בית התמחוי של האסקי סולטאן

מי שחקרה את בית התמחוי וכתבה עליו באריכות היא החוקרת וההיסטוריונית איימי סינגר.^[3] המתחם הוקם בין השנים 1549–1555, בפיקוחו של האדריכל סינאן ובסיוע מושל דמשק, על חלקה שגבלה ברחוב עקבת-א-טכייה בצפון, ברחוב עקבת-א-סריאה בדרום ובארמונה של הגבירה טונשוק במערב. למתחם כניסה מכל אחד משני הרחובות. פרטי הבנייה תועדו בקפידה והתיעוד נשמר בארכיון בארמון טופקאפי באיסטנבול.

המתחם כלל מסגד, סביל, אכסניה בת חמישים חדרים, חאן, בית תמחוי, מטבח, מאפייה, מחסנים ושירותים.

הסביל סיפק מי שתייה לאורחים ולבהמותיהם ומים לכלל צורכי הפעלת המתחם. הוא נבנה מעל בריכת מים בעלת קיבולת של 14,500 ליטר. ההקדש מימן בניית תעלה להבאת מים מבריכת הסולטן.^[4]

בית התמחוי סיפק שתי ארוחות ביום שכללו לחם ומרק לחמש מאות סועדים.

למימון הוצאות המתחם, האסקי סולטן הקימה וקף שכלל שישה עשר כפרים באזור רמלה - לוד, שמונה כפרים באזור ירושלים, כפר אחד באזור שכם, כפר אחד בצפון לבנון וכפר אחד, שנוסף ב-1566, באזור צידון. בנוסף לכך נכללו בווקף חנויות, שוק, שני מפעלי סבון, אחת עשר טחנות קמח ושני חמאמים, חלקם בירושלים וחלקם בלבנון.^[5]

בשל הניהול הכושל ואי הסדרים כספיים, המתחם עמד מספר פעמים מול התמוטטות כלכלית, מצב שהלך והחמיר במאה ה-18.^[6]

בין השנים 1921 - 1922 מתחם האסקי סולטן וארמונה של הגבירה טונשוק אוחדו על ידי המועצה המוסלמית העליונה ליצירת מתחם חדש בשם"בית היתומים המוסלמי" (Dar al-Aytam al-Islamiyya مجلة دار الأيتام الإسلامية), שכלל בית יתומים, בית ספר ובתי מלאכה, במטרה לספק חינוך עיוני ומקצועי ומגורים ליתומים מוסלמים.

בית התמחוי, יחד עם המבנים הנלווים, נמצא בצד הצפון-מזרחי של המתחם כאשר הכניסה אליו מתאפשרת דרך רחוב עקבת-א-טכייה בצמוד לארמונה של הגבירה טונשוק. בית התמחוי מהווה יחידה נפרדת הפועלת תחת פיקוח משרד ההקדשים הירדני. הוא מספק כשש מאות ארוחות ביום למאמינים הבאים להתפלל במסגד אל-אקצה ולנזקקים ברובע המוסלמי.^[7]

מתחם בית היתומים המוסלמי עבר שיפוץ ושיקום נרחבים בשישה שלבים, בין השנים 1999 - 2004.^[8]

מדיה וקבצים בנושא בית התמחוי של האסקי סולטאן בוויקישיתוף

• Discover Islamic Art - Imara al-Amira (Flourishing Edifice)
• Amy Singer, Constructing Ottoman Beneficence: An Imperial Soup Kitchen in Jerusalem, New York 2002
• Amy Singer, 'İmarets', In: H. C. Güzel, C. C. Oğuz and O. Karatay (eds.), The Turks, Vol. III, Ankara 2002, pp. 657-664
• איימי סינגר, מה כל כך נדיב בצדקה העוסמאנית? על מוסד הסדקה ומעשי הצדקה באימפריה העוסמאנית, ג'מאעה ט"ז (2006), עמ' 30-9.
• Amy Singer, 'The "Michelin Guide" to Public Kitchen in the Ottoman Empire' in: A. Singer (ed.), Starting with Food: Culinary Approaches to Ottoman History, Princeton 2011, pp. 69-92
• Amy Singer, Imarets, In: C. Woodhead (ed.), The Ottoman World, Routledge, London – New York 2012, pp. 72-85
• איימי סינגר, תמונות מהעמארת, בתוך:  מ' וינטר ומ' שפר (עורכים) תורכיה: העבר העות'מאני וההווה הרפובליקני- קובץ מאמרים לכבוד פרופ' אריה שמואלביץ ז"ל, תל-אביב תשס"ז, עמ' 74-69.
• עודד פרי, מוסד הווקף המוסלמי ומדיניות הרווחה הציבורית של השלטון העות'מאני בירושלים בשלהי המאה ה-18, המזרח החדש לד (תשנ"ב), עמ' 76-64.

• 
  חצר המתחם
• 
  הכניסה לבית התמחוי
• 
  הכניסה למטבח
• 
  המטבח