ברנרד לאון

לאון נולד בעיר אוטנה שבליטא, ב-7 ביוני 1921 למשפחה יהודית כבנם של ניסן לאץ (ניסונס לאצאס) ובלה לבית גרוסבארד. המשפחה היגרה למדינת מיין בארצות הברית כאשר לאון היה בן 14. הם התיישבו בלואיסטון, מיין. לאחר סיום התיכון החל לאון ללמוד זואולוגיה באוניברסיטה של מיין באורונו וקיבל בשנת 1942 תואר בוגר עם עבודת מחקר על "האללים המרובים בקביעת המין אצל צרעות טפילות הרבוברקון". מיד לאחר מכן המשיך ללימודי רפואה וקיבל תואר M.D מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס בשנת 1945. הוא המשיך להתמחות בבתי חולים יוקרתיים והמנטור שלו היה הקרדיולוג המפורסם סמואל אלברט לוין.

ברנrד לאון נשא לאישה את דודניתו לואיז בשנת 1946. הם נשארו נשואים עד למותה בשנת 2019. יחדיו הם הביאו 3 ילדים: אן, פרדריק ונעמי.

לאון נפטר בביתו במסצ'וסטס ב-16 בפברואר 2021 כתוצאה מדלקת ריאות ואי-ספיקת לב בגיל 99.^[1]

לאון סייע בהגברת המודעות למוות כתוצאה מדום לב כסיבת המוות המובילה במדינות המפותחות. ממחקר ותצפיות על מטופליו הוא הגיע למסקנה שדום הלב הפתאומי יכול להיות הפיך וישנה דרך להציל את האדם שלוקה בו.עד אז ניסו הרופאים לבצע החייאה בעזרת שוק חשמלי של זרם AC בזמן ניתוחי לב פתוחים ולאחר מכן השיטה שימשה גם בניסיונות החייאה של דום לב. אולם השיטה הייתה לא בטוחה ולא יעילה דיה וגם גורמת לנזק ללב ועלולה להיות מזיקה מכפי שהיא מועילה.על מנת למצוא שיטה מוצלחת יותר להחייאה, לאון נעזר במהנדס חשמל בשם ברוך ברקוביץ (Baruch Berkowitz). לאחר שנה של ניסיונות רבים לאון ושותפיו הוכיחו בשנת 1961 ששימוש בזרם DC ממוקד בעת דום לב החזירה את קצב הלב לקדמותו מבלי לגרום נזק וכוויות לאיברים פנימים. כך נסללה הדרך לגישות חדשות להחייאה לאחר דום לב ואפשרויות חדשות בתחום ניתוחי הלב.

הדפבירילטור וה"קרדיוורטר" סיפקו את הכלים העיקריים להקמת יחידת הטיפול נמרץ הכלילי (קורונרי) הראשונה^[2] בה מטופלים החולים בעלי סיכון לאריתמיות חדריות. ביחידות אשפוז אלה ניטור קפדני של האלקטרוקרדיוגרם איפשר התערבות מידית להפסקת הפרעות הקצב בעזרת דפיסרילטור-קונוורטר.^[3]

לאון גילה יישומים חדשים בקרדיולוגיה לשתי תרופות שכבר שימשו בטיפול:הדיגיטלה (מאצבעונית ארגמנית) והלידוקאיןבשנות ה-1950 הרעלת דיגיטלה הייתה אחת הסיבות למותם של חולי אי ספיקת לב. בעת עבודתו בבית החולים מונטפיורי בניו יורק, לאון הוכיח את תפקידה המכריע של רמת האשלגן בדם (קאלמיה) בבטיחות הטיפול בדיגיטלה. מחקרו הביא לעזיבת השימוש בהמוצר הדיגיטלי בעל הפעילות ארוכת הטווח, הדיגיטוקסין. לטובת גלוקוזיד דיגיטלי בעל פעילות קצרה יותר.^[4]ב-1964 הנהיג לאון שימוש חדש לתרופה לידוקאין:הטיפול בהפרעות קצב חדריות (ונטריקולריות) ומניעתן ביחידה הקורונרית. העבר שימש הלידוקאין כמעט רק ברפואת השיניים בחומר הרדמה מקומית.^[5]

יחד עם גנונג ולוין ב-1952 תיאר לאון תסמנות אריתמית שהתאפיינה ב-PR קצר QRS נורמטיבי וטאכיאריתמיה על-חדרית^[6] הוא ייחס אותה גורמים מסוימים במערכת האנדוקרינית ומערכת העצבים האוטונומית. בשנים הבאות עם הפצת רישומים בתוך חדרי הלב של הפעילות החשמלית של הלב התסמונת יוחסה לנוכחותן של פאסיות אנורמליות של הולכה בין העליות לחדרים, בדומה לתסמונת וולף-פרקינסון-וייט.^[7]

ב-1971 בשיתוף פעולה עם קריולוג אמריקאי אחר, מרשל וולף, הציע סיווג הפרעות הקצב החדריות על בסיס ההשערה שגובה תדירות הקצב ומורכבותו תואמים לפרוגנוזה גרועה יותר:האירוע הפרוגנוסטי שנלקח בחשבון על ידי לאון היה המוות הפתאומי ממקור לבבי.^[8] לאון השתמש בהתחלה בסיווג זה אצל החולים אחרי אוטם שריר הלב העוברים רישומי הולטר של אלקטרוקרדיוגרם למשך 24 שעות. כלי זה עדיין משמש לאבחון ופרוגנוזה גם מחוץ למחלת הלב האיסכמית.

בתחילת 1961 קיבץ לאון רופאים מפורסמים מבתי הספר של בוסטון כדי להעלות את המודעות לאיום שמהווה נשק גרעיני כתוצאה מהמתיחות בין ארצות הברית לברית המועצות. הארגון שהם הקימו נקרא רופאים עבור אחריות חברתית (אנ'). הפעילות שלהם עוררה רופאים ממדינות אחרות להתנגד לנשק הגרעיני. ב-1980 היה ממקימי האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית, בשיתוף עם הקרדיולוג הסובייטי ייבגני צ'אזוב. האגודה איגדה רופאים מ-41 מדינות, ועסקה בהסברה לגבי סכנות המלחמה הגרעינית ובחקר ההשלכות הרפואיות ארוכות הטווח של הנשק הגרעיני. ב-1985 קיבל בשם האגודה את פרס נובל לשלום.

• 1975-1974 - יושב ראש איגוד הידידות בין רופאי ארצות הברית וסין
• 1985 האיגודה הבינלאומי של הרופאים למניעת מלחמה גרעינית מיסודו של לאון ואחרים - זכה בפרס נובל לשלום
• 1986 - פרס גנדי לשלום
• פרס קרדינל מדיירוס פאס לשלום
• ב-1993 הרצה את ההרצאה השנתית לזכר אינדירה גנדי בניו דלהי
• פרס שער הזהב ( Golden Door Award) מטעם המכון הבינלאומי של בוסטון
• הפרס על שם פול דאדלי וייט - מטעם איגוד הלב האמריקאי
• 2002 - עיטור המסדר גדימינס של ליטא בדרגת מפקד
• 2014 - חבר חוץ של האקדמיה הרוסית למדעים
• חבר האקרדמיה האמריקאית למדעים ולאמנויות
• חבר חוץ של האקדמיה ההונגרית למדעים
• 21 תוארי דוקטור לשם כבוד בארצות הברית ובמדינות אחרות

• 2008 - הגשר בין הערים לאויסטון ואוברן במדינת מיין נקרא על שמו^[9]
• 2009 בית החולים "בריגהאם אנד וימנ'ס" בבוסטון הקים את הפרס ברנרד לאון לחינוך

מדיה וקבצים בנושא ברנרד לאון בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ברנרד לאון
• קרן לאון למחקר קרדיו-וסקולרי
• בנימין מוזס, שוק חשמלי למערכת הבריאות, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2018
• עופר אדרת, חמלה לפני הכל, באתר הארץ, 25 בפברואר 2021
• E. Kutka: Uteniškis – Nobeliopremijos laureatas. In: Naujoji Romuva, Nr. 2 (595), 2016, S. 66–74