בריאת האדם (מיכלאנג'לו)
בריאת האדם (באיטלקית: Creazione di Adamo) הוא קטע מהפרסקו שצייר מיכלאנג'לו על תקרת הקפלה הסיסטינית בין השנים 1512-1508. הפרסקו מתאר את בריאת אדם, האדם הראשון, בידי אלוהים, סיפור המובא בתנ"ך בספר בראשית. כרונולוגית היה זה החלק הרביעי בסדרת ציורי תקרת הקפלה הסיסטינית המתארים סצינות מספר בראשית, אך הוא היה אחד מהאחרונים מביניהם שעליהם סיים מיכלאנג'לו את עבודתו.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | מיכלאנג'לו |
| תאריך יצירה | 1512-1508 |
| טכניקה וחומרים | פרסקו |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב | 570 ס״מ  |
| גובה | 280 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי | הרנסנס הגבוה |
| מיקום | תקרת הקפלה הסיסטינית |
| קואורדינטות | 41°54′10″N 12°27′15″E / 41.90277778°N 12.45416667°E |
  | |
קומפוזיציה
האלוהים מואנש בפרסקו ומוצג כאדם זקן בעל זקן לבן, עטוי בגלימה, בעוד שאדם, המופיע בחלק השמאלי התחתון, עירום לגמרי. היצירה מציגה את האל במלוא הדרו. הבד הסגול המתנופף ברוח חושף קבוצה גדולה של מלאכים המלווים אותו. במידה רבה דמותו היא האנושית ביותר - רגלו חשופה ובגדו הסגלגל והדק מתנופף ברוח ומדגיש את תווי גופו. ידו האחת נשענת על כתפו של אחד המלאכים וידו השנייה מושטת קדימה לעבר אדם, כדי למסור את ניצוץ החיים מאצבעו לאדם, ששוכב בהסבה, נשען על ידו האחת ומותח את ידו השנייה לעבר האל כבתמונת מראה לאלוהים. זוהי רמיזה לכך שהאדם נברא בצלמו של האל ובדמותו (בראשית א' 26). מיכלאנג'לו בחר להנציח את הרגע שלפני הנגיעה בין שתי הדמויות, ובכך יצר אפקט של מתח המזכיר יצירות מן האמנות הקלאסית כגון "זורק הדיסקוס". הדמות האנושית שעליה מגן האל תחת זרועו השמאלית היא כפי הנראה חוה, בשל חזותה הנשית והמבט שהיא מישירה כלפי אדם, אך הוצע גם כי זוהי מריה הבתולה, נפש האדם המואנשת, או מלאך בעל מבנה גוף נשי[1].
ייתכן כי המזמור "ויני קריאטור ספיריטוס" (Veni Creator Spiritus) מימי הביניים היווה מקור השראה למיכלאנג'לו ביצירתו זו, שכן המזמור מבקש ש"אצבע יד ימינו של האב" (digitus paternae dexterae) תעניק למאמין את כישרון הדיבור[2].
תאוריות אנטומיות
הסברים שונים הוצגו למשמעות הקומפוזיציה המקורית של "בריאת האדם", ורבים מהם נאחזו כנקודת פתיחה במומחיותו המתועדת-היטב של מיכלאנג'לו באנטומיה האנושית. בשנת 1990 הציע הרופא האמריקאי פרנק לין משברגר במאמר שפרסם כי הדמויות והצורות שברקע האל מהוות תיאור מדויק אנטומית של מבנה המוח האנושי[3][4][5], ומציגות את האונה המצחית, תצלובת הראייה, גזע המוח, בלוטת יותרת המוח והחריץ המרכזי של המוח הגדול. משברגר אף טען כי בסצנה אכן מתרחשת תקשורת ישירה בין האדם לאל למרות הפער שביניהם, בדומה לתקשורת בין תאי עצב שמעבירים האחד לשני אינפורמציה ביוכימית דרך המרווח הסינפטי.
ניתוח אנטומי אחר קישר את הסצנה עם אירוע הלידה. לפיו, הבד האדום שסביב האל הוא בצורה של רחם אנושי, והצעיף הירוק, המתנופף מתחתיו, יכול לייצג את חבל הטבור שנחתך זה עתה[6].
בתרבות הפופולרית
היצירה "בריאת האדם" היא אחת מיצירות האמנות המפורסמות ביותר בכל הזמנים, וככזו היא זכתה לאזכורים רבים בתרבות הפופולרית והייתה מושא לפרודיות רבות. פעמים רבות, פרודיות אלו מחליפות ביצירה את אלוהים, את אדם או את שניהם בדמויות שונות.
