בנק למשכנתאות

עד שנות ה-70 של המאה ה-20 פעלו בישראל כ-15 בנקים עצמאיים למשכנתאות, מאז בהדרגה נרכשו ומזגו לתוך הבנקים המסחריים. בנוסף יש 2 חברות ביטוח שמאפשרות לקחת הלוואת משכנתה. הבנקים למשכנתאות היו מכונים גם "הבנקים האפותיקאים" (אפותיקאי משמעותו משכנתא ביוונית). עד שנת 2005 יכלו הבנקים למשכנתאות בישראל למכור ביטוח משכנתה, אך כיום נאסר עליהם לשווק מוצר זה באופן ישיר, אלא רק באמצעות סוכנויות ביטוח נפרדות.

רשימת הבנקים למשכנתאות שפעלו בישראל

בארצות הברית שני מוסדות בבעלות הממשלה הפדרלית של ארצות הברית, "פאני מיי" ו"פרדי מאק", שהופרטו והולאמו בחזרה לאחר המשבר הכלכלי העולמי ב-2008, מספקים מימון לכ-50% מהמשכנתאות^[14].

"פאני מיי" הוקמה בידי הממשלה הפדרלית בשנת 1938 לאחר השפל הגדול של שנות ה-30 של המאה ה-20, במטרה לשמש זרוע מימון ברכישת בתים, במקום מערכת הבנקאות הפרטית שכשלה בתחום זה. ב-1968 היא הופרטה והונפקה בבורסה, אך להיות מגובה בידי הממשל. "פרדי מאק" נוסדה על ידי הקונגרס ב-1970 כדי לספק נזילות, יציבות ותחרות לשוקי משכנתאות המגורים בארצות הברית.

בתחילת שנות ה-2000, לאחר סיום משבר בועת ההיי-טק, החל שוק הדיור האמריקני לשגשג. המניעים העיקריים לצמיחת השוק היו הורדת שיעורי הריבית באותה תקופה על ידי הפדרל ריזרב^[15][16]. מספר צעדי חקיקה אשר אפשרו לקיחת משכנתאות בשיעור מימון של 100 אחוז ואפשרו לקיחת משכנתאות גם על ידי אזרחים שיכולת החזר המשכנתה שלהם אינה ברורה. שילוב צעדים אלה גרם לבנקים לקחת סיכונים גבוהים בתמורה לריבית נמוכה מאד^[17]. הלוואות אלה, לאנשים שיכולת ההחזר שלהם מוטלת בספק, זכו לשם "משכנתאות סאבפריים", ונגבתה ריבית גבוהה יותר. לווי הסאב-פריים, כלומר לווים שמוערכים פחות מ"פריים", היו לווים שיכולת ההחזר שלהם הייתה ברמת סיכון גבוהה מהמקובל. החל מסוף שנת 2006, לאחר מספר שנות פריחה, נכנס ענף משכנתאות הסאבפריים בארצות הברית למשבר. עלייה חדה במספר הלווים שלא יכלו לעמוד בתשלומי המשכנתה גרמה להליך פירוק של עשרות חברות שהלוו בשוק הסאבפריים, ולקריסה בשוק המניות הקשורות למשכנתאות, לאיום על שוק הנדל"ן האמריקאי בפרט, ועל הכלכלה האמריקאית בכלל. משכנתאות הסאבפריים הגיעו בשיאן, בראשית 2007, להיקף המוערך בכ-1.3 טריליון דולר^[18].

בממלכה המאוחדת הוקמו החל מסוף המאה ה-18 אגודות אשראי בשם "אגודות בנייה" "Building Societies" (אנ'), שמטרתם מימון בניית בתי מגורים לחבריהם. האגודות היו בבעלות חבריהם וממנו באמצעות תשלום חודשי ששילמו החברים. לאחר שהצטבר מספיק כסף החלה בניית הבתים, ושהבתים הראשונים משמשים כמשכון למימון בניית בתים נוספים. האגודות הראשונות פעלו על בסיס חד פעמי, כלומר עד נקודת הזמן בה לכל בחברים נבנו בתים. בשנות ה-30 של המאה ה-19 עברו אגודות רבות לפעול באופן קבוע, כלומר חברים חדשים יכלו להצטרף במקום חברים שבתיהם הוקמו. בשנת 1874 נחקק חוק המסדיר את פעולות האגודות, ומודל המימון שלהן שונה. רוב המימון הגיעה מכספי חסכונות שהפקידו החברים תמורת ריבית, שמימנו משכנתאות שניתנו תמורת ריבית גבוהה יותר.

בימי השיא שלהם היו מאות אגודות בנייה, כמעט בכל עיירה במדינה הייתה אגודה שנקראה על שם אותה עיר. במשך עשרות שנים שלאחר מכן מספר האגודות פחת, מכיוון שאגודות שונות התמזגו כדי ליצור אגודות גדולות יותר.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 קידמה ממשלת מרגרט תאצ'ר מדיניות נאו-ליברלית, שכללה הפרטה והנפקה בבורסה של חברות ממשלתיות. ל"אגודות בנייה" הותר להציע חשבונות עובר ושב ולהתחרות בבנקים המסחריים. ב-1986 חוקק חוק חדש לאגודות בנייה, שהתיר להם להפך לחברות בערבון מוגבל ולהנפיק מניות בבורסה, אם 75% מחברי האגודה מסכמים לכך. תוך שנים ספורות שמונה "אגודות בנייה" הגדולות ביותר הפכו לחברות, הונפקו בבורסה וחלו לפעול כבנקים מסחריים. חברי האגודות הפכו לבעלי מניות בבנקים אלו. במקביל פרץ משבר דיור, בראשית שנות התשעים, ומחירי הדירות ירדו ב-20 אחוזים בין 1989 ל-1993 וכ-250,000 בתים עוקלו על ידי הבנקים. מספר גדול. לוקחי משכנתאות נפגע מהון עצמי שלילי, ומצאו את עצמם בבתים שלא יכלו למכור (כלומר מחיר הבית נמוך מהמשכנתה שהם חייבים)^[19]. בשנות ה-2000 עלו מחירי הדירות בכ-200 אחוז תוך עשור^[20][21], אך לאחר המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 כל "אגודות הבנייה" שהפכו לבנקים נרכשו או מוזגו לתוך בנקים אחרים, וחלק אחר פשט את הרגל^[22][23][24]. בעשור השני של המאה ה-21 שוק המשכנתאות הבריטי נשלט על ידי 5 בנקים בלבד. ל"אגודות בנייה" יש נתח שוק כ-25% משוק המשכנתאות.

• משכנתה
• בנקאות בישראל

• המבנה הפינאנסי של הבנקים למשכנתאות, בשנים 1958 עד 1964, באתר בנק ישראל
• עמית שרביט, לטפחות נתח שוק של 30% משוק המשכנתאות, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2001