אתרוג פלורנטין

אתרוג פלורנטין הוא זן חומצי, לצד אתרוג בלאדי הישראלי, אתרוג קלבריה האיטלקי ואתרוג קורפו היווני. עקב טעמו הלימוני, שימשו עליו באופן מסורתי לתיבול שמן זית.^[1]

העץ גדל במהירות. ענפיו מלאים בקוצים, בעלי עלים ארוכים וצבעו של הגזע סגול.^[2] צורתם של עלי העץ אובלית, והם גדלים יחדיו במעין אשכולות.^[3]

אתרוג פלורנטין תואר ב-1674 כ-"לימון מתוק ובעל הריח הטוב ביותר לשתילה". הוא הוצג לראשונה בבתי הגידול של בית מדיצ'י בפייטרסנטה (אנ') שבאיטליה, עוד במהלך המאה ה-17, שם, לפי ההשערות, התפתח מין האתרוג לראשונה. ב-1780 כתב הבוטניקאי ג'ובני טרגיוני טוזטי (אנ') כי לאתרוג פלורנטין "ריח נעים ביותר".^[3] רק במחצית השנייה של המאה ה-20 הביאה משפחת טינטורי את אתרוג פלורנטין למטע עצי האתרוג שלה בפסקיה (אנ'), שהוא אחד המטעים הגדולים בעולם מסוג זה (לרבות המטע שהיה שייך לבית מדיצ'י).^[1]

מדיה וקבצים בנושא אתרוג פלורנטין בוויקישיתוף

• אתרוג פלורנטין, באתר NCBI (באנגלית)
• אתרוג פלורנטין, באתר Tropicos (באנגלית)
• אתרוג פלורנטין, באתר GBIF (באנגלית)
• אתרוג פלורנטין, באתר IPNI (באנגלית)