בריר

האתר היה מיושב בימי קדם. בשנת 2013, במקביל לחפירות בתל חסי, נערך באתר סקר ארכאולוגי מטעם אוניברסיטת מיסיסיפי.^[2] בנוסף, על בסיס של קדרות פלישתית שנמצאה באתר הכפר ומתוארכת למאה ה-10 או ה-9 לפנה"ס, טענו החופרים שזהו היה כפר פלישתי.^[3]

האתר מזוהה עם העיירה היהודית ברור חיל במאה ה-1 לספירה, שהוזכרה בתלמוד כמקום מגוריו של רבן יוחנן בן זכאי.^[4][5][6]

במקורות ביזנטיים הוא נקרא בורירון (Buriron),^[7] ונמצאה בו קרמיקה מהתקופה הביזנטית.^[6]

שמו הנוכחי של הכפר מתוארך מהכיבוש הערבי של ארץ ישראל במאה ה-7.^[8]

בחורבות הכפר התגלו כתובות מימי השושלת הפאטמית המתוארכות למאה ה-10.^[8]

בתקופת השלטון הממלוכי הוא נבנה על הדרך הראשית מעזה לבית ג'יברין, מסתעף מדרך הים בבית חאנון. לבריר היה מקור עצמאי משלו למים, מה שהפך אותו למקום מנוחה מועדף למטיילים.^[8] הכפר היה מיושב במאה ה-15. בשנת 1472/1473 הקדיש הסולטאן הממלוכי קאיתבאי את הכפר לטובת מדרסה בירושלים.^[9]

בריר צורף לשטחי באימפריה העות'מאנית בשנת 1517, וברשומות המס של 1596 היה תחת הנהיה (אנ') של עזה, חלק מהסנג'ק של עזה. הייתה בו אוכלוסייה של 210 משקי בית;^[10] אוכלוסייה מוערכת של 1,155.^[7] כל תושבי הכפר היו מוסלמים. תושבי הכפר שילמו שיעור מס של 40% על מוצרים חקלאיים, כמו חיטה, שעורה, פירות, כוורות ועיזים; סה"כ 32,000 אקצ'ה. 5/24 חלקים מההכנסות עברו לוקף של קאיתבאי.

בשנת 1838 כתב אדוארד רובינסון כי בריר הוא "כפר פורח המהווה מעין נקודה מרכזית במישור... [הייתה בו] באר ציבורית גדולה, שבה גמלים שואבים מים באמצעות סאקיה, או גלגל מים עם צנצנות".^[11] בנוסף, הוא ציין את בריר ככפר מוסלמי, שנמצא במחוז עזה.^[12]

בשנת 1863 תואר בריר כ"כפר גדול ומשגשג בן 1,000 תושבים. כל בתיו היו עשויים בוץ, למעט זה של שייח' הכפר שביתו בנוי מאבן",^[13][14] וכן נכתב כי "סביב הבאר, שהיא רחבה ועמוקה, ישנם עשרה פירים עתיקים העשויים שיש לבן, ומשמשים ליצירת שוקת".^[15]

ברשימת כפרים עות'מאנית רשמית משנת 1870 צוין שבבריר יש 167 בתים ואוכלוסייתו מונה 579 איש, כאשר ספרו רק את הגברים.^[16][17] בשנת 1883 תיאר סקר ארץ ישראל המערבית את הכפר כגדול, עם גלגל מים ממזרח, בריכה מצפון וגן מדרום.^[18]

בריר היה חשוב מבחינה אסטרטגית במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, וב-9 בנובמבר 1917 היה אחד המקומות הראשונים שנתפסו על ידי כוחות בעלות הברית מהאימפריה העות'מאנית במהלך קרב הנסיגה שלאחר קרב עזה השלישי, ובכך הוא ביסס את האחיזה הבריטית בעמדות השולטות בגישות ליפו וירושלים.^[8]

במהלך תקופת המנדט הבריטי התרחב הכפר מערבה, הוקם מסגד במרכזו יחד עם מרפאה וטחנת קמח. היו שני בתי ספר יסודיים - אחד לבנות ואחד לבנים - שנוסדו בשנת 1920. מים סופקו על ידי שלוש בארות בתוך הכפר ולקראת סוף המנדט תושבי הכפר קדחו בארות ארטיזיות. הכלכלה המקומית התעצמה בשנות הארבעים כאשר חברת הנפט העיראקית גילתה נפט בסביבת בריר וקדחה באר נפט. בנוסף לשוק של הכפר, נוסף שוק בכל יום רביעי, שמשך אליו תושבים אחרים ובדואים. חקלאות וגידול בעלי חיים העסיקו את מרבית התושבים, והגידולים העיקריים היו של הדרים, ענבים ותאנים.

לפי מפקד פלשתינה משנת 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, הייתה בבריר אוכלוסייה של 1,591 תושבים, כולם מוסלמים.^[19] לפי מפקד 1931 האוכלוסייה גדלה ל-1894 תושבים, כולם מוסלמים, שחיו ב-414 בתים.^[20]

לפי סקר הכפרים של שנת 1945 הוערכה אוכלוסיית בריר בכ־2,740 תושבים, כולם מוסלמים, והיה לכפר שטח של 44,220 דונם, על פי סקר אדמות ואוכלוסיות רשמי. מתוכם 409 דונם היו מטעים ואדמות להשקה, 43,319 שימשו לגידול דגנים,^[21] ואילו 130 דונם היו אדמה בנויה.^[22]

בני כפר בריר השתתפו באופן פעיל בלחימה.ב־13 בינואר 1948 הוצבו מחסומי דרכים בכביש המוביל לכפר, במטרה למנוע את מעבר השיירות היהודיות בדרכן ליישובים היהודיים בדרום.^[23]ב־29 בינואר כוחות היישוב היהודי נכנסו לכפר בחמישה משוריינים, אך נהדפו ללא נפגעים.ב־14 בפברואר^{[דרוש מקור]} שיירה יהודית החליפה אש עם המיליציה המקומית ונסוגה. תושבי הכפר בנו מחסום בכניסה אליו.ב־15 בפברואר שיירה מניר-עם נתקלה בדרכה צפונה במחסומים ואש בכפר ויהודי אחד נהרג.^[23][24] השיירה נאלצה לחזור לניר-עם אך עברה למחרת,^[23] לאחר שהמחסום פורק על ידי כוחות בריטים.ב־16 במרץ שיירה יהודית שיצאה מניר-עם צפונה בליווי צבאי בריטי, נתקלה בבריר בתעלה עמוקה לרוחב הכביש, ונאלצה לחזור ולנסוע בכביש החוף.^[23] בני הכפר חיבלו בכביש בהוראת הוועד הערבי העליון.^[25]ב־5 באפריל, שיירה שהגיעה דרך נגבה לניר-עם נתקלה באש ליד הכפר ויהודי אחד נהרג. ב־11 באפריל נפתחה דרך חדשה ליישוב גברעם בין בריר לכפר סומסום.^[23]

לפי בני מוריס, ב-18–19 באפריל 1948, הוקם הקיבוץ ברור חיל על אדמה יהודית ליד הכפר.^[26]לפי ההיסטוריון הפלסטיני וליד ח'אלדי, הקיבוץ הוקם על ידי וטרנים יהודים ממלחמת העולם השנייה על ראש גבעה במרחק של כקילומטר מבריר. לדבריו, הניו יורק טיימס דיווח כי "כאשר ערביי בריר התעוררו, הם מצאו את היהודים מקימים בתים מוכנים מראש ובונים חומת מגן ומגדל שמירה." תושבי הכפר פתחו באש עליהם, אך העבודה הושלמה עד הצהריים.מייסדי הקיבוץ היו בעיקר עולים יהודים ממצרים^{[דרושה הבהרה]} שהשתייכו לגרעין תנועת החלוץ.^[27]

במהלך מבצע ברק שנערך בחודש מאי 1948,^[28] כבש הגדוד התשיעי של חטיבת הנגב של הפלמ"ח את בריר,^[29] לאחר שנתקל בהתנגדות עזה.^[30] המבצע הצבאי סתם גולל על איום התעבורה בכביש.^[31] הכפר נחשב ל"כפר מרצחים". לפי ההיסטוריון משה גבעתי, הורה דוד קרון לקטול כל גבר בגילאים 16–60 והלוחמים מילאו את הוראתו.^[32] לדברי בני מוריס, הגדוד ככל הנראה חולל בכפר "מעשי זוועה" ו"הרג כמה עשרות תושבים".^[29] באחת מהסריקות בבתי הכפר נמצאה גופת נערה כבת 16 שככל הנראה נאנסה ולאחר מכן נרצחה.^[33][34] שאר התושבים ברחו לעזה.^[35] בעקבות כיבוש הכפר, נמלטו מערבה גם תושבי הכפרים חוליקאת וכוכבה, שמצפון לבריר,^[35] ונתרוקן גם הכפר ג'וליס.^[36]

לאחר המלחמה נכלל האזור במדינת ישראל. בשנת 1950 הוקמו על אדמת הכפר בריר המושבים תלמים וחלץ.הכפר נזכר בדוח של מחלקת המודיעין מאפריל 1951 ובו דרישה להריסת הכפרים הנטושים לאורך ציר ג'וליס-סעד, בשל היותם "משמשים כמקומות חניה, לינה והסתתרות למסתננים". כפרים אלה נהרסו לאחר מכן.^[37]מאוחר יותר הוקמו על אדמת הכפר גם המושבים שדה דוד (1955) וזוהר (1956).

בשנת 1992 תואר אתר הכפר הערבי: "קקטוסים מפוזרים וכן כמה עצי לוטוס ושקמה צומחים באתר. אפשר לראות שרידים של בתים, כולל חלק מט ליפול של קיר מלט, בין כמה עצי אקליפטוס בכניסה לבית אחד. כמה מרחובות הכפר עדיין נראים. האדמות סביב האתר מעובדות."^[38]

במחנה הפליטים שבורה שברפיח קיימת שכונה בשם "שכונת בריר" הקרויה על שם הכפר, ובה מתגוררים פליטים מהכפר וצאצאיהם.^[39]

מדיה וקבצים בנושא בריר בוויקישיתוף

• ברוכים הבאים לבריר באתר Palestine Remembered
• סקר ארץ ישראל המערבית, מפה 20: רשות העתיקות, פקידות ויקימדיה
• בריר, מהמרכז התרבותי חליל סכאכיני
• ראיון עם לוחמי הפלמ"ח שמואל ובת שבע גרוספלד. שמואל השתתף בכיבוש בריר
• עדותו של לוחם הפלמ"ח אמנון נוימן, בה הוא מספר בין היתר על בריר