בנימין וולף איגר

רבי בנימין וולף איגר נולד ברוטרדם בשנת 1756 לרבי עקיבא איגר מפרשבורג מחבר "משנת דר' עקיבא". בהיותו בן עשרים ושבע התמנה לרבנות העיר צילץ. הוא נשא לאשה בזיווג שני את גיטל^[1], בתו של הרב יצחק יוסף תאומים רבה של ברסלאו, ונתמנה כראש הישיבה בעירו של חמיו. בישיבה זו למדו אצלו תלמידים רבים, בהם בן אחותו רבי עקיבא איגר מחשובי האחרונים, והרב ישעיה פיק ברלין, לימים רבה של ברסלאו.

בנו הוא הרב עקיבא איגר (נפטר בכ"ט בתשרי תקפ"ד 1824), רב בהלברשטט. מכונה לעיתים רבי עקיבא איגר השלישי.

רבי בנימין וולף איגר היה מחותנו של רבי יחזקאל לנדא מחבר "נודע ביהודה". אחת מהתשובות בספר ממוענת אליו^[2], ובה תולה ה"נודע ביהודה" את פסק ההלכה, ב”אם כבוד רום מעלתו מסכים עמי”^[3].

רבים מחידושי תורתו משוקעים בספרי בני דורו, ובפרט בספרי השו"ת של בן אחותו רבי עקיבא איגר. מרבית כתביו לא נדפסו, חלקם קיימים בכתב-יד בבית הספרים הלאומי בירושלים^[4]. כרך מחידושיו לתלמוד בשם "יער הלבנון" נמצא בספריית הרמב"ם בתל אביב. מעת לעת נדפסים מאמרים פרי עטו בכתבי עת תורניים שונים^[5].

על מצבתו של רבי בנימין וולף איגר נכתב^[6]:

אדמ"ו הגאון מו"ה וואלף איגר זצ"ל
נפטר יום ש"ק שישה בתשרי תקנ"ו לפ"ק
בכל מקום שנתנו חכמים עיניהם כל יקר ראתה עינו
נרד וכרכום וראשו בשמים לא יערכו טוב ריח שמנו
ירד לעומקא דהלכה לברר ולדון דין לאמיתו ומכונו
מנורה זהב כולה וגולה על ראש הקהלה כיסא גאונו
נעלה בעמו

ארבע שנים לאחר מותו, בשנת תק"ס, עלה על כס רבנותו בלייפניק, הרב ברוך תאומים-פרנקל מחבר הספר "ברוך טעם".

• "וולף בן עקיבא איגר", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• כתבי יד של רבי בנימין וולף איגר בקטלוג הספרייה הלאומית
• דוד הלחמי, רבי בנימין זאב איגר, חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' קע"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)