנאצית, אולם נפגע פחות מכולם. הכוחות הסובייטים הקימו גשר זמני ששימש כמעבר יחיד בין שני חלקי העיר בין מרץ 1945 לינואר 1946. ב-20 באוגוסט (החג הלאומי ההונגרי) 1946 נחנך הגשר מחדש כגשר החירות בהתבסס על תשתית שבכת ברזל עליה הותקן הכביש. השבכה הוחלפה בתשתית בטון ב-1984, והגשר נצבע מחדש בצבעו המקורי, ירוק. ב-20 באוגוסט 2007 נפתח הגשר מחדש לאחר שהיה סגור במשך כשנה ומחצה לצורך שיפוצים מקיפים^[1].