בנציון שרשבסקי

שרשבסקי נולד בשנת 1907 להוריו שלמה יוסף ורחל (לבית הורוויץ) בעיר קניגסברג שבגרמניה. קיבל חינוך תורני וכללי. בשנים 1925–1929 למד משפטים באוניברסיטת קניגסברג והוסמך כדוקטור למשפטים. החל בשנת 1928 התמחה בבתי משפט בעיר והוסמך לעסוק בעריכת דין, ובשנת 1932 מונה לשופט במינוי זמני. בשנים 1932–1933 עסק בעריכת דין בבירה ברלין.

בשנת 1934 עלה לארץ ישראל, ובשנת 1936 הוסמך לעסוק בעריכת דין תחת המנדט הבריטי. בשנים 1938–1949 עבד בירושלים. עם קום המדינה מונה לשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים, בו כיהן כנשיא תורן (1962) וכנשיא (1974–1975). לאחר מכן מונה לבית המשפט העליון, בו כיהן עד הגיעו לגיל פרישה, בשנת 1977.

שרשבסקי נודע כמומחה לדיני משפחה. בשנת 1958 פורסם ספרו העיקרי בנושא – "דיני משפחה". ספר זה, על מהדורותיו, הציג וניתח את דיני המשפחה בישראל ביחס להלכות משפט עברי וביחס לדין האזרחי. בשנת פרסום הספר זכה שרשבסקי בפרס הרב קוק לספרות תורנית לספרות מחקר וספרי עזר תורניים.^[2]

בשנת 1991 מונה שרשבסקי על ידי שר הבריאות אהוד אולמרט ליו"ר ועדת בירור לעניין ההגנה על חולי נפש מאושפזים מפני תקיפה וניצול מיני. המלצתו העיקרית נגעה להקמת מחלקות אשפוז חד־מיניות.

לאחר שעלה לארץ נשא לאישה את חנה, בתו של נפתלי רוזנטלר. לבני הזוג היו ארבעה ילדים. בנו השני, דניאל, טבע בים בהיותו בחור בישיבת חברון. בן נוסף, שלמה, הוא עורך דין בירושלים. גיסו, הרב אפרים מנחם רוזנטלר, היה מייסד קופת הצדקה 'צדקת יוסף נפתלי' בירושלים^[3].

• דיני משפחה, ירושלים: ר' מס; פרסומי הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, תשי"ח. (מהדורה ב מתוקנת ומורחבת: 1967; מהדורה ג: תשמ"ד 1984; מהדורה ד מורחבת: תשנ"ג 1993).

• בן ציון שרשבסקי, באתר הרשות השופטת
• השופט שרשבסקי פורש לגימלאות, דבר, 16 במאי 1977.
• בנציון שרשבסקי, דף שער בספרייה הלאומית