בית הדין הרבני הגדול

בית הדין הגדול הוקם יחד עם הרבנות הראשית. בימי המנדט הבריטי בהרכב בית הדין ישב לפחות אחד מהרבנים הראשיים, פעמים רבות שניהם, ורבנים נוספים מחברי מועצת הרבנות הראשית. בשנות ה-40 של המאה ה-20 הוכללו בהרכבי בית הדין הרבנים: משולם ראטה, יעקב עדס, יעקב קלמס, אליהו מרדכי וולקובסקי, יוסף הלוי וחזקיה שבתי^[2].

לאחר קום המדינה בוצעה ההפרדה בין מועצת הרבנות הראשית ובית הדין הגדול. בשנת ה'תשי"ב אישרה הכנסת את ההרכב המיוחד של בית הדין הרבני הגדול, שכלל חמישה חברים: שני הרבנים הראשיים לישראל הרב הרצוג והרב עוזיאל, וכן הרב צבי פסח פרנק, הרב שמואל ברוט והרב עובדיה הדאיה.

בשנת 1955 נחקק חוק בתי הדין הרבניים ובו נקבע שבבית הדין הרבני הגדול ישבו דיינים המתמנים על ידי הוועדה לבחירת דיינים וכן הרבנים הראשיים. באותה עת ישבו בבית הדין הגדול שני הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב נסים, ומונו הרב הדאיה, הרב יעקב עדס, הרב יצחק מאיר בן מנחם, הרב יוסף שלום אלישיב והרב בצלאל ז'ולטי. בית הדין כלל שני הרכבים, בכל אחד – אחד מהרבנים הראשיים וכן שני דיינים. בשנת 1962 הוגשו לפני בית הדין הגדול 344 ערעורים, ובשנת 1963 433^[3].

כיום ישנם בבית הדין תקנים לעשרה דיינים. שני הרבנים הראשיים יושבים בחלק מן ההרכבים.

משנת תשי"ח (1958) שכן בית הדין בהיכל שלמה, ברחוב המלך ג'ורג'. באוגוסט 1967 עבר בית הדין הגדול לעיר העתיקה^[4]. בשנת תשנ"ה (1995) חזר למערב העיר, לרחוב כורש פינת שלומציון המלכה. מאמצע שנות ה-2000 חזר לרחוב המלך ג'ורג', ושכן (עם בית הדין הרבני בירושלים) בבית פרומין (הכנסת הישנה). בשנת 2015 עבר לבית הרבנות הראשית לישראל ברחוב אהליאב.

החלטות של בית הדין הרבני הגדול אינן ניתנות לערעור וככלל אף בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ ממעט להתערב בהחלטות ופסקי דין של בית הדין הרבני הגדול, בג"ץ דוחה את מרבית העתירות שמוגשות לפתחו נגד בית הדין הרבני הגדול, ובשורה ארוכה של פסקי דין הבהיר בג"ץ כי אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני, יחד עם זאת, בג"ץ יכול לתת צו בירור לבית הדין הרבני הגדול ובמקרים חריגים אף לבטל את החלטת בית הדין הגדול, זאת במקרים בהם לטעמו "מתעוררת שאלה של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק הנוגעות לבית הדין הדתי או בעניינים בהם נדרש סעד מן הצדק ושאינם בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר".

מקרה ידוע שבו בג"ץ ביטל פסק דין של בית הדין הרבני הוא פסק דין בעניין חלוקת רכוש במקרה בו האישה בגדה בבעלה, פסק דין שמוכר בכינוי בג"ץ הבוגדת. בג"ץ פלונית נגד בית הדין הרבני בחיפה

הרשימה אינה כוללת רבנים ראשיים, המכהנים בבית הדין מתוקף תפקידם.