לידה | 30 ביולי 1884 חוסט, אוקראינה |
---|---|
פטירה | 2 באוקטובר 1953 (בגיל 69) בודפשט, הונגריה ("הרפובליקה העממית ההונגרית") |
שם לידה | יחזקאל שן Schön Ezékiel |
מדינה | הונגריה |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
שפות היצירה | הונגרית |
פרסים והוקרה | פרס באומגרטן (1933) |
חתימה | |
אֶרנֶה סֵפּ (הונגרית: Szép Ernő; 30 ביוני 1884 – 2 באוקטובר 1953; נולד בשם "יחזקאל שן" או בהונגרית-גרמנית "אזקיאל שן" "Schön Ezékiel") היה משורר, סופר, מחזאי ועיתונאי יהודי הונגרי. זוכה פרס באומגרטן (1933).
ספ נולד בעיירה הוסט שברוזנות מרמורש (כיום באוקראינה) ב-30 ביוני 1884. אביו, שמואל שן, היה מורה, ואמו, מטילד לבית לוונשטיין – תופרת. בילדותו עברו בני המשפחה להתגורר בעיר דברצן. בעת לימודיו בבית הספר התיכון עשה ספ את צעדיו הראשונים כמשורר. בשנת 1902 ראה אור ספר ביכוריו, קובץ השירים "זֵר ראשון". לאחר סיום לימודיו החל ספ עובד ככתב העיתונים "אז אשט" (Est -"העֶרֶב") ו"אז אוישאג" (Ujság-"העיתון") ועבר להתגורר בבודפשט. עד מהרה נחשף לחיי התרבות התוססים של הבירה ההונגרית, ובתמיכת חברו הקרוב, המשורר אנדרה אדי, הפך לאחד מכותבי כתב-העת הנודע ניוגט (Nyugat). במלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא האוסטרו-הונגרי והוצב בשפלת מַצְ'בָה שבסרביה. לאחר דיכוי המהפכה הקומוניסטית של בלה קון ב-1919 נמלט לווינה, אך שב במהרה. בין מלחמות העולם הוא היה מחזאי ועיתונאי ידוע, והיה מזוהה עם הליברלים. לאחר השתלטות גרמניה על הונגריה ב-1944 הועבר לגטו בודפשט, וב-20 באוקטובר נלקח לשירות העבודה והועסק בעבודות ביצורים סמוך לבירה. אנשי השגרירות השוודית של ראול ולנברג הנפיקו לו דרכון ודרשו את שחרורו, וב-8 בנובמבר הוא הוחזר לגטו, שם שהה באחד מבתי המבטחים של ולנברג. באפריל 1945 פורסם בטעות שהוא נרצח בידי הנאצים[1]. לאחר המלחמה התדרדר לעוני ומת חסר כל ב-1953 בבודפשט.
ספ פרסם יותר מחמישים ספרים – קובצי שירה רבים, רומנים, נובלות, מחזות וסקיצות ספרותיות. כמו כן כתב גם ספרים שלא התפרסמו מעולם, למשל הרומן נַטָלְיַה, שממנו נותר רק כתב-יד. רבות מיצירותיו העלומות נגנזו בספריית סצ'ני שבבודפשט, ואחרות אבדו במרוצת השנים. אף שספריו זכו לשבחים רבים, נותר ספ יוצר שולי למדי בנוף הספרות ההונגרית, אולי משום שנמנע מלטפל ביצירותיו בשאלות השעה והעדיף להתמקד בביוגרפיה שלו או לערוג לתום הנעורים ולעולם טוב יותר. יש הרואים בו, אפוא, דוגמה מובהקת ביותר לאימפרסיוניזם ולאסכולת הדקדנס של הספרות ההונגרית.