גרנטה

"גרנטה" נוסד בשנת 1889^[3] על ידי סטודנטים באוניברסיטת קיימברידג' בשם "הגרנטה" (The Granta), בעריכת רודולף צ'יימברז לימן (R. C. Lehmann, לימים משתתף עיקרי בכתב העת הסאטירי פאנץ', וכן פוליטיקאי וחבר פרלמנט). תחילה נועד להיות כתב עת לפוליטיקה סטודנטיאלית, הומור, וביכורים ספרותיים. שם כתב העת לקוח משמו של אחד מיובלי הנהר קאם (הנהר העובר בעיר קיימברידג'). עורך מוקדם נוסף של כתב העת היה ריצ'רד פרסקוט קגווין (R. P. Keigwin), חוקר תרבות דנמרק ושחקן קריקט ידוע בשעתו. בשנת 1912–1913 ערך את כתב העת אדוורד שאנקס, סופר, מבקר, ומשורר, שלימים נמנה עם משוררי מלחמת העולם הראשונה בבריטניה. עוד בין עורכי העיתון אוליבר לוקר-למפסון ואדווין מונטגיו.

בצורתו זו התקיים כתב העת במשך עשורים, וזכה לפרסם כתבי נעורים (ג'ובניליה) של כמה סטודנטים שהתפרסמו מאוחר יותר כיוצרים, ובהם: ג'פרי גורר, ויליאם אמפסון^[4] מייקל פריין, טד יוז, א. א. מילן^[5] סילביה פלאת', ברטרם פלטשר רובינסון, ג'ון סימפסון (שגם ערך את גרנטה בשעתו), וסטיבי סמית'.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 נקלע כתב העת לקשיים כספיים וסבל מאדישות מצד הסטודנטים. קבוצה של תלמידים לתארים מתקדמים הצילה אותו מסגירה, ובשנת 1979 נולד כתב העת מחדש ככתב עת ל"כתיבה חדשה",^[6] ופנה אל קהל כותבים וקוראים מחוץ לאוניברסיטת קיימברידג'. העורך הראשון במתכונת החדשה היה ביל ביופורד (סופר אמריקאי שלמד בקיימברידג', שאת ספרו "בין בריונים" (Among the Thugs) כתב במקור עבור כתב העת), וכהונתו נמשכה 16 שנה. אחריו ערך את כתב העת איאן ג'ק, מ-1995 עד 2007.

באפריל 2007 מונה ג'ייסון קאולי, שהיה עורך ירחון הספורט של "האובזרבר", לערוך את גרנטה. קאולי שינה את עיצוב כתב העת ופתח אתר אינטרנט חדש עבורו. בספטמבר 2008 עזב את המשרה משקיבל לידיו את עריכת הניו סטייטסמן.

אלכס קלארק, לשעבר סגנית העורך הספרותי ב"האובזרבר", החליפה את קאולי, והייתה לאשה הראשונה שכיהנה בעריכת גרנטה.^[7] בסוף מאי 2009 עזבה קלארק את המשרה, ועורך אמריקאי בשם ג'ון פרימן נטל לידיו את התפקיד.^[8]

גרנטה יוצא עתה כרבעון, ומפרסם תמהיל של סיפורת, זכרונות, כתבות שטח, עיתונות חוקרת, וצילום עיתונות.

בשנת 1994 רכש ריי הדרמן, אשר בבעלותו גם The New York Review of Books, שליטה בכתב העת. באוקטובר 2005 עברה השליטה לידי הנדבנית השוודית סיגריד ראוסינג.

בשנת 1989, הקים העורך דאז, ביל ביופורד, הוצאת ספרים ליד כתב העת. ההוצאה ביקשה להוציא 6 ספרים בשנה, ופעלה בשותפות עם הוצאת ספרי פינגווין, אשר טיפלה בשיווק ובהפצה. המטרה המוצהרת של הוצאת הספרים היא לפרסם יצירות אשר "מגרות, מעוררות השראה, עוסקות בשאלות קשות, ובוחנות תקופות היסטוריות מרתקות."

בעלת כתב העת, ראוסינג, הצהירה שתעמוד מאחורי השאיפות הללו, הן עבור כתב העת והן עבור הוצאת הספרים. בריאיון לפייננשל טיימס אמרה:

"[הוצאת] גרנטה לא תפרסם ספרים שלא היינו מפרסמים מתוכם בכתב העת. כתב העת הוא קנה המידה שלנו עבור הספרים. [...] אין אנו מתכוונים לתת את הדעת יותר לשיקולי מכירות, משום שנראה לי שעמדנו לאבד את המקוריות שלנו לגבי מה שרצינו לעשות."^[9]

בין הסופרים שפרסמו ספרים בהוצאת גרנטה נמנים מרטין איימיס,ג'וליאן בארנס, סול בלו, ביל ברייסון, פיטר קארי, ריימונד קארבר, ברוס צ'טווין, דון דלילו, ג'יימס פנטון, ריצ'רד פורד, נדין גורדימר, סטיבן קינג, מילן קונדרה, דוריס לסינג, איאן מקיואן, גבריאל גארסיה מארקס, אליס מונרו, ארונדהטי רוי, סלמאן רושדי, זיידי סמית', ג'ורג' סטיינר, פול ת'רו, מריו ורגס יוסה, ג'נט וינטרסון, ובעת האחרונה גם סופר המתח מייקל קולינס, המחזאי סיימון גריי, הסופרת האוסטרלית אנה פאנדר (מחברת "שטאזילנד"), והסופרת האמריקאית החירשת לואיז סטרן, והסופרת הפולנית אולגה טוקרצ'וק.

בשנת 1983 פרסם גרנטה (גיליון 7 של המתכונת החדשה) רשימה של 20 סופרים בריטיים צעירים שאותם הגדיר "מבטיחים". עשור לאחר מכן, ב-1993, שב כתב העת ופרסם רשימה של סופרים מבטיחים (גיליון 43), ושוב ב-2003 (גיליון 81).

בשנת 1996 (גיליון 54) פרסם כתב העת רשימה של סופרים אמריקאים מבטיחים, ושוב בשנת 2007 (גיליון 97). בשנת 2010 הוקדש גיליון 113 לסופרים מבטיחים בשפה הספרדית.

לפחות תריסר מן הסופרים הללו זכו או היו מועמדים סופיים לזכות בפרסים ספרותיים חשובים בהמשך הדרך, ובהם פרס מאן בוקר ופרס וויטברד.

• אתר האינטרנט הרשמי של גרנטה
• אתר האינטרנט הרשמי של גרנטה

• גרנטה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• דף הבית של כתב העת (באנגלית)
• דף הבית של הוצאת הספרים (באנגלית)