בג"ץ בבלי נגד בית הדין הרבני הגדול

בבסיס המקרה עומדים שני חוקים:

• חוק שיווי זכויות האישה, התשי"א-1951
• חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953.

יחסיהם של בני הזוג בבלי עלו על שרטון, עת ששמואל בבלי הגיש תביעה לגירושין הוא כרך לתביעתו הן את עניין המזונות והן את חלוקת הרכוש. לאחר שבני הזוג התגרשו הגישה חווה בבלי תביעה לבית המשפט המחוזי לעניין חלוקת הרכוש, אולם תביעתה נדחתה ונקבע כי הסמכות לדון בעניינם נתונה לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו. בית הדין הרבני דחה את תביעת חווה בבלי למחצית רכושו של בעלה שמואל בבלי, בפוסקו כי הלכת השיתוף בנכסי בני הזוג אינה חלה בבתי הדין הרבניים.חווה בבלי עתרה כנגד פסק דין זה לבית הדין הגבוה לצדק בטענה כי פסק הדין של בית הדין הרבני בטל הואיל והוא פוגע בחוק שיווי זכויות האישה תשי"א-1951.

בית המשפט העליון תמך יסודותיו בהלכת השיתוף ופסק על פיה. במקרה דנן, חזקה על בני הזוג בבלי שניהלו משק בית משותף ואורח חיים תקין, ושכל הרכוש שנצבר על ידיהם במהלך החיים המשותפים שייך לשניהם בחלקים שווים. לפיכך קבע בית המשפט העליון שעל בית הדין הרבני לפסוק על פי הלכת השיתוף.

עיקרון זה, שלפיו בית הדין הרבני צריך לפסוק על פי החוק וההלכה האזרחיים, לא הוגבל אך ורק להלכת השיתוף. בפסק דין זה קבע בית המשפט העליון כי: "על כל בתי הדין הדתיים להפעיל, בסוגיות "אזרחיות" נלוות שאינן חלק מענייני המעמד האישי (כפי שדיבור זה מתפרש על-פי דין המדינה) הנתון לסמכותם, את המשפט האזרחי הכללי, כפי שפורש על ידי בית המשפט העליון"^[2]. משמעות פסק זה היא כי מלבד בסוגיות הקשורות לנישואין וגירושין, על בית הדין הרבני לפסוק בהתאם לנורמות המשפטיות האזרחיות. בכך, נשללה סמכותו לשפוט על פי כללים הלכתיים בענייני רכוש הכרוכים בתביעת גירושין שהוגשה בבית דין.

• רות הלפרין-קדרי, "פלורליזם משפטי בישראל: בג"ץ ובתי הדין הרבניים בעקבות בבלי ולב", עיוני משפט כ-683, תשנ"ז

• קישור לפסק הדין המלא באתר (מרכז צדק לנשים)
• משה גורלי, ‏16 מלאו לפסק הדין: חווה בבלי שוב בבג"ץ, באתר גלובס, 26 בנובמבר 2000
• ברכיהו ליפשיץ, תוכן וקליפה בהלכת שיתוף בנכסים בעקבות בבלי, המשפט, כרך ג', עמ' 239–262
• רות הלפרין-קדרי, לגיטימציה לשלילת רכוש מנשים, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2018