בית טליתא קומי

את הבית יסד מסדר הדיאקוניסות הגרמנית, והאדריכל היה קונרד שיק. סיפור טליתא קומי מהברית החדשה שימש מקור השראה להקמת בית היתומות, שכן המנזר ראה עצמו כממשיך את דרכו של ישו כנותן חיים לנערות, ומכאן שם הבית. הבית נבנה במכוון הרחק מהעיר העתיקה כדי לאפשר לתלמידות לקבל חינוך מתאים לנזירות הרחק מהווי העיר. המבנה היה בעל סגנון ערבי עם כיפות עגולות וגג שטוח. קירות המבנה קושטו בפסוקים מהברית החדשה בגרמנית. סביב למבנה הייתה חצר גדולה עם עצים וספסלים^[2].

במוסד למדו בעיקר נערות ערביות משכבות האינטליגנציה. במהלך מסע וילהלם השני לארץ ישראל ביקרה במוסד אשת הקיסר^[3]. בימי העלייה החמישית נכנסו ללמוד במוסד גם נערות יהודיות מעולות גרמניה^[2].

המוסד טליתא קומי עודו קיים, ופועל כבית ספר בעיירה הפלסטינית בית ג'אלא שמדרום לירושלים.

בשנת 1940, בעקבות היות גרמניה מדינת אויב במהלך מלחמת העולם השנייה, נכנסו לעבוד בבית הספר עובדי ממשלה ומתנדבים במקום האחיות הגרמניות^[4]. בהמשך המוסד נסגר ובמבנה נותרו רק הנזירות. שלטונות המנדט שיכנו במבנה את משרד המפקח על התעשייה הכבדה^[2]. במרץ 1948 עלה הרעיון לשכן בחצר באופן זמני את בעלי העסקים שנפגעו בפיצוץ ברחוב בן-יהודה^[5]. לאחר הקמת מדינת ישראל השתכנו במבנה ארגונים שונים, בהם החוג האקדמאי^[6], הסטודיו של מוטקה בלום^[7], הסטודיו של לודוויג בלום^[8] ועורכי דין רבים ובחצר שוכנו חנויות ועסקים שונים של מפוני המרכז המסחרי הישן^[9].

בסוף 1951 רכשה מדינת ישראל את המבנה והחצר, יחד עם נכסים נוספים, מידי הכנסייה הלותרנית^[10]. העסקים שהשתכנו במבנה ובסביבתו בקשו לרכוש אותו מידי המדינה, אך המדינה סירבה בגלל רצונה לפתח במקום מרכז עסקים חדש של העיר^[11]. על כן, בתחילת 1962 מכרה המדינה את המבנה לחברת הכשרת הישוב ללא מכרז^[12][13]. על טענת מבקר המדינה שהמכירה נעשתה במחיר נמוך מהשווי הריאלי, ללא מכרז, הגיב משרד האוצר שבגלל הרצון שהיזם יפתח את המקום לא היה מקום לנהל מכרז^[14]. בסוף 1965 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה את התוכנית לבנייה במקום שכללה את הקמת מגדל העיר ובניין המשביר לצרכן^[15] והושלמו הסדרי הפיצויים עם הדיירים^[16]. הבית הועמד מוזנח ויועד להריסה^[17], הגם שחלק מדייריו המשיכו לפעול בו גם בשנים שלאחר מכן^[8].

בשנת 1980 נהרס בית היתומים, למרות מחאה ציבורית^[18], ועל חורבותיו הוקם בניין משרדים ומסחר (בית רג'ואן). כאות זיכרון הוחלט להשאיר חלקים נבחרים מהבניין כמעין פסל סביבתי: במרכז רחבת המשביר לצרכן הועמדה חזית הקומה השנייה שכללה מרפסת, שעון ואת הכתובת "TALITHAKUMI". כן שומרו פריטי ארובה וחלון זוגי מסוגנן, הסמוכים אל חלק הקיר המרכזי^[19]. על אות הזיכרון ואופיו התנהל ויכוח והעירייה הקימה ועדה להחלטה בנושא^[20]. מחלקת התכנון של עיריית ירושלים הוציאה לאור חוברת לזכר המבנה, בו ביקרה את ההחלטה להרסו^[21].

שרידי בית טליתא קומי הפכו לאחד המונומנטים המוכרים בירושלים. במקומון הירושלמי כל העיר הופיעה במשך כמה שנים פינה שנקראה "ניפגש בטליתא". בפינה זו פורסמו מכתבים של קוראי העיתון שביקשו לפגוש אנשים שלא הצליחו ליצור אתם קשר באופן אחר - על פי רוב למטרות רומנטיות. הדבר מתואר בהרחבה בספר "אמא קומי" של הסופר אלדד כהן.

מדיה וקבצים בנושא בית טליתא קומי בוויקישיתוף

• יונתן פלג, רקוויאם לטליתא קומי, דבר, 28 במאי 1980
• ענת קרמין, טלי תקומי כבר, העוקץ, 11 במאי 2013